שבוע שישי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. רוח טובה ומרתקת נושבת בדרום 😊 :
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) – את השיעור התחלנו עם תרגיל כתיבה "פורמליסטי" - לכתוב טקסט בן 7 משפטים כשכל משפט צריך לכלול אלמנט אחר (האלמנטים היו - 3 פעלים, 3 שמות תואר, 3 דימויים, חריזה, וזמני עבר, הווה ועתיד).
לכמה מאיתנו זה היה קצת משונה בהתחלה, כשאין נושא או רעיון להיאחז בו, אבל מהר מאוד כולן נכנסו לאווירה המשחקית של התרגיל. כולן הקריאו והתחושה היתה שנוצרו טקסטים שהם גם על נושא קונקרטי (למשל - נסיעה באוטובוס מערד,
השתלמות במרתף בירושלים) וגם כוללים מגוון של "אמצעים אמנותיים" שיוצרים אפקט (דרמטי, הומוריסטי...). המשפט המחורז הזכיר לאליס ודפנה פואטרי סלאם של טל כהן, "זונת חרוזים", אז צפינו בו ודיברנו על הקשר בין צורה ותוכן ועל התפקיד של שירה ("אנשים חושבים שהמסר הוא העיקר / בשביל המסר לכו להפגין בכיכר"). אח"כ עברנו לכתיבת המאמר הפרשני-אישי על השיר "שדרות". התחלנו ממטפורת הבית (בעקבות איאד וסיגל).
הסכמנו שהוא צריך לכלול יסודות - רצפה, תקרה, חדרים, וגם חלונות, קישוטים, מים זורמים וחשמל, ודיברנו על מה במטפורה הזו קונקרטי למאמר (אליס אמרה שחלונות הם פתיחה להקשרים שונים, אישיים או תרבותיים, אביב אמרה
שהיסודות הם דעה, טענה, הנושא עצמו, עוד עלה ציטוטים כקישוטים, מים כזרימה בין הפסקאות, חשמל כאנרגיה והקצב של טקסט, ועוד). דיברנו על אפשרויות שונות לפסקת פתיחה, על שימוש בחומרים שנחשפנו אליהם (סרט, מאמרים, ריאיון)
ויצאנו לדרך. בינתיים נכתבו שתי פסקאות, אחרי כל פסקה עצרנו לקרוא, לשאול, להאיר, והכיוונים שנבחרו מפתיעים ומרתקים ממש. בשיעור הבא נסיים את המאמרים, וגם... צפוי מפגש ממשי עם שמעון אדף (שמלמד בכיתה שלידנו :).
פילוסופיה (אילן בר דוד) - "מה לך, יחידה, תשבי / דומם כמלך בשבי", זעק אבן גבירול, המשורר והפילוסוף, לעבר נפשו, והד זעקתו, כמעט אלף שנים אחרי, עדיין נשמע. גם חלקו המולחן מתוך אדומי השפתות, האלבום של ברי סחרוף ורע מוכיח, התנגן בכיתה.
עם הזעקה באוזן פנינו לקרוא את המשל "דיוגנס והעדשים", המיוחס לדיוגנס הציניקן (413 – 327 לפנה"ס). הרהור הפך לוויכוח: למה לחופש צריך להיות מחיר? האם הרצונות שלנו מגבילים אותנו? האם לא לרצות שום דבר זהו החופש האמיתי? ועל מה אנחנו מוכנים לוותר כדי להיות לגמרי חופשיים?
ובעוד השאלה נטחנת בחלל הכיתה קראנו קטע נוסף שכותרתו "אני נדון להיות חופשי". נזכרנו בהגותו של סארטר ועשינו חזרת ריענון על האקזיסטנציאליזם – חקירת ההתנסות הסובייקטיבית.
משם קלה הייתה הדרך להמשיך לקרוא את הפרק הראשון של "המשפט" לקפקא, ולנסות להבין את מצבו הקיומי האבסורדי של יוזף ק'.
