אוניברסיטת בן גוריון 01.03.2023

מחזור ד' (יב')

פילוסופיה (רמי גודוביץ) – ליה תלמידתי, העבירה אמש את השיעור וזה מה שהיא כתבה אודותיו:

"בחלקו הראשון של השיעור, קראנו יחד בתקציר הסיפור ״המפנים עורפם לאומלאס״ - משל תועלתני, כמייצג הניגוד הטבעי ליסודות הציווי הקטגורי על פי עמנואל קאנט.

לאחר מכן, התבקשנו להרכיב ספר חוקים תיאורטי לעיירה אומלאס בתבנית עשרת הדיברות, ולבסוף, התבקשנו להקביל דיברות אלו אל ספר חוקים נוסף, אך הפעם כזה העונה על קריטריוני הציווי הקטגורי.

חווית הלימוד הייתה טובה, מהנה ומאתגרת.

תחילה חשבתי לערוך מערך יסודי באופן ממוקד יותר מהתוצר הסופי, כדי שמתוכו אשתדל להתכונן לכל מיני כשלים שייתכנו לקרות, אבל ידעתי שאין איך להתכונן לפיזור הדעת ששאר התלמידים יקחו בעצמם, אין זה נמנע.

היה לי קשה להשיג את הריכוז של אחדים מהתלמידים וזה היווה שיקוף מעניין להתנהלות שלי כתלמידה בשיעורים בדרך רוח, ובכלל.

קצוות התובנות העיקריות שיצאתי עימן מהשיעור יותר נוגעות ביחסים שבין נתינת מרחב להתפזרות סביב הנושא, לבין היעילות של הגישה הזו (ועוד גישות בכלל) בתהליך הבנת החומר ברמה הפדגוגית

בסופו של דבר, הפעילות הייתה חוויה מהנה ומשכילה"

ספרות (עידו פלד)  - נתנו אתמול עבודה יפה: בחצי הראשון של המפגש קראנו את "המנאדות" של קורטזאר, שעורר רגשות מאוד שונים בתלמידים. מתוך היצירה דיברנו על ניטשה ועל האפוליני והדיוניסי. בחלק השני של השיעור חזרנו לטוניו קריגר ודיברנו שוב על הדמויות והעלילה פרק-פרק, ולבסוף דיברנו עליו כיצירה שמכתכתבת עם הצורה של רומן החניכה ומציעה נרטיב חלופי.

מחזור ה' (יא')

ספרות - (עדי חבין)  - רציתי, השתוקקתי, להתקדם בקריאת "חלום ליל קיץ", אז קפצנו ישר לעניין. אילו תמות אנחנו יכולות לזהות בטקסט? מה הם הנושאים ששייקספיר חוקר במחזה, ואיך אנחנו כקוראות מזהות אותם, מעמיקות בהם, עוקבות אחריהם במטרה להגיע למשהו מלבה של היצירה?

התלמידות והתלמיד קראו בקול, ומשבוע לשבוע הן הולכות וצוברות ביטחון בקריאה ופחות ופחות חוששות מקמץ קטן, שין ושין. בקול יציב, בקצב, אפילו עם כמה בחירות משחקיות נועזות - הכיתה גילמה את הדמויות והתקדמנו מתמונה לתמונה. אהבה, אשליה, מציאות, תיאטרון, שיגעון - ראינו איך המושגים האלה מסתבכים, מוצגים בריבוי פניהם. איך "תיאטרון" לא מופיע רק דרך ההצגה של בעלי המלאכה, אלא גם דרך מעמדים בין הדמויות שחוזרים על עצמם, שמהפכים זה את זה, שמובילים דמויות לצטט את עצמן ואת זולתן, ללבוש ולפשוט צורה, להידמות זו לזו. מי זה דמטריוס ומי זה ליסנדר, לעזאזל? איך הבלבול ותחושת התעתוע גולשים הרבה מעבר לתוכן המחזה, אל הצורה ממש, כששני האתונאים הצעירים רודפים זה אחרי זה ביער, בלילה, בערפל, כשפק מסתובב סביבם, מחקה פעם את זה, פעם את זה?

