השבוע ה 22 בקמפוס הדרומי. נכנסים ליישורת האחרונה של השנה 😊:
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - בשיעור הקודם סיימנו עם שאלה שהעלתה אליס לגבי ההגדרה או המשמעות של התבגרות ושל תהליך התבגרות, אז התחלנו הפעם עם אסוציאציות שהמילה מעוררת בנו ומתוך כל המילים שעלו כל אחת בחרה 4 -6 מילים וכתבה קטע קצר שהמילים הללו מופיעות בו (יצאו קטעים נהדרים, למשל על סיפור אהבה בגיל 15 שכולל התמודדות עם הסביבה ועם הנחות מוקדמות כמו - זה רק יוביל לשברון לב, עדיף להתמקד בלימודים ובדברים שמקדמים לעתיד, ובעקבותיו דיברנו על זה שמערכת החינוך כל הזמן עסוקה בהכנות לעתיד והשאלה לגבי ההווה בכלל לא מתעוררת). אח"כ עברנו לאבות ישורון ולשירו "תחלופה".
דיברנו קצת על אבות ישורון - על השם המשונה שבחר לעצמו, על העזיבה שלו את בית הוריו, על שפתו הייחודית שמעורבבים בה יידיש, עברית וערבית והיא כוללת המצאות של מילים, חיבורים שלהן (דיברנו על שם של שיר - "אינגבול", שממחיש לנו בצורתו כך את היעדר הגבול), השמטות של אותיות, ועל ההבדל בין "השירה שבדברים" ו"הדברים שבשירה". קראנו את השיר כמה פעמים (וגם שמענו הקראה שלו, של רועי גרינוולד), וניסינו להיכנס אליו בכל מיני דרכים: דרך השם (ששולח אותנו לבדוק אילו תחלופות נוספות על שם, שפה ועיר מתקיימות בשיר), דרך החזרות שבו, דרך המעברים בין גוף שלישי לראשון ושני, ודרך התחושות שהדובר בשיר מבטא במפורש או שעולות בין השורות.
דיברנו על הארמז המקראי ("כרחם אב כתוב" השולח ל"כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו") ודרכו על ההבדל בין האבות - המקראי והממשי, או בין היחס בין האב לבן שבמקרא לא אמורה להיות בו תחושת איום ובשיר הוא מאיים ממש.
אח"כ ראינו את הסרט "ישורון. 6 פרקי אבות" (בסדרה "העברים"). שירלי וליהיא הכריזו מיד בסיום הצפייה שהן אוהבות את ישורון ("את כל הדעות שלו ומה שהוא אמר, ואת זה שהוא אמיץ ואמר וכתב את מה שהוא באמת חושב אפילו שהוא שילם על זה מחיר, לא היה אכפת לו מה חושבים עליו"). דיברנו על הכוח של השפה שהוא יצר - על ההומור שחלק מההמצאות הלשוניות שלו ובשילוב עם היידיש מוסיף לשיר, על שבירות כמו "הַבַּיִת / קפה...", או "נייר פיסת" והכוח שהן מטעינות בשיר, וחזרנו ל"תחלופה" עם הבנה רחבה יותר של העולמות הקיימים בו.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - לאחר הכנות לקראת וקביעת תאריכים על פני חודש מרץ הגענו לקו הזינוק של בחינת המתכונת. קבוצת הווטסאפ געשה ורעדה והלחץ שהפעילו ההוגים באטמוספירה הנפשית של התלמידים היה בגובה פני רצפת הכיתה.
הבחינה לא היתה קשה, הנושאים נלמדו, היה מקום לתגובות אישיות ולדעות על תפיסות. התמקמנו בקומה שתיים, הקפיצו אותנו לקומה שלוש, בחמישה דפים אחזו בידיים רועדות, סקרו את השאלות, דפדפו ושמרו על זכות השתיקה, החלו בהיסוס, רכנו על השולחן, גלגלי המחשבה שומנו, נולדה פסקה, ועוד פסקה.