לבסוף הייתה שיחה פתוחה על איך לבחור נושא לעבודת החקר. ניסינו להבין במה הם עסוקים, מה מטריד אותם, ואיך אפשר לקשור את הדברים הללו לבחירת נושא פילוסופי. דוגמאות לתשובות על שאלות בגרות עדיין לא נתנו כי לא היה מאמץ אישי לענות עליהן. לו יהי בשיעור הבא.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) - ליאור בא לבקר אותנו בתחילת השיעור! לכבודו ולכבוד מצטרפת חדשה עשינו סבב שמות + שם של סדרה שראית אבל לא אהבת (עלו תלונות על you, הפוליטיקאי, קומיוניטי, ומסתבר שהנוער היום עדיין רואה ומכיר את גוסיפ גירל).
אח"כ התחלנו ללמוד שיר חדש בעל פה - "בערב כשאמרה לי נערתי..." של זך, ואחריו דיברנו רגע על ההבדלים בין שירה לפרוזה.
אחרי כמה חזרות, התחלנו לקרוא בדון קיחוטה, בפרק הראשון. הפעם אני קראתי, וקראתי ברצף עמוד וחצי, בלי לעצור להסברים או שאלות, ואז עשינו קריאה צמודה בפסקאות הראשונות.
לפני ההפסקה הקרנתי רבע שעה ראשונה של הסדרה "האקסית המטורפת", שלדעתי מאוד שואבת השראה מדון קיחוטה.
כשחזרנו מההפסקה המשכנו לקרוא עד סוף הפרק, ועל הקשר בין קיחוטה לבין רבקה באנץ' מהסדרה - במיוחד אביב הצביעה על קישורים סופר מעניינים ביניהם: שניהם אובססיבים, מפנטזים עולם חלופי, שניהם ממעמד גבוה אבל מוצגים
כנלעגים, ושניהם מתחילים את הסיפור כשהם בדיכאון. סיכמנו שרבקה באנץ' אובססיבית אמנם לג'וש צ'אן, אבל כאובססיה "משנית" לזו שיש לה לסיפורים ולמחזות זמר - כפי שדון קיחוטה ממנה לעצמו דולסינאה כחלק מתשוקה
לסיפורי אבירים, ולא מתוך תשוקה אליה.
בסוף דיברנו קצת על איך ניגשים לשאלות בגרות, עשינו קוויזלט, וראינו ביצוע של לינדה אדר לשיר man of la mancha. בשבוע הבא נראה גם קטעים מהסרט מ1972.
הגיעו 10 סכ"ה, נחמד שאנחנו גדלים לאט.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - לקחנו אתנחתא מהעיסוק באפלטון, הרמנו עצמנו בדש חולצתנו ושאלנו: במה עוסקת הפילוסופיה? הצעתי שלעיתים רואים את הפילוסופיה כמטוטלת שבצידה האחד הספקנות ובשני חיפוש תאוריה בונה.
האם, שאלתי, תוכלו לנחש למה ויטגנשטיין טען שאין מקום לתאוריות בפילוסופיה? הם/לא ניחשו. הנימוק שהציע ויטגנשטיין מפתיע- כי כולם היו מקבלים אותן. ויטגנשטיין, הצעתי, מציע דרך אחרת לחשוב על פילוסופיה המבוססת על
השימוש בדימיון כדי לזהות שקשרים שנראים לנו הכרחיים למעשה אינם כאלה. הדגמנו זאת בעזרת סידרה של דוגמאות: הראשונה ממקרה של מחקר מדעי שאינו לוקח בחשבון הסברים אלטרנטיביים המתיישבים עם גוף הראיות ממש כמו זה שקיבלנו, השני הוא סיפרו של דוקינס ״הגן האנוכי״, בו הוא מציע כי יחידת ההשרדות באבולוציה אינה המין אלא הגן, השלישי הוא המקרה של ההוכחה שאקסיומת המקבילים אינה נובעת משאר האקסיומות באמצעות פיתוח גאומטריות לא אוייקלידיות והרביעית, עליה הרחבנו, דוגמה מתוך ספרם של הארכיאולוג דוויד וונגראו והאנטרופולוג דוויד גרייבר The Dawn of Everything: A New History of Humanity, בה הם מציגים דיאלוג בן המאה ה 17 בין קנדיארונק, פילוסוף מאחת הקהילות האמריקאיות הילידות וקצין צרפתי ששרת בקנדה (של ימינו). הפילוסוף מביע, בשם הילידים האמריקאים, בוז לצרפתים המקדשים את הרכוש הפרטי, את הכסף וחיים, טוען הפילוסוף, כעבדים.
