משמח כל כך היה לשוב ולהיפגש אחרי תקופה כל כך ארוכה בקמפוס אונ' ב"ג. את מתחם חוסידמן זנחנו לאנחות ו'השתלטנו' לשעה קלה על כיתות בניין מנדל וכיתות המחלקה הנפלאה לספרות, בבחינת משנה מקום מגביר רוח 😊
וזה בדיוק מה שהתרחש שם ברביעי (נשבע!) :
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - איזה משמח להיפגש שוב! בין שיתוף חוויות מהקיץ ומהשנה שכבר התחילה, נכנסנו לשוטט קצת במקראה החדשה. לקחנו כמה דקות כדי לסמן משפטים וקטעים שנראים מסקרנים/מפתיעים/משונים, ובלי להתכוון יצא "פרומו" למה שצפוי לנו השנה, כולל זיכרונות מסופרים ומשוררים שכבר פגשנו ואסוציאציות מהקטעים שנבחרו להקראה. ניסינו לחשוב ביחד על תמות שאנחנו צפויות לפגוש בנושא כמו התבגרות (עלו דגשים כמו פיתוח עצמאות ועצמיות, עימות עם סמכויות, עיצוב תפיסת עולם, שינויים פיזיים...), ודיברנו גם על נקודות מבט ועל המודעות למעשה הכתיבה או הסיפור. אח"כ קראנו את ההתחלה של "חופן של כוכבים" ודיברנו קצת על יומנים ומאפיינים שלהם ועל המוטיבציה לכתיבת יומן.
אחרי ההפסקה קראנו את השיר "שדרות" של שמעון אדף. בהתחלה קריאה ברצף ובקריאה שנייה כל אחת קראה שורה (מה שהפך לאופציה מועדפת לקריאת שירה). דפנה אמרה שההשהיה יוצרת מתח וליהיא ואליס דיברו על ההדגשה שההשהיה יוצרת ביחס לאהבה של הדובר למקום ("לקח לי עשרים שנה לאהוב /"). כולן הזדהו עם המשפט השני בשיר ("את החור באמצע שום מקום הזה"), והתעוררה שיחה על פריפריה (גם ג"ג וגם תודעתית). ליהיא התייחסה גם לליטוף המים באבן, לעדינות שיש בפעולה כזאת לעומת המחשבה הצפויה בדר"כ שמקשרת אבנים לאלימות. ניסינו לאפיין את הדובר בשיר ואת המקום בעיניו אז ועכשיו. פקעות הכותנה עוררו מחשבות על טוני מוריסון, עבדות ובלוז, אבל כבר הגיעה השעה ללכת... נמשיך בשבוע הבא.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - מפגש ראשון, שנה חדשה, כיתה יב. התכנסות מול בניין מנדל, כיבוד ושתייה, ברוכים הבאות ברוכות הבאים, פיזור לכיתות. הכיתה תפוסה הדשא פנוי, חריקות של התחלה, הנשימה סדורה הכל בסדר.
בדשא מתפתחת שיחה ספונטנית על "גברים רציונליים ונשים רגשניות", על הבניות חברתיות, על הציפיות להיות נורמטיבי וגם על פעולות פסיכולוגיות שקטות שמרעילות לעתים תכופות. אז איך היה בחופש? היה טוב. עכשיו משנפתחו שערי בית הספר אנחנו עייפים. זמן טוב לארבע שעות פילוסופיה.
מצאנו כיתה רשמית כל כך שהולידה חרדה קטנה, אך התגברנו באמצעות שיר של פרננדו פסואה משנת 1923 – Lisbon Revisited – קראנו ובחרנו משפט שהזדהינו איתו במיוחד והסברנו למה, כך עקבנו אחר המצב הפסיכולוגי שלנו, הנתון בהווה של כל אחד.
דיברנו על נושאי הלימוד של השנה הקרובה ופתחנו ב"כה אמר זרתוסטרה". קראנו כמה עמודים, התפתח דיון סביב הרעיונות הפילוסופיים של ניטשה שקיבלו ביטוי פרוזאי מרשים.
