אחד אחרי השני אנחנו פותחים השבוע את 6 בתי החינוך שלנו למדעי הרוח לתלמידי תיכון במוסדות האקדמיים ברחבי הארץ. זה של תלמידי בת ים באונ' ת"א החל כבר לפעול בתחילת השנה וראשון השבוע להפתח הוא בית החינוך הדרומי שלנו באונ' ב"ג. מוטרדים מאוד מהלמידה המקוונת אבל כדרכנו אופטימיים כתמיד 'קפצנו למים' והתחלנו את השנה יחד עם 2 כיתות י' חדשות שהצטרפו אלינו השבוע. וזה מה שהתרחש:
מחזור ב' (יב')
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) - החזרה מהחופשה היתה נינוחה. סיפרנו חוויות מן הקיץ וסיפרנו מה נעשה השנה. השיעור הראשון לשנה השלישית החל בסיפור הילדים "הקטר שרצה לנסוע לרומא"
התיאור והציור שימשו אותנו לעיסוק בשאלה: מה מתארת ההיסטוריה ובמי היא עוסקת? רומא שבמרכז שימשה ביטוי לגישה הפוזיטיביסטית שהתמקדה באירועים המרכזיים ובאנשים החשובים המניעים את ההיסטוריה.
על בסיס זה שאלנו במה עוד עוסקת ההיסטוריה ולמדנו על אסכולת האנאל ועל התייחסותו של אחד מהבולטים בחוקריה, פרנאן ברודל, אל הים התיכון כמכלול היסטורי - גיאוגרפי, תרבותי וכלכלי.
מרחב זה מחולק ליחידות משנה ונלמד ב-3 מעגלים היסטוריים: המשך הארוך, השינויים המחזוריים והשפעת האירועים והאישים. לקראת סיום נגענו בגישה נוספת בה נרחיב בשיעור הבא: המיקרו-היסטוריה המאפשרת ללמוד "מלמטה" מן הסיפור הפרטי והשולי לכאורה על המשך הארוך והתרבות של השכבות הרחבות.
ספרות (ד"ר מורן פרי) – שיעור ראשון לשנה זו בזום. אחרי שנתיים של היכרות כל כך קרובה, עדיין נראה לנו מוזר להיפגש במרחב בווירטואלי. בהחלט אפשר היה להרגיש את התחושות הקשות והמורכבות של התקופה הבלתי יציבה הזאת, כך בלי הרבה מילים. א ב ל תחושות לחוד וספרות לחוד. ומה היא הספרות, אם לא היכולת לדלג מעל המציאות הנבובה ולהעניק לנו גבהים אחרים?
אז התחלנו. קצב מדוד ומהוסס שהתגבר אט אט. פתאום שמחתי כל כך שהתפרצו אחת לדברי השנייה, שהגיבו, דנו – הרעש נעם לאוזניים. אהבתי את חוסר ההסכמה, את החידודים, הצחקוקים והשפה שלנו שכל כך התגעגעתי אליה.
התחלנו לשוחח על "המטמורפוזה של המסכה", מקורה המילולי והקשר למיסוך אישי ושלטוני. המסכה מסתבר אינה רק חפץ שמכסה את הפנים, אלא פוגם בניראות האישיותית, יוצר אחידות, ואולי אף הופך אותנו למקשה אחת, סתומת פה, ממוסכת, מכוסה. לעומת השליליות שמביאה עימה המסכה התקופתית, הרי שבעבר תפקידי המסכה הקדומה, היו בעיקר בידוריים; הם שימשו בטקסים ופולחנים, בימי התיאטרון היווני, הקומדיה דל ארטה, ציורי המסכות האפריקאיות של ואן גוך ועד ימינו; גיבורי בית הניר, גיבורי העל, דמותו של הג'וקר ואף תכנית הריאלטי המציגה את "הזמר במסכה" כאטרקציה ואת המסכה כדבר משעשע, מבדר ונעים אכן כך?
