רובנו חזר לקמפוס אמש והשמחה היתה גדולה:
מחזור ג' (יב')
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בשיר Afraid שהפעם שי הביא לנו. קראנו את השיר ואחר כך האזנו לביצוע של להקת The Neighborhood. כמו בהרבה פזמונים, המלים לא עומדות לבדן והלחן הוסיף ממד פרשני שלא עלה בקריאה.
מכיוון ששוב קיבלנו פזמון התפתח ויכוח, הנאה הוא השיר אם לאו, והחלטנו שאין טעם לריב כי הז'אנר שונה. והיה רגע של התוודות מצדי: לא זאת הייתה כוונתי אלא שתחפשו שיר בתוך ספרי שירה. וכך, בזמן ההתחבטות איזשהו שיר יאה להביא, תיחשפו ממילא לשירים נוספים. "אהה, עכשיו זה מובן". אין ברירה, לעתים הבעה ישירה עדיפה על עדנת הרמיזה.
כולםן קיבלו במייל חומרים ראשוניים לקריאה הקשורים לעבודות החקר ולנושאים הכלליים שהעלו בשיעור הקודם. סיכמנו על המשך הכוונה לקראת הגשת נושא מגובש בעוד פחות משבועיים.
מכאן ואילך, עד סוף השיעורים, חזרנו לחזרה שלנו על החומר לקראת המתכונת והבגרות. קיימת עדיין שאננות ביחס ללמידה והחזרה נועדה לדרבן ולדחוף במעלה ההר. זה עוזר: סיימנו לחזור על האפולוגיה ועל משל המערה לאפלטון.
סיימנו אף לחזור על תפיסת האושר והאודימוניה של אריסטו. כשהתחלנו את דקארט כבר נרשמה עייפות-זום מובנת, וממילא תם הזמן.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - חזרנו סוף סוף למפגש פנים אל פנים אף שהזום הוסיף להיות פתוח כדי לאפשר למבודדות להצטרף. עברנו לדיון בהיסטוריה סביבתית, וקראנו את מאמרו של ג'ון ר' מקניל "הערות מקדימות: עידן האדם והמאה השמונה-עשרה". דנו בעלייתו של מושג ה"אנתרופוקן" (עידן האדם) בשיח הציבורי בשני העשורים האחרונים ובמשמעויות שאותן הוא מבטא, בראייתו של האדם כמי שהפך לשחקן המרכזי בשדה הגיאולוגי, "יותר מקרחונים ונהרות", שהשפעתו מתבטאת בשינויים חדים של מחזורים ביו-גאו-כימיים, בהכחדתן של צורות חיים רבות ובפציעתן, וחידושן של צורות מסלע ואבן. המשכנו בתיאור השורשים האינטלקטואליים של המחשבה על "אנתרופוקן" כתקופה חדשה בתולדות כדור הארץ, וניסינו לחשוב מדוע דווקא משנות ה-2000 ואילך הפך המושג כה נפוץ. המשכנו בדיון על המחלוקות בתיארוכו של האנתרופוקן - בין הגישות שדגלו ב"אנתרופוקן מוקדם" וראו בעצם עלייתו של האנושי סמל לתמורה גיאולוגית כוללת, וסימנו את ראשיתו כבר לפני 126,000 שנים או לחילופין בפעילות אנושית מצומצמת יחסית של חטיבת עצים ושריפת יערות לפני כ-5,000 שנים בסין ובדרום מערב אסיה.
