26 שבועות בבית החינוך באוניברסיטת ב"ג בנגב . מתחילים להריח את סוף השנה:
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי) - הבטחנו וקיימנו – תזכורת לטקסט שנלמד, כהכנה לבחינת הבגרות. כך, את השיעור פתחנו במשחק זיכרון קצר על "הגלגול" של קפקא. הדגשנו את שלושת חלקי הסיפור, את המפגשים החברתיים והמשפחתיים, מערכות היחסים וסצנות האלימות, הדחייה והניכור. שוחחנו על פרויד ועל הז'אנר הפנטסטי – ריאליסטי, עם נגיעות אבסורד של חיים ללא מוצא, ללא פתרון ובחירה במוות על פני החיים, מתוך הכרה צלולה.
הרגשתי שתזכורת קטנה, מקדמת את ביטחונן של הבנות. בקולן השמיעו את ההזרה, ייצוגי האדם והחיה, סצנות הבידוד, משל העכבר ועוד. שליפת המידע הוכיחה להן כי ביכולתן לשוב אל שיעורי העבר ואף להוסיף תובנות על הטקסט. מקפקא עברנו אל יעקוב שטיינברג ו"בת ישראל". חן העבירה הפעם את השיעור ופתחה בקריאה צמודה, תוך דיון ער בפער הנכלולי שיוצר שטיינברג בין היותו לוחם זכויות וצדק, לבין העובדה שאת דמויות הנשיות הוא משתק, מעוור, או הופך אותן אילמות.
"הדיבר בעיניה יותר מאשר בפיה", כותב שטיינברג על ציפורה ודרך עיניה המדברות צפה ועלתה דמותה של חנה העיוורת. מוטיב השתיקה בולט בסיפור "בת ישראל", אך דווקא "אי השקט" הוא שמבליט אותו.
חוסר הנחת של בן זוגה בעת הימצאותה במרחב, מעביר אותו על דעתו. עיניה הבוחנות אותו כל העת, גורמת לו להשפילה, לשלוט בה ולרדות בה מבחינה נפשית וגופנית. האם תחושתה המאיימת של ציפורה, היא זאת שהביאה לעצימת עיניו של זליג והפניית גבו אל גופה העירום, הדחתה מחנות הדגים שברשותם, ביתה וחדרה? פגישתם של ברוך וציפורה, בזמן הברית, השיבה אותה לחיים, לריגוש ואת חיוורונה האדים. גם אילמותה נעלמת לפתע, כאשר היא חוקרת אודות ברוך ומתעניינת במערכת היחסים ושגרת חייהם של ברוך וזוגתו. את הייצוגים הגבריים בסיפור, הענקנו לא רק לברוך וזליג, אלא גם לזכרותו של הסופר, המעמיד מכשול תמידי בפני דמויותיו הנשיות, שהן אינן אלא "חתיכת בשר ועיניים".
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) – אתמול בשיעור סיימנו לצפות בסרט "אלאמניה שלי" ולאחר מכן קראנו את המאמר "אי ציות כבעיה פסיכולוגית ומוסרית" שכתב אריך פרום. בעקבות המאמר דיברנו על ציות ואי ציות להוראות, על האחריות שמוטלת על האדם ועל האסון במירון.
מחזור ג' (יא')
ספרות (ענבל המאירי) - קראנו ביחד מאמר של יואב רינון שמתייחס לעולם הערכים של אודיסאה לעומת איליאדה, עולם של אחרי המלחמה שתובע ערכים שונים ומחליף את הקוד ההרואי שמקדש מלחמה ומוות באתוס ביתי שמקדש את המשפחה והחיים. דיברנו על הבחירה דווקא באודיסאוס כמודל הייצוגי לתקופה החדשה (דמות שכפי שליהיא ציינה לא פעם מוצג באור שלילי ביצירות אחרות), ועל הצורך והקושי להסתגל לעולם הערכים החדש.
אחר כך כתבנו תקציר אודיסאה ושיר 23 ושאלות ומחשבות שעולות מהתקציר, ונפתח אותן בשבוע הבא כבסיס לפודקאסט שניצור במפגש האחרון...
