שבוע שני של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. מתחילים להתייצב. הרוח עולה 😊 וזה מה שהתרחש אצלנו ברביעי:
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - במהלך השבוע ביקשתי מהתלמידות לצלם מקום כלשהו בסביבת הבית, מקום שהן מכירות טוב והוא חלק משגרת החיים שלהן ביישוב כיום או בילדות, ועם התמונות האלה יצאנו לתרגיל כתיבה.
בשלב הראשון כל אחת כתבה תיאור מפורט ואובייקטיבי של המקום, בלי תחושות או מחשבות. בשלב השני הן כתבו חוויה שקשורה למקום, משהו שקרה להן שם בעבר הרחוק או הקרוב.
בשלב השלישי הן כתבו שאלה או תובנה/מחשבה ביחס למקום או לחוויה, ובסוף - הן הוסיפו לתיאור הקונקרטי אלמנט פלאי/פנטסטי כלשהו (אליס אמרה שהיא צריכה ציפור לתיאור, ואז ליהיא סיפרה על ההרפיות, הנשים־ציפורים מהמיתולוגיה היוונית, ועל עורב הקשת, והשילוב ביניהם היו בדיוק האלמנט הפלאי שאליס חיפשה לתיאור שלה, על המסעדה בערד שהיא עובדת בה). הטקסטים הקצרים עוררו שיחות ושאלות שקשורות להתבגרות, לקשר עם המקום והאנשים ולנקודות המבט השונות על המקום ועל עצמן ממרחק הזמן.
אביב, למשל, בחרה בלימן שנמצא ביציאה מהיישוב שלה, ותיארה: "הלימן הוא קבוצת עצים שמוקפים במין גבעה של חול. ליד הלימן יש מטע זיתים... בקיץ הוא יבש ויש בו רק חול ועצים יבשים, ובחורף לפעמים מצטברים בו מי גשמים ונוצר סוג של אגם. אם אין מספיק גשם הוא יהיה ירוק ומלא בדשא גבוה...". אח"כ היא כתבה שתי חוויות ילדות שקשורות למקום, והעלתה תובנות שקשורות לצורך שלה במקום ולסמליות שלו עבורה, ועל הממד הפלאי כתבה: "כשטיילנו בין מטעי הזיתים והעצים בלימן, יכולנו לראות פיות קטנות שמציצות בין העצים. בלילה הן היו מאירות לנו את המקום ומזמזמות מנגינה מתוקה שגרמה לנו להרגיש בתוך חלום".
התרגיל אמור להשתלב במאמר דעה פרשני־אישי שכל אחת תכתוב על השיר "שדרות" של שמעון אדף, שאיתו המשכנו את החלק השני של השיעור. קראנו שוב את השיר (כל אחת קראה שורה אחרת) והתעכבנו על כל שורה (ובתוך כל שורה, למשל, על צירופים מפתיעים כמו "והרוח היתה בעוכרי הברושים", "טריקת ערב" או "תקווה מגוחכת", על מבט דרך העבר ועל מבט "בעין נכונה", על אפשרויות מקבילות כמו ביחס לפועל פרח...) - ועל המשמעויות העולות מן השיר.
אח"כ קראנו ריאיון עם שמעון אדף שמתייחס לספר "המונולוג של איקרוס" שבו מופיע השיר והתעכבנו על דברים שיוכלו להשתלב בחיבור (וגם על מה צריך לכלול חיבור כזה, ואיך עושים הפרדה בין עובדות ביחס לטקסט ובין פרשנות אישית).
לסיום קראנו קטע מתוך מאמר (של אסתר אדיבי שושן) המקשר בין זהות המשורר לזהות מקום הולדתו, ועוסק בעיצוב של יחס הדובר למקום הולדתו שהוא יחס של כפילות פנים.
התחושה הייתה שהמאמר מרחיב את הפרשנויות שעלו ומדייק דברים שהיו קודם בגדר תחושה לא מנוסחת (למשל, אדיבי שושן כותבת ש"מיניותן ויופיין של הנערות מתוארים דרך המטפורה של החצאית המתנפנפת..." - בשיחה שלנו הדגש היה על "עברן הקרקסי של הנערות" ועל המבט המנסר של ההמון, אבל בעקבות המאמר כולן אמרו שהן חשבו על זה שהנערות יפות ושיש משהו מיני בתיאור של חצאית מתנפנפת, וגם שעכשיו התיאור מזכיר את התמונה המפורסמת של מרילין מונרו).
