או טו טו זה נגמר, משתדלים בכל זאת ל'דחוס' עוד קצת, עוד רגע הם ישארו לבד ☹
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - שיעור אחרון וזה מאוד משונה ולא מתעכל בכלל. התחלנו עם תרגיל כתיבה. המשימה הייתה להכין שתי רשימות עם משפטים/צירופים מעניינים מיצירות שלמדנו ומיצירות שלא הספקנו ללמוד ואח"כ לבחור חוויה אישית ולכתוב אותה דרך אחד או יותר מהצירופים האלה. חשבתי שהחלק של איתור הצירופים ייקח עשר דקות אבל יותר מחצי שעה עברה בקריאה שקטה וסימונים ובקשות לעוד קצת זמן. הקטעים שנכתבו היו רגישים ועמוקים והצירופים נטמעו בכתיבה באופן כל כך אורגני, היה בזה משהו שסימן באופן מוחשי את הדרך שעברנו בכתיבה ובקריאה. דיברנו גם על אפשרויות שהתרגיל הזה פותח - כמו להתגבר על מחסום כתיבה, כמו לשחק עם מבנים ודימויים שאנחנו מזהים ביצירות אחרות, כמו השראה. "מומנט מוזיקלי" של קנז היא אחת היצירות שלא הגענו אליה השנה, ובעקבות התרגיל אביב וליהיא ביקשו שנתחיל לקרוא אותה ביחד. אז קראנו קנז, וגם שירים של ללה (הייתה שמחה רבה עם כניסתה הראשונה של משוררת הודית לשיעורים שלנו). שירלי, רון ונירית הגיעו באיחור בגלל חזרות למסיבת הסיום של ביה"ס ומאחר שלהן מחכה הבגרות החיצונית עברנו על שאלות מיחידה 4 וענינו ביחד על השאלות על "גנרל, הטנק שלך". כך יצא שסיימנו עם תזכורת לזה שלהיות אדם חושב שיכול להתנגד להרג ולעמוד מול סמכות הם מהדברים שמפיחים אופטימיות בקיום שלנו.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - שיעור אחרון. רוב התלמידים במסיבות סיום בבתי הספר ובכל זאת התכנסנו מעטים מול ארונות ספרים רבים במכון הקשרים. עסקנו בנושאים החביבים עלינו – פילוסופיה ושירה. פתחנו את הארון ושלפנו את "שלהי המאה" של שימבורסקה. דן פגיס בעצמו סימן את השיר הנושא את שם הספר אז קראנו. השיר נחתם במלים "אין שאלות דחופות / משאלות תמימות". הפכנו והפכנו במשפט זה ובמשפטים אחרים, כגון "האל היה אמור להאמין סופסוף באדם / טוב וחזק / אך טוב וחזק / עודם שני אנשים שונים".
אחר כך שלפנו את עגנון וקראנו את הסיפור "מאויב לאוהב" שעוסק במאבקו של המספר ברוח שמחריבה כל פעם מחדש את ביתו. למרות התסכול הסיפור הצליח להצחיק אותנו לפרקים וכמובן שהתענגנו על שפתו של עגנון. דיברנו על המשל וריבוי הנמשלים האפשריים.
לבסוף שלפנו את "שירים עקרוניים" של דוד אבידן וקראנו כמה שירים ברצף. שוב הבנו את חשיבות הקצב.