הוא מציג בתאורו אורח חיים של הקהילה שאינה מאמינה בעונש ובגמול אלא באחריות קהילתית וטוען אלה קשורים קשר בלתי ניתן להתרה לתפיסה הרכושנית המזהה ערך וכבוד עם רכוש והופכת את האדם עצמו למטבע עובר לסוחר, יצור שאין כל טעם בחייו והופכת אדם לאדם זאב, כזה שאינו יכול לתפוס את הזולת אלא במונחי ערכו הנתפס כערך ניתן לכימות. בהצגת התמונה, שממשיכה ומתפתחת, מבקשים המחברים להדגים שקיומה של החברה הילידית האמריקאית מספקת לנו ראיה שאפשר אחרת, וכך משחררת את דימיוננו מכבלים דוגמטיים המגבילים את תפיסתנו את חרותנו ואת המידה בה אנחנו יכולים לפעול לשינוי המציאות.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – התחלנו את השיעור בחזרה על שאלות ששאלנו לגבי הסיפור מהשבוע שעבר, אבל הפעם הפשטנו אותן מהתשובות הספציפיות וראינו איך הן יכולות לשמש אותנו בכל מפגש עם יצירת ספרות.
שאלות על נקודת מבט, קול, תנועת הזמן, צבעים, חפצים, דמויות ותקלות מחוללות. בשארית הכוחות סחטנו דיון אחרון בקשר אפשרי בין הטקסט של מונרו לפרפורמנס של יוקו אונו והתלמידות הצביעו על תפקידי הבגדים בשתי היצירות, על העיסוק בפסיביות ובקבלה שקטה של מוסכמות. מכאן עברנו לקרוא את הרצאתה של וירג'יניה וולף, "מקצועות לנשים" ולדבר על דמות "המלאך בבית" שמתארת וולף. התלמידות ניסו לתאר בכתיבה ישויות רפאים בחייהן שלהן שמכוונות אותן, מפעילות, משתיקות, מגבילות. סיימנו בקטע מתוך "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" - על הבוגארט בארון, היצור חסר הצורה שעוטה את דמות הפחד הגדול ביותר של מי שעומד/ת מולו, ועל האפשרות לחסל אותו על ידי צחוק.
פילוסופיה (שי זילבר) - המוות. בו עסקנו בעיקר, ואולי יותר במותו של סוקרטס, שהדעות של הכיתה על אודותיו חצויות. הוא צנוע, הוא מלא באגו, הוא חוצפן, הוא נאמן לאמת, רוצה למות, מנסה להינצל.
סיימנו קריאה צמודה של האפולוגיה ובשיעור השני צפינו בסרט "המתנחלים". התלמידות התבקשו לכתוב הערות ביקורתיות תוך כדי הצפייה ואחרי כמה דקות שקטות החלו קצת דיונים באמצע הסרט, אבל עדיין לא בטוח שסרט פוליטי
כל כך מעניין את כלל התלמידים בני ה-16, והיו ששאלו מה הקשר של הסרט לפילוסופיה (ונענו בתירוץ הקלוש שמדובר בדילמות אתיות). בשבוע הבא נסיים את הסרט ונשמע קצת רשמים.
댓글