פילוסופיה (אילן בר דוד) - "בייגלה בייגלה", ארגז הונח על השולחן והפיץ מסר ריחני לפעולות הנסתרות מהעין של הקיבה. אבל לעתים (נדירות?) הצימאון לשירה גובר על מיצי הקיבה הקבועים מראש ועורג אל... ובכן, שיר של אברהם בן יצחק.
"אשרי הזורעים ולא יקצורו...". מה אתה רציני? עד שזרענו בדמעה והובטחה לנו רינה בקצירה אתה משנה את חוקי המשחק? האמת שכן, בקע קולו של סונה מתחילת המאה שעברה, שירי זה הוא שיר הוויתור הגדול! אני בעד היעדר הציפייה לשכר ולגמול. אני בעד הענווה וידיעת גבולות הלשון ותהומותיה והרי כי כן "אשרי היודעים [...] ועל שפתם תפרח הדומייה".
הו! מרשים מאוד אברהם. אז למה פרסמת בחייך רק שנים-עשר שירים? הרי קיבלת במה ב"השילוח" אצל ביאליק שהציע לך פרסומים נוספים וחותמת איכות. עזבוני נא כי "אשרי הגאים אשר גאותם עברה גבולי נפשם ותהי כענוות הלובן".
בסדר אברהם שחררתי, רק רציתי לעדכן אותך בפרט מעניין. ודאי אתה זוכר את לאה גולדברג, שאהבה אותך "אהבה אמיתית" שנתנה לה "כל מה שאהבה ללא מגע ותשוקה יכולה לתת". כן, אז מהו הפרט? היא נולדה ביום שבו הלכת לעולמך.
רק שתדע. מעניין.
שיעור שני. אנחנו מארחים את הכיתה של רמי גודוביץ', שבא להעשיר אותנו בעניין החידוש הגדול של רולס בתפיסה הפוליטית שלו. למדנו על עקרונות הצדק וקיבלנו פרספקטיבה רחבה על המקורות הקאנטיאניים של רולס.
הבנו טוב יותר מהם רגשות מוסריים ולבסוף דנו בשני סוגי ביקורת על תפיסתו של רולס. היה דיון ער וחם (המזגנים לא עבדו בכל האוניברסיטה). תודה לרמי שהחכים אותנו והעביר שיעור מרתק.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אתמול עסקנו בקפיצה הגדולה קדימה. דנו בגורמים שהובילו למפנה במדיניות המפלגה הקומוניסטית על אף ההצלחה שנבעה מאימוץ המודל הסובייטי בשנים 1949-1957.
דנו במהלכים שאימץ מאו לשיכוך המתח בין האינטליגנציה העירונית לקאדרים הכפריים, בקמפיין "מאה הפרחים" שקרא לאינטלקטואלים לבקר מפורשות את המפלגה, ובקמפיין האלים כנגד הימין שהושק כחודש בלבד לאחר מכן, ובהשלכות שהיו לקמפיינים אלה על שיתוק הביקורת כנגד המפלגה והעדרה של האינטליגנציה שהייתה דרושה לצורך המשך הפיתוח על פי המודל הסובייטי. המשכנו בתיאור המדיניות של הקפיצה הגדולה קדימה עצמה, בגיוס ההמוני ובהצלחה היחסית בשנה הראשונה, שהסוותה את הכשלים המשמעותיים בתוך מבנה הקומונות העממיות, שהובילו לניתוק חריף מן המסגרות החברתיות הקודמות ויצרו יחידה כלכלית שחסרה משענת חברתית קיימת.
המשכנו בתיאור העימות בועידת לושאן ב-1959 וההכרעות הסותרות שהתקבלו בה, שלא איפשרו את ריסון המדיניות של הקמפיין והובילו בסופו של דבר לקריסה של המערכת הכלכלית הסינית שנבעה מהירידה התלולה בתוצרת החקלאית בשל הפניית כלל הכוחות הכפריים לתעשיה הכבדה, ולרעב הגדול שגבה את חייהם של עשרות מיליוני סינים, בשנים 1960-1961.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – התחלנו עם סיכום יחסית ארוך של מה שעשינו בשיעור שעבר, עם חזרה על מושגים מרכזיים שעלו בו. דיברנו עוד קצת על מודרניזם ופוסט-מודרניזם דרך השוואה בין "הצעקה" של מונק לשתי יצירות של וורהול.
