8 שבועות של למידה אינטנסיבית בבית החינוך באונ' ב"ג. והפעם הצלחנו להתארח במרחב הנהדר של בית יציב (לפחות חלק מהכיתות שלנו):
מחזור ב' (יב')
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) - העיסוק בזיכרון קיבוצי ותודעה היסטורית נמשך. לאחר שבשיעור הקודם חווינו את הנושא, בשיעור זה הכרנו את המושגים תוך קריאה במאמרו של עמוס פונקנשטיין. לאחר מכן עברנו לתרגל את המושגים באמצעות המתח בין גישות שונות של תודעה היסטורית שהעלה שלום ברון במאמרו גיטו ואמנציפציה.
ספרות (ד"ר מורן פרי) - אמש המשכנו לקרוא בסיפור "נעימה ששון כותבת שירים". ראינו כיצד נעימה, מרבה לברוח מהקו העלילתי בכל פעם שתוקף אותה קושי רגשי. באותו מעמד גם תהינו; אם נעימה ששון אכן כותבת שירים, היכן הם מצויים? בסיפור הרי, אין להם זכר (למעט אזכור השיר "מורי היקר"). השירים, כך מצאנו, הם אותה פרוזה פיוטית של בריחה מקו העלילה. הם שם, בשינוי צורה; שורות ארוכות נהדרות ופיוטיות, שנכתבו אולי באופן חתרני, כשבירת של כתיבת המסורת השירית. כאן, נכתבים שיריה של נעימה, בצורת פרוזה פיוטית, כאומרת: אני סופרת ומשוררת. בתרגיל כתיבה שניתן לתלמידות, ביקשתי לפזר את הערפל הצורני וליצור את המחברת השירים של נעימה, אולי כפי שהייתה נכתבת בפועל.
התלמידות בחרו מקטעי הפרוזה הפיוטיים והעלו אותם מחדש, תוך שימוש במבנה המייצר פרשנות מחודשת. גם פלייליסט מרגש יצרנו לנעימה תוך כדי הדיון. מרגש, משתפך ומכמיר. הרי הוא לפניכם:
בחלקו השני של השיעור קראנו חלקים מדבריה של כהנא-כרמון בעת קבלת פרס ברנר: "אשתו של ברנר רוכבת שוב". סיימנו עם פתיחת הסיפור "הינומה" ופגשנו את שושנה. על שושנה, נרחיב בשיעור הבא.
פילוסופיה (יותם שטינבוק) – אתמול בשיעור עשינו חזרה אחרונה על החומר לפני הבגרות שבשבוע הבא. החלק הראשון הוקדש לשאלות של התלמידים על חומר הלימוד, על אופן ההבחנות וכו'.
את החלק השני הקדשנו לתרגול של שאלות בגרות: התלמידים ענו על שאלה באופן אישי ולאחר מכן ניתחנו את התשובות ביחד בשביל לראות כיצד ניתן לשפר אותן. בסה"כ יש תחושה טובה והתרגשות בריאה.
מחזור ג' (יא')
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - התחלנו את השיעור אתמול בשיחה אקראית שגלשה לדיון על היבטים מתודולוגיים של מחקר היסטורי, על הבעייתיות בהסתמכות על מסמכים ארכיוניים, המציאות ההיסטורית המאוד מסוימת שאותה הם משרטטים ועל הצורך לקרוא אותם מתוך הבנת מערך יחסי הכוח שעמד בבסיס הייצור שלהם, ועל היסטוריה שבעל פה כבסיס למחקר היסטורי נגדי, המביא את קולותיהם של המוכפפים.
מהשיחה האקראית הזו עברנו להמשך הדיון בסין של ראשית העת החדשה ודיברנו על ראשית כניסתם של הכוחות הקולוניאליים למזרח אסיה בכלל ולסין בפרט למן שלהי המאה החמש עשרה ובמהלך המאה השש עשרה, בייחוד בקולוניזציה הפורטוגלית במקאו, ביחס של הקיסרות הסינית לנוכחות זו, ובעלייתה של קנטון (גואנגז'ו) כמרכז האורבני של סחר החוץ הסיני עם המעצמות הקולוניאליות האירופיות הימיות.
המשכנו בדיון בכניסה של המיסיון הישועי לסין ובדפוס הפעולה הייחודי שאימצו ביחס לתנועות מיסיון אחרות - שינוי תרבותי שלא הכריח נטישה של המסורות הסיניות הקודמות, ולא אכיפה של דת זרה כמסגרת כוללת של המרה במובנה הרווח.