שוחחנו מעט על ריבנר, זרחי ובורחס ועל קבצי המסכות שלהם. המשכנו לעולם הספרות ותהליכי הכתיבה כממסכים או חושפניים. האם הספרות היא למעשה המסכה ההעתיקה בעולם, המתוחכמת מכל?
מכאן עברנו לקרוא בסיפורו של הסופר האהוב עלינו – אדגר אלן פו בסיפורו "מסכת המוות האדום". הנסיך פרוספרו מכנס את חבריו ומשרתיו ובמקום להגן על עמו מפני המגיפה, מתבצר עימם, מרתך את דלתות הברזל, מקים חומות מפני העולם שבחוץ ופותח בנשף מסכות, הנמשך על פני שישה חודשים. בסיומו של השיעור, קיבלו התלמידות קיבלו משימת כתיבה, עימה ניפתח בשבוע.
פילוסופיה (יותם שטינבוק) – אמש בשיעור "נפגשנו" לראשונה אחרי חודשים רבים. אין ספק שהפגישות בזום הן לא אידאליות, אבל עדיפות אלף מונים על הגעגועים.
פתחנו את השיעור בסבב שבו כל אחת סיפרה על קורותיה בחודשים האחרונים ועל שאיפותיה לשנה הקרובה. על כל אחת התקופה הזאת משפיעה קצת אחרת: אחת עושה כושר, אחד ער בלילות, שלישי התחיל ללמוד באוני' ועוד ועוד. כמעט כולם מחכים לסוף התקופה, ובמקביל קצת חוששים מהבאות.
לאחר מכן דיברנו על התכניות שלנו לשנה הקרובה, ובפתיחתה מבחן הבגרות שיהיה השנה מוקדם במיוחד. אני שואף לשנות את מבנה הבגרות ולהוסיף לה פרק של כתיבת מסה פילוסופית. לטובת העניין דיברנו קצת על המשמעות, המבנה והמחשבה שמאחורי המסה והם נשלחו לכתוב מסה סביב 3 טקסטים קצרים שבחרתי עבורם מבעוד מועד.
מחזור ג' (יא')
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - התחלנו את השנה בניסיון לפרק את הכותרת של נושא הלימוד שבחרנו- סין המודרנית. דנו במשמעויות ההיסטוריוגרפיות של פריודיזציה, על ההכרעה היכן לסמן את ראשיתה של תקופה המכונה "מודרנית" ועל הנחות היסוד התרבותיות והפוליטיות המגולמות בהכרעות האלה. העלינו גורמים שונים לבחירה בשנת 1840 (השנה בה פותח ספר הלימוד) ובמלחמת האופיום כנקודת ראשית לדיון בהיסטוריה המודרנית של סין – עסקנו באופן שבו מתואר הרגע הזה מנקודת מבט אירופוצנטרית, כרגע חדירת רשתות הסחר הקולוניאליות אל השווקים הסיניים, רגע המתואר בפתח הדבר של הספר שאותו קראנו יחד כ"פריצתה של החומה הסינית", והיפתחותה אל "העולם הרחב" (רוצה לומר - העולם האירופי-אמריקאי), באופן בו הוא ייתפס מנקודת מבט ביקורתית מרקסיסטית כחוליה משמעותית בראיית האימפריאליזם כשיא התפשטות הקפיטליזם האירופי ושיטות הניצול שלו.
דנו גם בהצעות היסטוריוגרפיות אחרות, הפונות למאות השש-עשרה ושבע-עשרה, אך מתמקדות אף הן בהגעתו של ידע מערבי והמיסיון הישועי לסין, ובכך מעתיקות את העמדה המרוכזת באירופה כמוקד של המודרניות.
