שבוע 14 בקמפוס המשולב (פרונטלי/זומי/היברידי). בינתיים, אנחנו בהחלט מחזיקים מעמד 😊:
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - שמים מכוסי עננים באפור וכתום של שקיעה השאירו אותנו קצת בחוץ, עם תרגיל כתיבה על עננים (שמשתלבים בתיאור של חוץ ו/או פנים רגשי ומשלבים דימוי או מטפורה, ומטרימים לנו את השירים של דליה רביקוביץ "תמונה" ו" זכרונות חמים". (קראנו גם את "עננים" של ויסלבה שימבורסקה ואת מה שכל אחת מאיתנו כתבה, והמשכנו בשיחה ותשובה בע"פ ובכתב על שאלה מהבגרות - על חוויות מכוננות - שניסינו לענות עליה ביחד לפי מתווה החיבור של סיגל ונגה. כל אחת כתבה פתיח לאחת היצירות שלמדנו השנה ופיתחה את החוויות המכוננות שדיברנו עליהן. בדרך היה צריך לפרק חששות (ותחושות שעלו ביחס לפער בין מה שנאמר לניסוח שלו בכתב) ולהזכיר את ההנאה שחווינו מהיצירות עצמן ואת ההנאה מצלילה חוזרת ליצירה ברוח ההזמנה שיש בשאלה (אחת מאיתנו אמרה שעצם הידיעה שמדובר בשאלת בגרות מעוררת פיהוק). נמשיך בשבוע הבא.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בשיר שדניאל הביא לנו. הוא בחר את השיר "נעורים" ליורם טהרלב. השיר עוסק בתחושות המלוות את המעבר מהילדות התמימה אל גיל ההתבגרות, תחושות שקשורות לא פעם במבוכה.
דיברנו על ההבדלים בין פזמון לשירה. פזמון נוטה להיות קליט ומובן וקל לזכירה, שירה היא יותר מורכבת ועמוקה מהבחינה הפואטית, רובדי המשמעות והחריזה המתוחכמת.
לאחר מכן הוחלט פה אחד להגשים סוף סוף את תוכניתנו עתיקת היומין לצפות בסרט. רובי המליץ לנו על הסרט "מר אף אחד" שמעלה לא מעט סוגיות פילוסופיות מרתקות. הלכנו על זה, והיינו מרותקים שעתיים וחצי לחייו המפוצלים של נימו – מר אף אחד – חווינו את בחירותיו, את אהבותיו, את ייסוריו בניסיונות לתת פשר לעולם, את זכירת העתיד שלו, את גורלו המשתנה ללא היכר בעקבות בחירה אחת קטנה שמשפיעה לחלוטין על עתידו, מה היה קורה לו בחר אחרת ואיך כל המשמעויות העמוקות שאנו מעניקים לחיינו בעצם מוטלות בספק קיומן.
הסרט הסתיים והתחלנו בדיון שארך כעשרים דקות. בעקבות הסרט אעביר כמה משימות, כגון לזהות את הסוגיות הפילוסופיות שעלו בסרט, את ההסברים שהוצעו לפתרון חלק מהבעיות הפילוסופיות ואת דעתם האישית.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אז למרות שחלק מהתלמידותים היו בבידוד, היתה לנו אמש נוכחות מלאה, בזום ופנים אל פנים. עברנו לעסוק בסוגיות של ספורט והיסטוריה, וקראנו את מאמרו של יוסי אדרי על המתאגרף מוחמד עלי "פרידה ממהפכן", שנכתב בעקבות פטירתו של עלי ב-2016. התחלנו במחשבה על האופן שבו יש לכתוב מאמר שנכתב בהקשר כזה, ודנו בשאלות של מאבק על זיכרון. צפינו בסרטונים על הדלקת הלפיד של מוחמד עלי, אז כבר עם יד רועדת בשל מחלת הפרקינסון ממנה סבל, באולימפיאדת אטלנטה 1996, הראשונה בארה"ב לאחר סוף המלחמה הקרה - אירוע שסימן את קבלתו המחודשת של עלי כגיבור אמריקאי במסגרת העידן הניאו ליברלי.
מאמרו של אדרי, הבנו, מבקש להעמיד דפוס אחר של זיכרון, שמתמקד בעלי כמנהיגה של תנועת התנגדות, במי שעיצב דגם אחר של ספורטאי אפרו-אמריקאי, בעידן שבו היה מצופה מספורטאים שחורים שלא להרים את ראשם כנגד תנאי ההעסקה הירודים שלהם וכנגד היחס הגזעני לו זכו מהקהל, זאת תוך שהיה מצופה מהם במקביל גם להביא הישגים ספורטיביים לאותה מדינה שדיכאה אותם. המשכנו בדיון של אדרי בסירובו של עלי לגיוס למלחמת וייטנאם, האופן בו שיקפה דמותו עמדה אחרת מזו שהיה מקובל לייחס למתנגדי המלחמה, שנבעה במישרין מהיותו ספורטאי, ואף יותר מכך,מתאגרף. עסקנו באופן בו סימנה הצהרתו האנטי מלחמתית ב-1966 סדר פוליטי גלובלי אחר מזה של המלחמה הקרה, במסגרתו נתפסו הוייטנאמים כבני בריתם של האפרו אמריקאים במאבקה הגלובלי של "האנושות כהת העור".