למול גישות אלה, דנו בתפיסה המקובלת יותר, של האנתרופוקן המאוחר המסמנת את המצאת מנוע הקיטור של ג'יימס ואט כנקודת הראשית של האנתרופוקן, וזאת בשל העובדה שהיא מסמלת את ראשית תפוצתו של השימוש בדלק מאובנים המבוסס על פחם, מה שגרם לעלייה משמעותית של ריכוז הפחמן הדו-חמצני בהרכב הכימי האטמוספרי. סיימנו באלטרנטיבה שהציע מקניל לגישה זו, המאחרת את האנתרופוקן לסביבות 1950, אז, טען, מתרחשים תהליכים מקיפים בהרבה שאינם מצטמצמים לשימוש בדלק המאובנים כשלעצמו, וכוללים גם כריתת יערות טרופיים מאסיבית, פליטות מאסיביות יותר של גופרית ופחמן דו-חמצני, שימוש בחומרי דישון, הטיית נהרות ודלדול אקוויפרים, ועוד.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – חזרנו לקמפוס! למדנו שיר חדש בעל פה, של אורית גידלי הפעם, וחזרנו בפעם האחרונה ל"הגלגול". עלה דיון על היחס לאמא בסיפור ולאימהות באופן כללי בספרות ובפסיכואנליזה. דיברנו על המרכזיות שתופשים הילד והילדה בדמיון התרבותי, ומתוך זה הסתכלנו על קטעים מסרט חדש של דיסני, "אנקנטו".ובחזרה לקפקא, ביקשתי מהתלמידים לקרוא בלעדיי ובקבוצות קטעים מתוך "לקראת ספרות מינורית" של דלז וגואטרי - בלי הקדמה, ובלי שאלות מנחות, רק אזהרות שזה טקסט קשה במיוחד. בחזרה בדיון בכיתה היו להם תובנות מרשימות על עולם המושגים של דו"ג, שעזרו לנווט את הכניסה לטקסט.
לקראת סוף השיעור חזרנו ל"אנבל לי" - שמענו ביצוע של יוני בלוך לשיר והשווינו בקצרה בין השיר פו לסונט של פטררקה.
3 תלמידות לא הגיעו בגלל הבגרות בהיסטוריה שיש מחר, אבל גם הגיעה מצטרפת חדשה!
בשבוע הבא אנחנו מתחילים שקספיר.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – אחרי ההצלחה בשיעור שעבר פתחנו גם את השיעור הזה בתרגיל כתיבה אוטומטית. הפעם 10 דקות, ואחריהן כמה רגעים נוספים שבהם כל תלמידה סימנה לעצמה מילים, רעיונות או משפטים שהפתיעו אותה או עניינו אותה. לא שיתפנו אחת את השנייה, ודרך שער הכניסה הזה חזרנו לדבר על המיתולוגיה היוונית. המשכנו לשוחח על האלים האולימפיים ועל ההבדל העצום שבין עולם עם אל אחד ועולם עם ריבוי אלים, ועל ההשלכות של זה על תפיסת הצדק או האמת בעולם. דיברנו על תפיסת העולם הקונפליקטואלית שנובעת מהמחשבה היוונית העתיקה, ועל האופן שבו היא הולידה את אמנות התיאטרון, והצגנו את ההיבריס ואת שביל הזהב המיוחל.
כהכנה לטרגדיה היוונית דיברנו על כך שהמחזות האלה הם כולם עיבודים למיתולוגיה והתעכבנו על השאלה מהו עיבוד ואילו דוגמאות ליצירות מעובדות יש. מצאנו המון. ואז עברנו לדוגמה אחת כזאת, וקראנו על סיזיפוס ואחריו את סיפורו של וולפגנג בורכרט ״שישיפוש או המלצר של הדוד שלי״, שאותו נמשיך בשבוע הבא ונדון בו.
פילוסופיה (שי זילבר) - פירקנו לגורמים את הצו הקטגורי ונכנסו לכל מושגיו: הרצון הטוב, החובה, החוק, מחשבת החוק, עד להצגת שלושת ניסוחיו והבחנה בין חובות מושלמות ללא מושלמות.
סיימנו בפתקים שבהם כל אחת ניסתה לבטא משפט שלדעתה הוא בר הכללה ונכון תמיד. לאחר מכן כל אחת בחרה פתק והיתה צריכה לנחש מי הכותבת.
Comments