בשיעור הבא נקרא פרשנות על השיר מכיוון אחר, אידאולוגי (של מתי שמואלוף), ונכתוב..
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בתזכורת: עבודות חקר. ביקשתי שיתחילו לחפש נושא לעבודה ויכוונו לכתיבתה בהקדם האפשרי כדי לחסוך לחצים בהמשך. המשכנו עם השיר ליליצ׳קה! (לילי בריק) של המשורר, הצייר ושחקן תיאטרון האבסורד ולדימיר מיאקובסקי. לילי הייתה אהובתו הנצחית, ההשראה והמוזה העיקרית של שירתו.
בחלק העיקרי ועד סוף השיעור המשכנו לקרוא את 'כה אמר זרתוסטרא' לניטשה וכתבנו כמה מילות סיכום.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - המשכנו את הקריאה ב'אפולוגיה על ההיסטוריה' של מרק בלוך. דנו בתפיסתו את ההיסטוריה כתחום שמושא עניינו הוא בני האדם, תוך קריאה צמודה בדיון המדגים שלו בעלייתה וירידתה של העיר הפלמית ברוז' במהלך המאה העשירית.
דיברנו על כך שכבר הדוגמא שמביא בלוך מאפשרת את ערעור ההבחנה בין האנושי ללא-אנושי, ומצביעה על יחסי התלות ההדדיים ביניהם. עסקנו בבעייתיות בשימוש במושג ה"טבע" על שלל המטענים הרומנטים שנספחו אליו משלהי המאה התשע-עשרה, ודיברנו קצת על הגנאלוגיה שלו, ולמולו הצענו את המושג סביבה כמושג שמאפשר את העדר ההבחנה בין אנושי ללא אנושי, מלאכותי או טבעי וכד'. המשכנו בדיון של בלוך במושג הזמן, בתפיסה של הזמן כמציאות מוחשית שמכלול התופעות ההיסטוריות "רוחצות" בה, ובדיאלקטיקה שבין הצורך להצביע על רציפות לבין ההבחנה בשינוי המתמיד שמאפיינת את דרכי הניתוח של תופעות היסטוריות.
את המתח הזה הדגמנו דרך דיון בהיסטוריוגרפיה של השואה, ובתכליות הפוליטיות, והחוויות ההיסטוריות שעמדו בבסיס הניתוחים של מי שהציעו לראות בה אירוע ייחודי, מי שהצביעו עליה כחלק אינטגרלי מרצף תופעות קולקטיבי מובחן, ומי שראו בה חלק אינטגרלי של המודרניות.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – לפני שהמשכנו עם האודיסיאה, כל אחד הסתכל על תמונה של ההורים שלו מלפני 20 שנה, ואז כתבנו על טיול מדומיין של אחד ההורים לחו"ל. קצת דרמטי, אבל זה היה נחמד, וגם מוזר.
אחר כך המשכנו לקרוא עוד קצת באודיסיאה, ומיקה, אחת התלמידות, סיפרה בפירוט על המיתוס של פרוץ מלחמת טרויה.
החצי הראשון של השיעור היה קצת עייף, אז אחרי ההפסקה עשינו שינוי - שיחקנו משחק שבו הם סיפרו על חופשת הקיץ, ואז דפדפנו במקראה ודיברנו על אירופצנטריות וקולוניאליזם.
קראנו כמה בתים מ"משא האדם הלבן", הסתכלנו על מפות שונות של העולם וצפינו בשירים מאלדין של דיסני (גם זה, וגם התרגיל עם התמונה בתחילת השיעור - בהשראת ננה:). פתחתי לנו גם קוויזלט, ובסוף כל שיעור אחד התלמידים יכניס 5 שאלות נוספות בעקבות השיעור (כמה ילדים יש לאודיסאוס? כמה קומות יש בבית שלו?).
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - בתחילת השיעור הצגתי לתלמידים תרגיל שערכתי עם סטודנטים בו הצגתי להם שקופיות עם טענות שעלו השנה בהקשר משבר הקורונה ועמדו בלב הדיון המדעי, הציבורי, הפוליטי והאתי.