דנו בדמותו של מטאו ריצ'י, באופן שבו השתקעו המיסיונרים הישועים בלימודה של התרבות והשפה הסינית, וגם באופן שבו תפסו את המוסלמים הסינים, שנוכחותם בסין כבני בית נתפסה בעיניהם - שנתפסו כזרים - כחידה.
ספרות (ענבל המאירי) - איזה כיף להיפגש מחוץ לזום! ה"תפאורה" של בית יציב השרתה על כולנו אווירה של בית הארחה שנשהה בו לסמינר של כמה ימים, כך שהיה קצת משונה להיפרד בשבע וחצי :).אז... התחלנו את המפגש עם קצת חימום טאיצ'י ולאחריו יצאנו לתרגיל כתיבה שכלל תיעוד של צומח או דומם באופן הכי מדויק וקונקרטי, כמו דוח, ובסיומו תוספת של אסוציאציה שעולה בדעתנו למראהו. נחזור אל מושא התיעוד במפגש הבא שלנו בבית יציב, בתקווה בעוד שבועיים, ונראה אם התחוללו שינויים בו ו/או באסוציאציות שלנו. אחר כך המשכנו לקרוא את פרק ג' של "הגלגול" עד סופו, קריאה יחסית רציפה כי כולנו כבר רצינו להגיע לסיום, גם "כדי לדעת מה יקרה לגרגור המסכן ולמשפחה המופרעת וכפוית הטובה" שלו, כמו שכמה מאיתנו פסקו, וגם בגלל תחושת מיצוי קלה מהסיפור (שקיבלה אישוש בקריאות של הקלה עם גילוי דבר מותו, "סוף סוף הוא מת", היו שאמרו).
התעכבנו על מספר סצנות, כמו למשל על נגינתה של גרטה בפני שלושת הדיירים שלא גילו בה עניין מיוחד ולעומתם השפעתה של המוזיקה על גרגור עצמו, על היחס של המנקה לגרגור לעומת יחסם של בני משפחתו והקשרו המעמדי של יחס זה (וגם על יחסו המתנשא של גרגור אליה), על הקשר הסיבתי בין מותו של גרגור לרצון העז שהביעה אחותו לסלק אותו מהבית, ועל הסמליות שבכניסת הקצב עם מגש הבשר ביום מותו של גרגור. ההתעכבות על חלקים מהפרק עוררה גם שיחות על צמחונות, שיתוף בסיפורים מהחיים שמזכירים כמה מההתרחשויות, תהיות לגבי אדפטציות של "הגלגול" לאומנויות הבמה ולקולנוע, ולא מעט שאלות ביחס לסיפור ולדמויות. עם השאלות האלה, ובשילוב השאלות ששואלים אייל דותן ונעמה הראל במאמריהם, נסכם את פרק "הגלגול" בחיינו בשבוע הבא.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - אנחנו במרחב הפתוח באוניברסיטה הפתוחה. מתגשמים במציאות הלא-וירטואלית בממשות הבלתי אמצעית. זה מספיק לנו להיות מסופקים מבחינת התנאים ההכרחיים לקיומו של השיעור.
אז אם שמח פותחים בשמחה: הפתעת יומולדת ונוכחות מלאה. ברכות על הלוח וחלוקת ספר מותאם אישית לכל תלמיד ותלמידה. ככה פותחים שיעור בפילוסופיה – בחיבורים ישירים. פתחנו בשני שירים ובטקסט קצר, דיברנו על תוכנם ועל הקשר ביניהם.
השיר הראשון "לא זכיתי באור מן ההפקר" לביאליק, השיר השני "בקשה" לניטשה", והטקסט "למען מה חייתי" לראסל. אצל ביאליק נחשפנו לקושי של האמן בתהליך היצירה ודמותו בעיני עצמו, אצל ניטשה ראינו את החיפוש הבלתי נלאה של העצמי ואת הבקשה לדעת, אצל ראסל קראנו על שלושה רגשות עזים ועיקריים שליוו את חייו: תשוקה לאהבה, תאווה לידע וחמלה מייסרת כלפי הסבל האנושי, סבל ששם ללעג את האידיאל של חיי אנוש כפי שראוי היה שנחיה אותם.
בסיום הדברים ראסל מתוודה שאילו היה חוזר ושב לחיות את חייו שוב, היה חי את אותם חיים ש"שווה לחיותם" כפי שהיו חייו. החלק האחרון של השיעור נחתם בניסיון להבהיר את הסעיפים האחרונים והמוקשים של הפרק "אלוהים" לטיילור.