היה מרגש להבחין בעובדה שכולם הגיעו להתמודד עם השד המתעתע של דקארט, עם הקלשון של יום, נכנסו למערה של אפלטון, חשדו בכוס התרעלה של סוקרטס, דמיינו שהם על אדם, חיפשו את האודימוניה אצל אריסטו, נסקו לעולם האידאות, פגשו את האל המת של ניטשה והתרסקו בקיום שקודם למהות אצל סארטר. לונה פארק של ממש. כולם עלו על המתקנים, כתבו רשמים ואידאות ואף הבחינו בין משפטים אנליטיים לסינתטיים לפי קאנט. סיימו בזמן והגישו בנונשלנט.
אין ספק שהשוקולדים של עינת התניעו את כל התבערה האצורה. אין ספק שהיה חשוב לחמם מנועים לקראת הבגרות בסוף החודש הנוכחי. אין ספק. הו! המתודה של דקארט. בהצלחה!
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - דיברנו על ההקשרים ההיסטוריים, המוקדמים יותר והעכשוויים, של המלחמה באוקראינה. לכמה מהתלמידותים יש קרובי משפחה בערים האוקראיניות המופצצות, והם סיפרו על החוויות מהשבועיים האחרונים וההיצמדות לטלוויזיה ולאינטרנט לדיווחים על המלחמה. דיברנו על הצורך לדבר על אוקראינה עצמה וההיסטוריה שלה לא רק דרך המאבק הגלובלי שמהווה את העדשה העיקרית שדרכה נבחנת המלחמה.
דרך המהפכה הכתומה של 2004-2005 ושני המתמודדים שהתמודדו באותה מערכת בחירות- ויקטור ינוקביץ' שגדל באזור דונייצק וויקטור יושצ'נקו שגדל במערב אוקראינה, באזור טרנופול - ניסינו לפרק את הקטגוריות "פרו מערבי" ו"פרו רוסי" ולהציע להם גם הקשרים תרבותיים קונקרטיים. טרנופול, לביב, צ'רנוביץ, שכרגע לא נמצאות תחת אש רוסית מסיבית אוצרות היסטוריה אחרת, שקושרת אותן גם למרחביה התרבותיים של האימפריה ההבסבורגית, מה שמסביר באופן אחר את מערכות ההזדהות השונות המתקיימות באוקראינה, שהרבה פעמים מובנת רק כחלק מהמרחב הרוסי.
המשכנו לדיון במגמותיו של ולדימיר פוטין, באתוס הלאומי אותו הוא מוביל השולל את עצם נפרדותה של אוקראינה ורואה בה חלק אינטגרלי מן המסגרת הלאומית הרוסית וראייתו את האימפריה הרוסית הצארית כמודל המהווה בסיס לכינונה המחודש של רוסיה כמעצמת על (בניגוד למודל הסובייטי, שאותו הוא שולל בחריפות, תוך שהוא מאשים את לנין בעצם כינונה של ישות אוקראינית נפרדת). משם עברנו לדיון בנאט"ו ובמשמעות של אי התפרקותה של הברית הצבאית בעקבות סיומה של המלחמה הקרה, זאת בעוד שהברית המקבילה, ברית ורשה, התפרקה. על אף ההבטחות שניתנו למיכאיל גורבצ'וב כי נאט"ו לא תתרחב "אינץ' אחד מזרחה" עובדת אי התפרקותה המיידית הפכה אותה למוקד משיכה עבור מדינות מזרח אירופה, שהצטרפו אליה בזו אחר זו. המשכנו בדיון בהשלכות הסביבתיות שעשויות להיות למלחמה ובייחוד להחלטתה של גרמניה להשעות את צינור הגז נורדסטרים 2, שמחד עשויה להפחית את תלותן של מדינות אירופה ברוסיה לצרכי אנרגיה ולהוביל לאימוץ אנרגיות סביבתיות יותר ומאידך עשויה להגביר את תלותן בגזים נוזליים אמריקאים.