עצרנו ברגע דרמטי: איך אנחנו הצופות, הקוראות, אמורות לבטוח באהבה כשיום אחד זאת הלנה, למחרת הרמיה, ולמחרת שוב הלנה? את מה בעצם אוהבים כשאוהבים?

פילוסופיה – שי זילבר - במקום הסיכום הרגיל, החלטתי להביא את הטקסט שקראה נעם בתחילת השיעור, בהתאם למסורת שהתחלנו לאחרונה לקרוא טקסט לבחירתנו לפני הכיתה.

נעם בחרה בטקסט שקישר בין אירועי הטרור האחרונים, עולמה הדתי ודרך רוח. תחילה היא ציטטה מה שכתבה אסתי יניב, ששכלה את שני בניה שנרצחו בפיגוע בחווארה, ולאחריו קראה לכיתה את מחשבותיה: 

"וְתַעֲמֹד אֶסְתֵּר

מוּל כֵּסֶא הַמֶּלֶךְ

וְכִמְעַט שֶׁנּוֹגַעַת בַּשַּׁרְבִיט

רְאֵה נָא מַלְכִּי

וְהִנֵּה שְׁנֵי בָּנַי

מֻטָּלִים לְפָנֶיךָ

לְבָנֶיךָ

וּמַדּוּעַ זֶה עֲזַבְתָּנִי

אֵלִי,אֵלִי

וּשְׁכַלְתַּנִי זֶה פַּעֲמַיִם

וְהָרֵי הִסְתַּרְתָּ פְּנֵיך מִמֶּנִּי

וְאָנֹכִי לֹא אֶעֱזָבְךָ

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

וְהִנֵּה הַמָּנוֹת שֶׁטָּרַחְתִּי לְפָנֶיךָ

וְהִשְׁקַעְתִּי וְגִדַּלְתִּי

לְרוֹמֵם אֶת שְׁמֶךָ

וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם עָלוּ הַשָּׁמַיְמָה,

כְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת מְהֻדָּר,

2 מָנוֹת.

וְלֹא אַחַת.

עִם שַׁבַּת תְּרוּמָה שֶׁיּוֹצֵאת

זֹאת אֲנִי

וּתְרוּמָתִי.

וְעַתָּה,

נִשְׁאַרְנוּ

כְּעָנִי.

אֶת אוֹר הַיְּקָרוֹת

לָנוּ

בְּבַת עֵינֵנוּ.

וְעָלָה הַשְּׁכוֹל

בְּחַלּוֹנֵנוּ.

הִתְבַּקַּשְׁנוּ

מִיְּשִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה

בִּסְעָרָה

פַּעֲמַיִם.

וַאֲנִי וּבֵית אָבִי

נַמְשִׁיךְ.

מֵעַל מִצְפֶּה יוֹסֵף

בְּנַחֲלַת

אֲבִיחַיִל

דּוֹד מָרְדְּכַי

נִגֶּשֶׁת אֲנִי

אֶסְתֵּר

וְכֻלִּי יְרַקְרֹקֶת

מִשְּׁכוֹל

כְּאֵב

וְגַעְגּוּעַ

שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

וְאֵין לוֹ מִלִּים

אַךְ מַגִּיעָה וְנוֹגַעַת

בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ

וְיוֹדַעַת

וּמַאֲמִינָה

שֶׁלֹּא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח

כָּל הַחוֹסִים בְּךָ

וַאֲנִי

אֵין לִי אֶלָּא

לַחֲסוֹת

בְּצִלְּךָ

עִם כָּל

זֶבַח הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ

הַנּוֹתֶרֶת.

וָהּ ' אֲדָר שֶׁלָּנוּ הַשָּׁנָה

כְּבָר לֹא יִתְהַדֵּר

אֶלָּא שַׂק וְאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ

עַד יָבוֹא גּוֹאֵל

עַד יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ

הַלֵּל

וַיָּגֶל".