בין לבין עלו קולות של געגועים עתידיים לשיעורים ולדרך רוח. הסכמנו שהמפגשים הלימודיים שלנו היו מפגשים של אוהבים ולכן לא נכנע לזמן המקציב תקופות: עוד ניפגש בבתי קפה או תה לשיחות על העולם הטוב שבעולמות האפשריים.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - קשה עדיין לעכל, אבל אתמול היה השיעור האחרון - כלומר בשבוע הבא עוד ניפגש, אבל זו היתה הפעם שחתמה את השנים שבהן ישבנו ולמדנו יחד. המשכנו עוד בתזות על מושג ההיסטוריה של ולטר בנימין. דנו בתיאורו את "מלאך ההיסטוריה" על פי תמונת האנגלוס נובוס של פאול קליי, כמי שמבטו מופנה לכיוון ההפוך מן הסערה החזקה של הקידמה - שהיא מושא הביקורת הבולט של בנימין בתזות שלו. המשכנו בביקורת של בנימין על העמדה המרקסיסטית המאמצת את מושג העבודה וההתייעלות הקפיטליסטי ומזהה באוטומציה של העבודה מהלך גואל העתיד להפחית את ניצולו של מעמד הפועלים, תוך שהיא רואה בניצולו המוגבר של הטבע בסיס להפחתת ניצולו של הפרולטריון. דנו באופן בו בנימין מבקש להציב ביקורת מרקסיסטית אחרת, שאיננה מאמצת את מושג הקידמה ומבקשת להציב גבולות להתפתחות טכנולוגית. חתמנו במושג בנימיני חשוב אחר - בביקורת תודעת הזמן החילונית של הזמן ההומוגני והריק, זו המכתיבה מהלך הפונה אל הדורות הבאים, ואיננו רואה את תפקידו של המעמד כמי שאמור לחתום את השיעבוד ולחולל פעולה בעולם, מתוך הנאמנות לדורות המשועבדים שקדמו לו.
משם המשכנו למחלת ארכיב של ז'ק דרידה, התחלנו בפירוקה של המילה, כנהוג במהלכי הדה-קונסטרוקציה של דרידה. דיברנו על האמביוולנטיות של הארכיון כמי שמכיל בתוכו מושג של התחלה קוסמולוגית ובה בעת מונח של חוק, של ציווי, ומעיד בתוכו גם על המקום שבו אלה מתרחשים. משם דנו בארכיון כבית שהמפתחות אליו מוחזקים בידי הארכונטים, השליטים, אלה שמחזיקים בידם גם את זכות הפרשנות של המסמכים המוחזקים בו, ועם זאת, הזכיר לנו דרידה, בתוך הארכיון חוסה אותו דבר, אותה התחלה קוסמית, שנמלטת גם מזכרונו של הארכיון עצמו, שמצוי כבר בתוך מטריצות מסוימות של ייחוס, של סימון והגדרות שאינן מאפשרות לו גישה אל מה שנשכח. המקום של ההיסטוריון אל מול הארכיב, כמו אצל ר' נחמן שלמדנו לפני שבועיים, וכמו המטריאליסט ההיסטורי של בנימין, הוא היכולת למצוא את אותו רכיב החוסה בארכיון, שהארכיב אינו מודע לקיומו, ושהפניה אליו, כמי שאוצר בתוכו "כוח משיחי חלש", תוכל לחולל את המהפכה, להפך את סדרן של החבילות המונחות זו על גבי זו, לפרק את מבנה הכוח המדכא. זהו, תמו ונשלמו שלוש שנים...
מחזור ד' (יא')
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - פרסנו לפנינו את משנתו של לייבניץ מול זו של יום, והשקפנו עליהן ממשקפיו של קאנט. הצגנו את קאנט כמבקש למצא את ההנחה המשותפת להם בעטיה שניהם אינם מספקים תמונה סבירה בה ידע אמפירי הוא באפשר. את המשותף מוצא קאנט במזלג של יום, אליו מגיב קאנט בהגנה על אפשרותן של טענות סינתטיות אפריורי.
בהמשך השיעור דיברנו על השנה הבאה: איך ראוי לנהל את השיעור, לאזן בין דיונים חופשיים לבין הצורך להשלים עדיין חומר לקראת בחינת הבגרות.
מחזור ה' (י')
פילוסופיה (שי זילבר) - המאמר של וולצר על מלחמה צודקת והתנהלות צודקת במלחמה עורר ויכוחים עזים. על המדיניות הצבאית, נוהל שכן, הנפת דגל פלסטין, ובסופו של דבר על הבדלים בינינו לבינם.
בשיעור השני עברנו מקריאה לכתיבה. ביקשתי מכל אחת לכתוב מאמר ולהשתדל להקפיד על כללי הכתיבה, לפתוח בצורה מעניינת ומקורית ולהציג את העמדה המנוגדת לשלהן ולהתמודד עמה. אמנם רוב הדיונים היו רועשים עד כדי בלתי אפשריים לשיח של ממש, אבל משמח היה שכמה מהתלמידות שקראו זכו לפרגון מצד יתר הכיתה.
Comments