סוף שיעור ראשון. שנה טובה!
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - היה כיף ומרגש לפגוש (כמעט) את כולןם, ואחרי ההתכנסות המשותפת של בית החינוך יצאנו לנו אל הכיתה החדשה ודיברנו על מה שנעסוק בו במרבית השנה שבה התלמידותים יעבדו על עבודות החקר - סוגיות בחשיבה היסטורית, בשאלת האופן שבו ניתן לחשוב על תופעות כהיסטוריות, על הצורות שבהן ניתן לפנות אל התופעות הללו, ועל השאלות שאפשר לשאול עליהן.
בגדול - סוגיות רחבות דיין שהעבודות השונות יוכלו להתקשר אליהן בדרכים שונות. לאחר מכן עברנו לקריאה צמודה של הפרק הראשון של חיבורו של ההיסטוריון היהודי-צרפתי מרק בלוך (מייסדה של אסכולת ה'אנאל' לצד חברו לוסיין פבר) אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון. עסקנו בשלילה של בלוך את הניסיון לקבוע במסמרות את הגדרת ההיסטוריה, כדרכם של "שומרי המונחים הקדושים" שקוטעים באבחה את המעוף האינטלקטואלי ההכרחי להבנה היסטורית, ומאידך את הניסיון שלו בכל זאת, לתת תשובה כלשהי לשאלה "ההיסטוריה מהי". המשכנו בדיון בדוגמא שבלוך מביא כביטוי לראייתו את התופעות ההיסטוריות כתופעות המשקפות תלות הדדית של תהליכים שונים, והאופן שבו הוא מראה שתופעה שלכאורה נראית כתופעה גיאולוגית - היווצרותו של מפרץ צווין בחוף הפלמי, גם היא תופעה היסטורית, שיש להבין אותה הן מתוך מכלול ההתרחשויות שגרמו לה והן מתוך מכלול ההתרחשויות שנבעו ממנה וייצרו צורות אחרות של קיום.
הספר של בלוך ימשיך ללוות אותנו בשבועות הקרובים.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – הייתה חזרה מרגשת! אחרי הפתיחה החגיגית של כל בית החינוך עלינו לכיתה ודיברנו, קודם כל, על הקורונה - איך הם מרגישים, איך הם עם הנחיות התו הירוק, וכו'. אחרי זה פתחנו בלי שום הקדמה את שיר 23 באודיסיאה, ורק תוך כדי הקריאה השלמנו חצי-ביחד את פרטי העלילה החסרים - זה הפך את הקריאה למשחק בלשי, וזה היה מגניב. אחרי ההפסקה דיברנו בכלליות על מה ואיך נלמד השנה, למדנו חצי שיר של רביקוביץ בעל פה, ואז ביקשתי מהם לכתוב על משהו שהם עשו בקיץ. בשלב מסוים ביקשתי מאחד התלמידים להכריז "ופתאום" - ובנקודה הזו כולם היו צריכים לשנות כיוון ולהמשיך בשקרים. חלק מהתלמידים קראו את מה שכתבו, וגם אני סיפרתי על הקיץ שלי. בשבוע הבא אחת התלמידות (מיקה) תבדוק ותציג לכיתה למה פרצה מלחמת טרויה.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - המפגש הראשון שלנו היה מרגש מאוד. איכשהו, מצאנו את עצמנו עם יותר תלמידים ממה שהשארנו בסיומה של השנה הקודמת. אחרי דברי הפתיחה של ליאור, סיגל ועינת בהרכב המלא של בית החינוך התפזרנו בכיתות. בתחילת המפגש שוחחנו על עבודות הגמר אותם כותבים אחדים מהתלמידים ונגררנו לדבר על מושג ה״אינסוף״. החלטתי לנצל את הדיון כדי להציג כמה מהרעיונות שילוו אותנו לאורך השנה.