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – חזרנו, אחרי הפסקה של שבוע. 2 תלמידות מבודדות התחברו בזום, השאר הגיעו לבניין מנדל. בתחילת השיעור עשינו 21 שאלות עם דמויות מיצירות שלמדנו השנה, ואז כל אחד קרא שורה שסימן בבית מ"הגלגול", וככה חזרנו לתוך היצירה. המשכנו לפרק ב', קראנו ביחד ובקבוצות. התלמידות בעיקר התעכבו על התיאורים המוזרים של האחות, שהיא אף פעם לא לגמרי לבושה, ועל גילויי חיבה חוזרים של סמסא לכאב.
אלון סיפר על הביוגרפיה של קפקא, ואז קראנו מתוך "המכתב אל האב". בסוף המפגש קראנו בקבוצות שיר של אנה הרמן, "הנשיקה", והמשכנו לדבר דרכו על מבנה הסונטה. בין לבין התעורר ויכוח לגבי עומר אדם והלגיטימיות של השיר החדש. היה סוער.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - את השיעור אמש ניהלנו בזום, מה שאפשר השתתפות לא רק למבודדים אלא אפילו לחולים, אז אפתח באיחולי בריאות לכולםן. אנחנו עדיין בדקארט. ביקשתי מהתלמידים/ות לשחזר את שלבי הספק וגיליתי שעדיין לא היה פשוט לפרק את הטיעון למרכיביו ולכן צעדנו צעד צעד מול הטקסט בחלון אחד ומצגת פתוחה שיצרנו יחדיו בחלון השני. כך, שיחזרנו את צעדי דקארט ושוב, עצרנו בספק שהוא נראה כמעלה ביחס לאמיתות המתמטיקה והאלגברה. האם מישהו יכול להונות אותי בקשר לאמיתות טענות האריתמטיקה הפשוטות? ואם כן, האם נובע מכך שאני עשוי לסבול מטעות שיטתית ביחס לאמיתות האריתמטיקה? והאם נובע מכך כי אמיתות האריתמטיקה אינן ודאיות? במאמר מוסגר ניתן לשאול, האם דקארט התכוון בכנות לערער על אמיתותן? ביקשתי לקשר את המהלך לדיון בנוגע לתמה בספרו של ג׳ורג׳ אורוול: 1984. האם האח הגדול יכול לשטוף את מוחי כך שאאמין ש 2+2=5? הציתי שנצפה בסירטון הדן בכך אולם הסרטון המצוין לא נגע בנקודה וזרק אותנו לאתנחתא פילוסופית-פוליטית אחרת, שהיתה דווקא במקומה ושיפרה את רצף הזרימה של השיעור.
בסופה, קישרתי אני את סיפרו של אורוול למהלך דקארט והתוודיתי שלפחות אני, מסוגל אמנם להבין את הטענה שאני עשוי לטעות בזיהוי הטענה שמביע פסוק מתמטי, אך אינני מבין את כוונת הטענה שאני עשוי לטעות באופן שיטתי בקשר לאמיתותה של טענה אריתמטית פשוטה.
סיימנו עם הספק ופנינו שוב לקוגיטו, ומשם שקענו בדיון בסוליפסיזם מתודולוגי. שוב ביקשנו לאזן את הדיון בכיתת הזום באמצעות סרטון ובחיפוש מקרי מצאנו סרטון עשוי היטב המקשר בין דקארט, הסוליפסיזם המתודולוגי (והסוליפסיזם בכלל) והפילוסופיה הבודהיסטית. שיתפתי אותם בעובדה שהפילוסוף, שמרבה לצוץ בשיעורי בשבועות האחרונים, גרהם פריסט, מקשר מהלך בודהיסטי זה לביקורתו של יום על אחדות ה״אני״ הקרטזיאני. צלחנו עוד שבוע של מגיפה.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – לפתיחת השיעור, ולמרות שהיינו בזום ובלי דף נייר, עשינו את תרגיל ה״גוויה נפלאה״ של הסוריאליסטים, ויחד ובאי ידיעה כתבנו סיפור בהמשכים, על מלך ומלכה, מסיר שומנים, תזמורת חצוצרות וריקודי טיקטוק.
ראינו דוגמאות של ציורים שנעשו בסגנון הזה, ודיברנו על נקודת המבט הסוריאליסטית לשחרור מחשבה יצירתית מכבלים של משמעות, פשר וסדר. אחר כך עברנו למבט ביקורתי על סוגיית הווידוי בספרות, וקראנו – בהמלצתה הטובה של עינת – פסקאות מאת פוקו על האדם המערבי כ״בהמת וידוי״. התלמידות התבקשו להתמודד עם הטקסט לבדן, ואחר כך קראנו אותו יחד קריאה צמודה, פענחנו את הטענה המרכזית, קישרנו את הטקסט לחומרים שקראנו ולמדנו בשיעורים קודמים, וניסינו להבין האם ועד כמה הטענות רלוונטיות אלינו היום.
פילוסופיה (שי זילבר) - כבר מתיאור המוטיבציה של קאנט, להציב נוסחה שתאפשר לנו לפתור דילמות מוסריות, התעוררו התנגדויות רבות. ניסינו להבין איך המוסר יכול להתבסס על התבונה, מהו הרצון הטוב, או במילים אחרות, איך יכול אפשר לוודא שנפעל מרצון טוב, ומדוע הרצון הוא רצון טוב, כשהוא מציית לחובה.
אט-אט צעדנו לעבר בניית המהלך שבקצהו עומד הצו הקטגורי. נגענו בו על קצה המזלג ונמשיך לפתח אותו בשיעור הבא.
Comments