והנה דבריה של נעם: "השבוע האחרון לימד אותי על החיבור הבלתי נפרד בין הפילוסופיה ליהדות. שבת שהייתי בכפר חב"ד, בה העבירו לנו שיחות שנדמו לי לרגע כזהות לשיעורים כאן, בדרך רוח; שיעור גמרא, שם נדרשתי לקרוא את הכתוב שוב ושוב, על מנת להבין את ההתפלפלות, השאלות העמוקות, הקושיות שנערמו זו על זו ואת המחלוקת שחגגה; מבחן בתנ"ך שמושגים כמו "בכוח ובפועל" חזרו על עצמם, וגרמו לי להציץ במחברת סיכומים של השיעורים בפילוסופיה; כל אלה גרמו לי להגיע להבנה, שהתורה והפילוסופיה הם שני הכרובים במקדש. בין אם הם אחד מול השני, ובין אם הם עומדים בגבם זה אל זה, מקשת זהב אחת הם. 

כשקראתי את הקטע ביום הנורא בו נרצחו שני אחים, בו איבדו זוג הורים לא אחד, אלא שניים מילדיהם, שני חללים שנפערו בליבם ויישארו ריקים לעד, ידעתי שזה הקטע אותו אני רוצה להביא לכיתה. ואף שחששתי ש'לא מתאים' להקריא את הקטע בכיתה, שאולי ישמע 'דתי מידי' - החלטתי שאותו קשר, אותו חיבור בין הדברים שאתם לומדים כאן לדברים אותם אני סופגת מהבית ומהחינוך שקיבלתי כל חיי, הוא חיבור שארצה להעלות אותו כאן. וגם אם לא תקשיבו, גם אם רק תשמעו, זה בסדר. כי לא זאת הייתה מטרתי. כל שרציתי היה להעלות, לזכור, שלא יישכחו חלילה שני האחים שלעד יישארו בני 20 ו-22. לזכרם".

מחזור ו' (י')

הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:

פתחנו את השיעור בנושא חופשי, שאיכשהו יישר קו עם המצב הכללי בימים אלה – ייאוש, פחד וחרדה משני צדי המתרס. קראנו משל שמקורו מאנטליה (טורקיה) העונה לשם "הייאוש של השפנים". השפנים הגיעו למסקנה שהפחדנות שלהם כיצורים חיים היא עדות לכך שאין טעם לחיות והחליטו על, לא פחות, התאבדות המונית. ואולם ברדתם אל הנהר ראו שהצפרדעים כבר זנקו לנהר משום הפחד מרחש צעדי השפנים. כשהבינו שיש יצורים פחדנים מהם חזרו אל הגבעה לקפץ להנאתם. הסכמנו שהסיפור הזה די מוזר, למה מישהו אומלל יותר עוזר לנו להבין שהחיים שלנו לא כל כך רעים? למה אנחנו עושים השוואה כזאת מלכתחילה, ואיזה סוג של כוח היא נותנת לנו? גלשנו מעט לרבי נחמן, האמנם אין ייאוש בעולם כלל? וגם לרב מנחם מקוצק שאמר אין שלם מלב שבור. על מה הם מדברים ואיך מיישבים את הסתירות לכאורה.

חזרנו לקריאה ב"אסם מבוער" והעמקנו פנימה לתהליך ההתבגרות המוסרי של סארטי, שככל שהסיפור מתקדם נאלץ להכריע בין החוק/אנטי-חוק של המשפחה לחוקים החברתיים (המתגלמים בבית המשפט) ולערכים אוניברסליים כמו צדק ו'אל תגנוב'. המשכנו לעקוב אחר התנודות התודעתיות והחושיות של סארטי ואחר העיצוב הייחודי של דמות האב. 

בפתח השיעור השני ראי קרא את תרגיל הכתיבה שלו משבוע שעבר: יצירה ספרותית של ממש הכוללת שלוש נקודות מבט על אותה סיטואציה בין זוג אוהבים. משם חזרנו ל"אסם מבוער" וקראנו אותו עד תומו, למרות שכמה מהתלמידים התלוננו על עייפות. לקראת סיום השיעור התחילו התלמידים.ות בתרגיל כתיבה חדש: לתאר את אחת הסצנות בסיפור מנקודת מבט של דמות אחרת [האב, האם, השופט בבית משפט השלום או כל דמות אחרות]. מחכים לראות בשיעור הבא לאן הם ייקחו את זה.