הצגתי שלוש תפיסות שונות לגבי טיבן של האמיתות המתמטיות באמצעות מושגי מפתח בתפיסתו של קאנט: האבחנה בין אמת אנליטית לסינתטית והאבחנה בין ידע אפריורי לאפוסטריורי. דיברנו על מחלוקות שהתפתחו ביחס למעמדה של האמת המתמטית והקשר בין אמת להוכחה. בהמשך, מנינו את הפרקים שלמדנו בשנה שעברה ועיינו בחוברת בה נקרא השנה בפרק: תורת ההכרה ומטפיסיקה. לקראת סוף השיעור ניגשנו לטקסט והתחלנו לקרוא את משל המערה של אפלטון.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – פתחנו את השיעור הראשון במעטפה עם גזירי נייר שעל כל אחד מהם מילה, ביטוי או משפט. לא אמרנו כלום על מקור המילים או ההקשר שלהן, וכל תלמידה התבקשה לעיין ולבחור – על פי שום קריטריון מוגדר.
ערכנו סבב שבו התלמידות אמרו את שמן, הציגו את המילה שבחרו והסבירו למה. התשובות היו מפתיעות, מעניינות, אישיות אבל לא פרטיות, ובדרכים שונות כולן נגעו בחומרי הטקסט שמתוכו המילים נלקחו – ״דאגתו של אבי המשפחה״ של קפקא.
עשינו תרגיל וניסינו לשחק עם מקבץ המילים, ליצור מהן משהו ולבדוק – מה עולה מהן? אילו אפשרויות? איזו נימה? אופי? אילו צירופים שונים אפשר ליצור מהם ואיזה פשר יכול להיות להם?
התעכבנו קצת על הכותרת וניסינו לנחש מה מטריד את אב המשפחה הזה. אז, כשקראנו את הסיפור בדקנו אם ההנחות התממשו וקישרנו בין המחשבות, החשדות והתחושות שעלו במשחק עם המילים הבודדות לבין מתחים שהסיפור מעורר.
דיברנו על האיום שמציב הבלתי מוגדר וחסר התכלית, אבל גם על הפוטנציאל המעניין שיש להזרה.
בסוף, דרך הדיון בסיפור דיברנו על הנושא השנתי שלנו: שיבוש / תקלה / הפרעה. שאלנו איך דבר כמו אודרדק יוצר שיבוש, איזה סוג של שיבוש הוא ה״מוזר״, ואיזו מין יציבות הוא מפר.
ואז עשינו את זה שוב עם החצי השני של הכיתה! אבל זה לא היה בדיוק אותו דבר. הדינמיקה היתה תזזיתית יותר, גם בגלל השעה והחוויות שכבר נצברו במהלך היום, והפעילות היתה בהתאם, קצרה יותר, אסוציאטיבית ופחות מובנית.
גם כאן הופתעתי לגלות כמה מהר התלמידות תופסות את ענייני העומק של הטקסט כבר במגע ראשון עם המילים, ועד כמה הן נכונות להשתתף ולחלוק את המחשבות שלהן.
פילוסופיה (שי זילבר) - ילדים מהוססים, פנים חדשות, עיניים בוחנות. שנה חדשה עם כיתה שעדיין לא התגבשה, תלמידים מעורבבים, מרביתם אינם מכירים זה את זו. מהם שאוזרים אומץ ונחשפים, שמביאים את הפן באישי, מהם שמבקשים להשמיע, להפגין ידע, להתבלט. ויש שלא פוצים פה, מתבוננים בעיניים מזוגגות, ורק להם מחשבתם.
לפניהם מוצגת הפילוסופיה על רגל אחת. סוקרטס, אפיקורוס, אריסטו, בייקון, ראסל. טעימות במנות קטנות, חיוכים וצחקוקים אל מול ספקות וחוסר הבנה.
לצד אלו גם תחושת חוסר נוחות על חילופי השיעורים בין ספרות ופילוסופיה, הצורך לשווק. את הערבול שכפינו עליהם ניסחה שאלה קסומה אחת, שהגיחה מאחת התלמידות בסוף השיעור השני: אבל איך אפשר לבחור?
Comentários