התלמידים נתבקשו לזהות את סוג הטענה (השערה אמפירית, טענה ערכית או טענה מסוג אחר), להביע את דעתם על הטענה ולתאר איזה סוג שיקולים יתמכו בה ואיזה יפריכו אותה. התלמידים שיתפו פעולה והעידו שהתרגיל עשה סדר בדיונים קודמים שערכנו בנושא. עזבנו את זה וחזרנו לאפלטון. דיברנו על הפרדוקס של מינון, על כוחו לערער על אפשרות הלמידה. קראנו את הטקסט. התלמידים הוטרדו והיו נסערים.
השכנוע שלהם שאין כאן בעיה התחלף בתיסכול מול הכישלון שלהם לענות לאתגר. בכל הצעת פתרון שהציעו נוכחו שהניחו את המושגים אותם אנו מבקשים ללמוד. המשכנו לתשובת אפלטון- תורת ההזכרות ועל האתגרים שהיא מעלה.
האם אפלטון פשוט טאטא את הבעיה מתחת לשטיח, או יותר נכון לפינה נסתרת שהנדס רק לשם כך? אחת התלמידות התנגדה נחרצות לכך שהרעיון של האידאות מספק תמונה סבירה עבור מי שאינו אדם מאמין.
ניסיתי להדגים שהדבר נכון כל עוד אנו חושבים על אמיתותן של טענות אמפיריות אבל הרעיון של אידאות יותר אינטואיטיבי משעה שאנחנו חושבים על קיומם של מספרים ואמיתות טענות האריתמטיקה.
דיברנו על אמפריציזם ורציונליזם, על בעיית הקשר שבין פרטים וכוללים והצגתי בקצרה את המהלך של רמזי, הטוען שהחלוקה של אישיים פרטיים וכוללים היא שרירותית ואינה משקפת חלוקה ממשית בעולם.
באופן מעט מפתיע המהלך סייע לתלמידים להבין את הבעיה. פנינו לראות סרטון המתאר את המהלך מהפרדוקס של מינון ועד משל המערה.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – היינו שמונה, כולל כמה תלמידות חדשות לגמרי. פתחנו בהיכרות וכל אחת סיפרה על יצירה כלשהי שהיא אוהבת. הקונצנזוס הכיתתי ששבר את הקרח – ״חברים״. התמקדנו בנושא השנתי שלנו: שיבוש / תקלה / הפרעה, וניסינו למפות את השדה שעליו הוא חולש, בין אסון טבע לאיחור של אוטובוס. התלמידות נשלחו לתרגיל קטן: לכתוב על אירוע כלשהו שקרה להן, שמצוי איפשהו בטווח הזה.
כשהתלמידות הקריאו את הטקסטים, המשימה הכיתתית שלנו היתה לדלות כמה שיותר אינפורמציה מהסיפורים: לזהות סוגי תקלות, סדרי גודל, השפעות, מאפיינים, פוטנציאלים. ניסינו לקשר את הנושא הזה לספרות ולאמנות בכלל: באילו מישורים תקלות עשויות להתקשר ליצירה? האם רק בתוך העלילה, או שאולי היצירה עצמה יכולה להוות שיבוש ולהפר משהו במציאות? נעזרנו בדוגמאות שעלו במהלך הדיון מסרטים, סדרות ויצירות ספרות שהתלמידות למדו בבית הספר, ״אנטיגונה״ או ״יגון״, למשל.
לבסוף קראנו שתי פסקאות שמציעות נקודות מבט שונות על הנושא: פסקה מאת הפילוסוף לשק קולקובסקי על ״חזיון אדישות העולם״, ופסקה מאת הסוציולוג ארווינג גופמן, על תקלות יומיומיות במופעי העצמי החברתי.
פילוסופיה (שי זילבר) - מבוכה וביישנות פתחו את השיעור וליוו אותו לאורך הלימוד. בפעם הראשונה שלהן, קראו התלמידות טקסט פילוסופי, משל המערה של אפלטון. קראנו פסקה אחר פסקה, ואחרי שכולן ציירו את התמונה בראשן דנו בהשלכות ובנמשל.
למה המשל עוסק בחינוך ובחוסר חינוך? האם אתן במערה? תשובות מהוססות הותקפו, הרי אילו הייתן מחוצה לה הייתן יודעות זאת, משמע, חוסר הודאות משמעותו שהייה בתוכה. מנגד, היו שהודו שהן במערה, שכולנו במערה, ואם כך, הן נתבקשו להציע מתווה להיחלץ ממנה. ואפילו עלתה סברה, שאולי מוטב להישאר במערה. נקווה שבמהלך שלוש השנים שלפנינו, נזכה לראות את האור.
Comments