לעומת זאת הצבענו על הפנייה אל עלייתה של שושלת צ'ינג ב-1644 כבסיס לעמדה היסטוריוגרפית המדגישה רגע משמעותי שאיננו חלק מן המגע בין אירופה לסין, אלא מן המסגרת הסינית עצמה. דנו בבעייתיות של ההתבוננות הבלעדית באירופה כמרכז המודרניות ובצורך לערער על מודל אחד של המושג, כפי שהציע הסוציולוג שמואל נח אייזנשטדט בחיבורו ריבוי המודרניות, מושג שמשקף את הצורך לבחון דפוסים שונים של מודרניות, ועם זאת איננו מתעלם מן המקום שתפס הקולוניאליזם האירופי (כחלק מהיבטיה האלימים של המודרניות) בהתגבשותם של דפוסים אלה.
ספרות (ענבל המאירי) - השעה הראשונה הוקדשה לשמחת המפגש של אחרי 4 חודשים שלא התעדכנו במה השתנה בחודשים האלה (שעות השינה שהתקצרו בגלל הלילות שהתארכו, תחביבים חדשים כמו ריצה ויוגה והתמקדות בז'אנרים אהובים כמו אנימה - פרדנטציה ראשונה תעביר ליהיא חובבת האנימה, בשיעור הבא :), ושיתפנו גם במשאלות שלנו לשנה הזו שהסתכמו פה אחד (כמעט) בלחזור ללמוד באוניברסיטה.
אח"כ הצגתי את תכנית היחידה הרביעית של מבחר יצירות מספרות העולם, ולשמחתי מיד התעוררו תגובות של - "זאת ספרות רק מהמערב, למה לקרוא לה ספרות עולם?" וגם "יש שם רק יוצרים גברים!" דיברנו על הסיבות לקאנון הגברי דרך "מה היה קורה אילו הייתה לו לשקספיר אחות מחוננת להפליא" כפי שמציעה וירג'יניה וולף ב"חדר משלך", על השינויים שעובר הקאנון עם השנים כולל בימים אלו ממש עם BLM והפסלים בארה"ב, וגם על עצם העניין - שעדיין מדובר ביצירות מופת. המשכנו עם קפקא, שאת יצירתו "הגלגול" נלמד בשבועות הקרובים. קראנו קטעים מתוך "מכתב אל האב" ואת הסיפור הקצר "לפני החוק", דיברנו על המושג "קפקאי", על יחסי אבות ובנים בסיפוריו הנשענים על המיתוס של האב המסרס, על תחושת חוסר האונים של האדם אל מול החוק, הבירוקרטיה והמכונה, ועל המוטיבים החוזרים ביצירותיו של גזר דין שרירותי, תחושת אשמה וטראומה.
דרך קטעים מתוך מכתביו לפליצה ולמילנה התייחסנו לכך שבניגוד למיתוס הרווח ביחס להיותו של קפקא פקיד אפור, הרי שבפועל הוא היה סמנכ"ל בחברת ביטוח ומילא תפקיד מהפכני בה ומתוך עניין ותשוקה.
לקראת השיעור הבא ביקשתי שיקשיבו לפודקאסט על קפקא (כאן תרבות, גיבורי תרבות) ושיצפו בקטע מתוך היהודים באים "קפקא שורף הכל". נמשיך בשבוע הבא.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - מפגש ראשון, נוכחות מלאה ותלמיד חדש שהחלטתי לצרף למרות השנה שחלפה. הגיע בעקבות המלצה של חברה מהכיתה. מסך המחשב לא הצליח להעיב על הרוח הטובה ועל שמחת המפגש, ואפילו הזום היה ממושמע, ממוקד ומפוקס לאורך השיעור שחולק כך: החלק הראשון, שיתוף בחוויה אחת כלשהי בקצרה. השני, שיחה חופשית ספונטנית. השלישי, פרידריך ניטשה.