במעבר חד משם דיברנו על "עוד אבוא על סיפך" של אלתרמן, שהתחלנו לפני כמה שבועות וחזרנו אליו עכשיו, הפעם כן עם הטקסט מול העיניים וממש דיברנו דרכו על איך מדברים על שיר.
אחרי ההפסקה עברנו למשימות כתיבה עיונית בעקבות שירים של דליה רביקוביץ. מתוך קבוצה של 4 שירים התלמידים בחרו (בנפרד ובקבוצות) על איזה שירים לכתוב, בהתחלה לנסות לזקק "מה קורה" בשיר באופן הכי אובייקטיבי שאפשר ואח"כ לכתוב כמה שיותר שאלות -מעניינות, לא סתם שאלות- שהשיר מעורר. בשבוע הבא נמשיך מהנקודה הזאת ונמשיך לסירוגין לכתוב ולדבר על השירים.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - המטרה של השעה הראשונה של שיעור הפילוסופיה היתה להכין את התלמידים למפגש עם תלמידי י״א בשעה הבאה, בו תכננו לדון בתפיסת הפילוסוף רולס. הצגתי לתלמידים את התפיסה התועלתנית, באופן שיתקשר עם הצגתה על ידי רולס, ובהמשך ערכתי הקדמה לתפיסת הצדק של רולס.
אבל המציאות לקחה אותנו חזרה לעולם האקטואליה, והתלמידים מצאו עצמם בויכוח סוער בנוגע תקרית שהתרחשה השבוע, בה ירו חיילי צהל למוות בפלסטינית מבוגרת עם סכין בידה שבדיעבד הסתבר שלפי דיווחים, ביקשה לשים קץ לחייה ולכן התגרתה בחיילים. הדיון היה מאתגר והתפקיד המרכזי, אולי היחיד שנטלתי לעצמי היה לדרוש מבני השיח להתאמץ להציג את עמדותיהם בצורה מנומקת ובהירה. לעיתים היה די בדרישה זו כדי שתלמיד או תלמידה יזהו צד נוסף במערך השיקולים שהיה בו לגרום להם לחשוב על הדברים מעט אחרת, או לפחות להבין טוב יותר את עמדת אלה עמם התווכחו.
בשעה השניה התקבצנו בכיתתו של אילן, ונוצרה קבוצה גדולה ומגוונת ופניתי להציג את הרקע לעמדת רולס, את הביקורת שלו על התועלתנות, את עמדתו והשיקולים לטובת תפיסתו ובעיקר, את הביקורות השונות עליה. זה לא היה פשוט.
אני לא יודע אם לי היה יותר קשה להתרגל לטמפרמנט של כיתה שלפתע שיגרתה נקטעה או שלתלמידים/ות היה יותר קשה להתרגל למרצה לא מוכר. התלמידים היו ספקנים. שאלו שאלות מצוינות. הם לא קיבלו בקלות לא את תפיסת רולס, לא את הביקורות וחלקם, גם לא את אופי הדיון. אבל האתגר היה ראוי. עבורי, זה היה ניסיון ייחודי שגם המחיש לי כמה חשובה בנייה של כיתה וכמה שונה הרצאה חד פעמית משיעור שיגרתי.
התלמידים שלי השתתפו פחות, הם ישבו מרוחקים (שכן הצטרפנו לכיתה במהלך שיעור) וחשו מעט תלושים. אולם כששאלו או העירו, השאלות וההערות היו חדות וממוקדות.
מהשיעור יצאתי בתחושה שלא הצלחתי מספיק להעביר את מהלך העניינים כפי שתכננתי, אולם תלמידים, וגם אילן, טענו שהדברים היו ברורים. אילן סיפר שהם אמרו, אחרי שעזבנו, שהם התרשמו מכמה שאני נלהב מנושא הדיון.
אז לפחות אדם אחד בכיתה נהנה מהשיעור אך יש לי חשד שהיו גם לפחות עוד כמה. בכל מקרה, זה היה ניסיון נהדר.
Comments