עוד הטקסט על אלוהים מקשה, והטקסט על "חופש ודטרמיניזם" מאותו מחבר בא. וכעת רק עלינו המלאכה לגמור.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) - השיעור אמש היה בסימן לוח וטוש: אחרי שנה בלי שני הכלים-של-העולם-של-אתמול האלה ארזתי את טוש המזל שלי בתיק בדרך לכיתה אמיתית בבאר שבע.התחלנו את השיעור עם "מטיבם של דברים שאינם" של חדוה הרכבי. חזרנו בעל פה על השורות עד שהרגשנו איתם בנוח ואז כתבתי את השיר על הלוח ודיברנו על משקל וצזורות. עשינו את זה רק דרך האוזניים, בלי למשקל באמת ובלי הסברים טכניים. חלק תפשו את זה וחלק לא, וזה בסדר לגמרי, נמשיך עם זה בשירים אחרים.
אחר כך קראנו פרק מתוך מלחמה ושלום -- התלמידים קראו ועצרנו להסביר כמעט אחרי כל שורה. המטרה: להסתכל על הייצוגים של המעמדות והחשיבות של הכסף בטקסט. אחרי ההפסקה עברנו לברכט -- סיפרתי להם את העלילה של המחזה היפני שבבסיס "האומר כן/לא" ועשינו טבלה (טבלה! על הלוח!) של ההבדלים בין המקור לבין ברכט, ואז בקבוצות הם חיפשו הבדלים בין האומר כן לאומר לא. בסוף המפגש הסתכלנו על פרסומת כדי להבחין בין ההזדהות שפרסומות מבקשות לעורר לבין הניכור אצל ברכט. שלחתי אותם לראשונה עם שיעורי בית למפגש הבא: להסתכל על פרסומות ולבחור אחת שעושה שימוש ב"מובנים מאליהם" חברתיים, שכל אחת תציג במפגש הבא.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - אתמול שוב זכינו למפגש לא מקוון. האם מקור העוול בעולם אך ורק בחוסר ידיעה ובחיים לא ביקורתיים, כפי שטוען סוקרטס? כל תלמיד ותלמידה נתבקשו למצא נימוקים בעד ונגד הטענה.
הדיון היה סוער והשתתפו בו כל התלמידים ללא יוצא/ת מן הכלל. היה קשה לעצור אותם. בשלב כלשהו החלטתי לא לעצור אותם, לא להנחות את הדיון, לפחות לפרק זמן מסויים. הבחנתי שהדינמיקה המתרחשת בכיתה חשובה- חשוב להם להכיר אלה את אלה. חשוב להם להתווכח וחשוב להם לשאול אחד את השני שאלות אישיות יותר. נתתי לזה להמשך כמעט חצי שעה והיתה תחושה שהם מפצים את עצמם על תקופת בידוד ארוכה, בה לא זכו להכיר אנשים חדשים. ובהדרגה, חזרנו לדיון , תוך התרכזות בדוגמאות שנתנו התלמידים מחייהם ומתחומי העניין שלהם. חזרנו לקרוא ב״אפולוגיה״. לקראת סוף השיעור הגענו לקטע בדיאלוג בו סוקרטס טוען נגד אלה המתחננים בפני השופטים ומבקשים רחמיהם, במקום לדרוש שיעשו צדק.
האם אנחנו מסכימים עם סוקרטס? העליתי לדיון את המקרה הטראגי של יונתן היילו. אם נסכים שלהיילו נעשה עוול, מה ראוי לאמר שעמד ביסודה- פגיעה בצדק, או העדר חמלה? רוב התלמידים טענו שנעשה לו חוסר צדק. אני ביקשתי להסתייג.
אם נקבל את הטענה שנעשה לו אי צדק, הדבר יוביל אותנו לתמוך בחברה המתנהלת לפי עקרונות של נקמה, עין תחת עין. אלה אינם עקרונות צדק. המעשה של יונתן היילו לא היה מן הצדק.
אולם אנו כחברה אחראיים על הגורל האכזר אליו נקלע היילו (ולא פחות, התוקף-קורבן שלו). מה שהיילו היה זכאי לו זה חמלה, לא ניסוח מחודש של עקרונות צדק וחוק שיאפשרו לאדם לפגוע באחר כשאחר פוגע בו.
האם דברים אלה סותרים בהכרח את עקרונותיו של סוקרטס? מחד, ודאי שהם סותרים את הטענה המסוימת הזו של סוקרטס, שאין לו לנאשם לבקש רחמים, אולם אם אנו חוזרים לרעיון היסודי של סוקרסט, האשמתנו את השופטים זה שהם לא התחשבו בנסיבות חייו הקשות של היילו ובאי הצדק החברתי שגוזר חיים קשים על אחדים מבני החברה. לכן, בסופו של דבר, חוסר התייחסות השופטים לנסיבות חייו של היילו היא גם פגם בידע שלהם, אין היא רק פגם בחמלה שלהם.
Comments