שבוע חמישי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. בואו תתמוגגו איתנו 😊 :
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) – שיעור משותף עם כיתת ההיסטוריה של ד"ר אבי-רם צורף - אז אחרי הרבה דיבורים ורעיונות עשינו שיעור משותף. הכיתה של ענבל הגיעה אחרי קריאה בשיר "שדרות" של שמעון אדף ובעקבותיו במאמר של מתי שמואלוף וצפייה בסרט "החלוצים" של סיגלית בנאי, והכיתה של אבי-רם אחרי שהשתתפה בשנה שעברה בכנס המאבק המזרחי לאן.
המוקד של השיעור היה בשיר של ויקי שירן, מרגריטה בכר, ובסוגיות של פמיניזם מזרחי דרך המאמר של שירן "לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש" והמאמר של וירג'יניה וולף "מקצועות נשים".
דרך השיר עלו שאלות על מזרחיותה של מרגריטה בכר, על האורז הנזרק בחתונתה שמתערבב בחוטי התפירה המשתרגים בשערותיה במרתף של מפעל הטקסטיל. ברצון שמתגלה בחלום המתוק של מרגריטה להעלאה למשכורת ולכבוד בבית הכנסת בחגים, ולמלכוד של נשים מזרחיות עניות למול מעסיקיהן הגברים, מועמדות בסכנה מתמדת של תקיפה ופיטורין, שמותירות להן רק אפשרויות מוגבלות וכיסים קטנים של התנגדות. השיחה בין התלמידותים היתה מהממת ערה ותוססת ופרשנויות, טענות ותהיות עלו וזכו לקשב ולתגובות.
המשכנו במשמעות של התודעה הפמיניסטית המזרחית והאופן בו הפנייה אל הדמות של מרגריטה בכר משקפת אותה מבחינה פואטית, על האופן בו המאבק הפמיניסטי שניהלו נשים אשכנזיות נותר מאבק של מעמד גבוה ששאלות מעמדיות ואתניות כמו שכרן של עובדות משק בית לא מצא בו ביטוי.
את השיעור סיימנו בקטע מתוך מקצועות נשים של וירג'יניה וולף, על רוח הרפאים של מלאך הבית שאיתה צריכות נשים להתמודד על מנת לפרוץ את הדימוי של האשה והאם הטובה, על מערך הדימויים התרבותי שמועיד לנשים את ארבע האמות של המרחב הביתי. בעקבות הדברים עברנו לכתיבה על רוחות הרפאים ותשובה למרגריטה, וחתמנו עם כמה דברים מאוד יפים, של תקוות, חרדות ותהיות, שתלמידותים כתבו...
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בשני שירים קצרים של המשורר חיים לנסקי מתוך ספרו "מעבר נהר הלתי", מהם עולה ביטוי של ניכור "אין מושיט לי ידו לשלום", ו"הרפו, הרפו לרגע קל". וגם כשכך עדיין בחריזה שלו יש "חן וקסם של אמת", לפחות לפי חיים אחר, נחמן ביאליק. אחר כך דילגנו לאגדה הודית קצרה "הנחש ובני הכפר" ועמדנו על משמעותו של שביל הזהב הרצוי. המשכנו בריענון הזיכרון בעניין "שערוריית האינדוקציה" ודיברנו על דייויד יום ועמנואל קאנט ועל תפיסותיהם השונות בעניין.
משם עברנו לנושא חדש והתחלנו לקרוא את חציו של הפרק הראשון של "המשפט" לקפקא. נרעדנו מהמפלצות העשויות להיות חבויות בתוך מערכות בירוקרטיות, והתחלנו לגרד את מצבו הקיומי של האדם המודרני: ייאוש מיחסים נורמליים עם החברה האנושית.
לבסוף עברנו על שאלות מהבגרות, ניסינו לענות עליהן בעל פה, אך המשימה האמיתית היא לנסח תשובה מלאה וראויה בבית. לאחר הניסיון האישי הזה ננסה יחדיו בכיתה בשיעור הבא.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד):
חגגנו היום את סיום הקריאה באודיסיאה. בתחילת המפגש, לכבוד 2 מצטרפות חדשות, עשינו סבב הכרות שכל אחת סיפרה מה הדבר האחרון שהיא קנתה באינטרנט (מומלץ!) ואז שיחקנו 21 שאלות עם דמויות מהאודיסיאה.
משם עברנו לדיונים "סיכומיים" באודיסיאה, בעקבות נושאים שעלו בשאלות בגרות בשנים האחרונות. עשינו דיבייט בשתי קבוצות תחת הכותרת האיומה, "השיבה של אודיסאוס - מוצלחת?".
ובכל זאת, הנושא הנדוש הצליח לעורר אמוציות וטיעונים חזקים משני הצדדים.