סיימנו בדיון בכוחות האופוזיציה ברוסיה ובהשתקתם ובהשלכות שעשויות להיות למלחמה על כוחות אלה.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – רגע לפני פורים, היה שיעור קרנבלי ביותר. בחצי הראשון צפינו בקטעים מ2 הפקות של "חלום ליל קיץ", ובחצי השני קראנו את 2 המערכות האחרונות. דיברנו על בחטין, על דמיון ומציאות, על הקומדיה כמפגש בין הפראי לתרבותי ועל היכולת (העקרונית?) של הספרות להיות מאוד רצינית כשהיא ממש לא.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - נקלענו לשיחה על קורס אותו אני מלמד באוניברסיטה על רב תרבותיות. התלמידים/ות היו סקרנים והשיחה החזיר אותנו לרולס ולכמה מהביקורות עליו שעלו מפילוסופים שפיתחו או הגנו על תפיסות קהילתניות ורב תרבותיות. הצגתי את הדברים בהקשר הישראלי ופנינו לקרוא שורה של טקסטים שלא במקרה, היו בתיקי. הידע הכללי של התלמידים היה מרשים, לעיתים מפעים וההבנה ובעיקר הסקרנות שלהם שלהם היתה מעודדת ומשמחת.
בשיעור הבא קראנו את המבוא של מסכת טבע האדם של יום. כיוון שלא מצאתי את התרגום החדש בביתי לקחתי איתי את התרגום הישן, שפורסם ב 1942, מה שהוסיף עוד שכבה של מאמץ ועניין לשיעור. קראנו לאט ובדקדקנות את דברי יום. השתכנעתי, בפעם המי יודע כמה, שמדובר בגדול הפילוסופים החדשים. אני מקווה שהתלמידים יהיו שותפים לתחושותיי. נמשיך.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – פתחנו את השיעור בקריאת השיר של שימבורסקה, ״אנשים כלשהם״, ומאוד בקצרה דיברנו על הדרך שבה אמנות וספרות מתייחסות למלחמות לא רק כתגובה ישירה וקונקרטית אלא גם דרך זיהוי האוניברסליות שלהן ושל הכאב שהן גורמות.
המשכנו לקרוא את סיפורי המיתולוגיה היוונית, בהם את סיפור אורפאוס, את סיפור התהוותו של אסקלפיוס כאל הרפואה, ואת סיפורם של פרומתאוס ופנדורה. דיברנו על הקשר בין סיפור זה לסיפור הגירוש מגן עדן התנ״כי, ובדקנו מה טוענים היוונים לגבי הפלא שבסקרנות האנושית, אבל גם הגבולות שלה והסכנות.
בחצי השני של השיעור התלמידות נשלחו לעבודת כתיבה: יצירה שהיא עיבוד לאחד מסיפורי המיתולוגיה שלמדנו. ביקשתי מהן לקרוא שוב את הטקסטים, לבחור אחד שמעניין אותן מכל בחינה שהיא. כשהן בחרו, ניסינו תרגיל יצירתי בהמשך לתרגילי הכתיבה האוטומטית הפתוחים שעשינו בשיעורים קודמים: כתיבה אוטומטית סביב אובייקט מוגדר, כתיבה מתוך מחשבה על המיתוס שנבחר, במטרה להעלות וליצור אסוציאציות ורעיונות שמחברים בין המיתוס לבינן האישיות. אולי מתוך האימפרוביזציה הזאת ייוולד רעיון ליצירה החדשה. האם זה הצליח? לא יודעת. את הטקסט שלהן יגישו התלמידות בעוד שבועיים, בשיעור הבא.
פילוסופיה (שי זילבר) - יום ההצבעה של אסימוב הוביל אותנו לשאלות היפותטיות כמו אם אפשר היה ללחוץ בסתר על כפתור ולקבוע מי יהיה ראש הממשלה, האם היינו לוחצים עליו? ומכאן לתפקיד הטכנולוגיה כמקודשת, כזאת שאין עליה עוררין, ועל תפקיד התבונה כשהיא ניצבת אל מול סמכות. האם היא תושפע מבעל הסמכות ותאבד מעצמאותה?
השיעור השני הוקדש לרלטיביזם דרך משמעות הפרק השני בחלקו הראשון של מורה הנבוכים. כיצד ייתכן שהאדם הראשון זכה בפרס, הוענק לו שכל, אחרי שהימרה את פי האל? עמדנו על משמעות השכל ותפקידו המבחין בין אמת לשקר, מתמקד באובייקט, מעניק ודאות לעומת הדמיון המבחין בין טוב לרע, עסוק בתאוות וסובייקטיבי.
Comments