החלק הראשון נועד לקירוב לבבות. הנושא החופשי סבב סביב השאלה אם הייתה לנו אפשרות לשנות חוויות שחווינו האם היינו משנים אותן. משם גלשנו לאפשרות החזרה בזמן ולבסוף נחבטנו באחת מקרקעות היוניברס של המולטיברס ודימינו בנפשנו עוד אניים שמממשים את האפשרויות האינסופיות של האני שלנו. לאחר שהפרספקטיבה התנפחה כל כך והאני נותר על גרגר החול של היוניברס הנוכחי החלטנו שזה מוגזם והתחלנו את שיעורנו הראשון על פרידריך וילהלם ניטשה שהגיח לעולם בדיוק היום! ב 15 באוקטובר 1844. מזל טוב על 176 סתווים.
פתחנו בפרטים ביוגרפיים והמשכנו עם אחד הקטעים המפורסמים ביותר מספרו "המדע העליז" (1882), קטע 125 - האיש המטורף. דיברנו על ההכרזה הדרמתית ״האל מת״, איך אל יכול למות אם הוא אמור להיות נצחי?
האם זאת פרובוקציה מכוונת? האם משמעות דבריו היא מילולית, שהאל היה פעם חי ועכשיו כבר לא? דיברנו על כוונתו לומר שהאמונה באל הפסיקה להיות הגיונית, והוא בחר לספר זאת באופן פואטי כששם את המלים הללו בפיו של טיפוס מפוקפק שמסתובב בשוק עם פנס ומחפש את האל ללא הצלחה. הדיון על תפיסת המוסר החדשה שניטשה רצה להנחיל היה ער ותוסס וחרגנו ממסגרת הזמן. שיעורי הבית: לצפות בסרט התיעודי עליו.
שנה טובה לכיוון מפגשים פנים אל פנים!
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) - בשכבת י' עשינו מפגשי הכרות שבהם התלמידים התחלקו ל-2 קבוצות ולמדו בשתי המגמות. התחלנו בלימוד בעל פה של "כל הנהרות" של אבות ישורון (בלי לראות את הטקסט), ומשם הלכנו היישר לשיר פחות מורכב, "יונתן הקטן", ודרכו דיברנו על "תוכן" ו"צורה": שאלנו איך המבנה של השיר, החריזה, השפה והמשקל, מהדהדים את מוסר ההשכל הדידקטי שעולה ממנו. משם עשינו הכרות קטנה והצגנו קווים כלליים לשנה הקרובה, ובסוף חזרנו ל"כל הנהרות", הפעם עם הטקסט, וביקשתי שלא ידברו על התוכן שלו, אלא רק על המאפיינים הצורניים המוזרים שלו. היה כיף בשתי הקבוצות, הרגשתי שהבנות (והבן האחד) איתי וגם אחת עם השנייה, והדקלומים בעל פה עבדו טוב למרות הדיליי של הזום :).
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - בשיעור הראשון של השנה התחלקו התלמידים/ות לשתי קבוצות והתנסו לחילופים בשיעורי הספרות והפילוסופיה. בשיעור הפילוסופיה ערכנו הכרות ראשונית ממנה פנינו לשאול: מהי שאלה פילוסופית ומה מבחין אותה משאלות אחרות? בעזרת סדרת שקופיות, פגשו התלמידים/ות שאלות מתחומים פילוסופיים מגוונים: תאולוגיה, פילוסופיה של המדע, לוגיקה, מטאפיסיקה ותורת ההכרה. כמה דוגמאות, מהשאלות בהם הוצפו התלמידים: האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? האם גורלנו נקבע כבר טרם נולדנו? האם התופעות הנגלות לנו בעזרת חושינו ממשיות? האם המתמטיקה היא תגלית או המצאה? האם אני אדון למעשי?
האם מחשבים יכולים לחשוב והאם לבעלי חיים יש זכויות? בהמשך, פנינו לדיון ממוקד על משבר הקורונה. בכיתה התעורר ויכוח סוער שהעניק לנו הזדמנות נפלאה להבחין בין מחלוקות עובדתיות למחלוקות אתיות ופילוסופיות בין התלמידים/ות.
Comments