אחרי ההפסקה התלמידים התנסו בכתיבת תשובה לשאלת בגרות. חלקם נהנו, הרוב כנראה לא. נראה אם נמשיך ככה להבא או שנשנה גישה. בסוף המפגש, כשכולם כבר היו גמורים, קראנו קטעים מהשיר האחרון באודיסיאה, כדי שיידעו "מה קורה בסוף". סכה היה שיעור אינטנסיבי במיוחד. בשבוע הבא נתחיל יצירה חדשה💪
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - אמש העבירה את השיעור נגה, סטודנטית לתעודת הוראה בפילוסופיה, שמתלווה לרמי , כחלק מתהליך הכשרתה. וזה מה שנגה ספרה על השיעור: השבוע העברתי לראשונה שיעור לתלמידים, זאת הייתה חוויה טובה ובעיקר מלמדת :) התלמידים מגיעים לשיעורים מלאי חדוות למידה וביחד העברנו קרוב לשלוש שעות של לימוד פילוסופיה, למדנו על אפלטון ועל איך הוא תופס את ההבדל בין מה שאנחנו רואים ומה שעומד מאחורי הדברים אותם אנו רואים. החוויה שנוצרת בדרך הרוח מיוחדת ושונה מבית הספר הרגיל בו אני גם מלמדת, עצם העובדה שהתלמידים מגיעים מרצונם החופשי וזמנם הפנוי גורמת ללמידה משמעותית הרבה יותר.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – התחלנו ברענון של השיעור שעבר, וכמה כעסים כבושים על יוקו אונו, העבודה שלה והקהל צפו ועלו. המשכנו בדיון ארוך על הסיפור שקראנו בשבוע שעבר, ״שמלה אדומה - 1946״ מאת מונרו.
התלמידות אפיינו סוגים שונים של שיבושים שהפעילו את הסיפור והשתלבו בו, וזיהו את האופנים שבהם הטקסט נוגע בשאלות של התבגרות, ציפיות חברתיות והאומץ הדרוש כדי לחרוג מהן. התלמידות הזדרזו למצוא הדים מחוויות אישיות שלהן בבית ספר, מול חברות ומול הורים, ויחד בדקנו רגעים של הזדהות ושל שיפוט של המספרת ושל העלילה. סיימנו בתרגיל כתיבה דידקטי משהו, על נוכחות השמלה בסיפור, ונקרא אותו בשיעור הבא.
פילוסופיה (שי זילבר) - למעט הפוגה של דיון על ההבדלים בין ציניות, אירוניה וסרקזם, והאזנה לאלאניס מוריסט, הרבצנו בקריאת האפולוגיה. נצמדנו לטיעונים של סוקרטס ותהינו על קנקנם. למשל, שהוא סבור שלא ייתכן שהוא מנסה להיחלץ מן המוות, שכן החכם אינו יודע דבר, וודאי שלא על המוות או על מה שאחריו, ומבחינתו אם יישאלו אותו אם למות או להפסיק לשוחח בשוק עם העוברים והשבים, יבחר באפשרות הראשונה, אפילו אם זה אומר שימות פעם אחר פעם.
התלמידות תפסו אותו על חם תוך כדי הקריאה כמה פעמים. במקרה זה, הוא רמז לגלגול נשמות, קרי, הוא יודע בכל זאת משהו על המוות. כאן התפתח דיון אם הוא אמנם יודע או רק טוען שאפילו אם יש גלגול נשמות, יבחר באמת.
וזו האירוניה בדבריו, שהוא מציג עצמו כמי שאינו יודע בפני בני שיחו.
השיעור נחתם בשאלת האחריות וההשפעה של הדובר על דבריו, אחרי שבסיום הנאום הראשון שלו סוקרטס נמצא אשם. בכיתתנו, לעומת זאת, שלוש בנות בלבד הרשיעו אותו, וגם הן - לא בכל הסעיפים.
דיברנו על האישומים כי הוא הופך טענה נפסדת לניצחת ומשחית את הנוער.
התפתח ויכוח ער בשאלת ההסתה: אם כיוון שיש אנשים טיפשים צריך להיזהר בדברים שאומרים, שהרי הם עלולים לפעול באלימות בעקבות אמירות משוחררות רסן, או שמא יש בהנחה שכזאת משום זלזול באינטליגנציה האנושית.
וכיוצא בזה, שאלנו אם זה הוגן שחברות ענק משתמשות בידוענים לפרסום מוצריהן. הרי הציבור עלול ללכת שולל ולחשוב שהמוצר כדאי רק בגלל הפרסונה שמציגה אותו. לאחר השיח על ההשפעה והחכמה הבעתי תקווה שהתלמידות החכמות הושפעו מהשיעור לטובה ויגיעו גם בשבוע הבא.
Comments