מחזור ד' (יב')
ספרות (עידו פלד) - היה מאוד כיף היום! התלמידים הגיעו באנרגיות גבוהות. דיברנו על תוכניות לחופש חנוכה ועל עבודת ההערכה, ואחרי רקע על אובידיוס קראנו את המיתוס פיגמליון. דיברנו על כמה שהוא פשטני, תמים ו"חמוד" יחסית למיתוסים אחרים שקראנו. ממתי אהבה מיתית מסתיימת באושר? ממתי משאלות מתגשמות וכולם שמחים? דיברנו גם על הנאיביות של "אפקט פיגמליון" ועל הפער בינו לבין הייצוגים הטראגיים דווקא בספרות רומנטית של משוררים שמתאהבים ביצירותיהם. אחת התלמידות הציעה שהסיפור כל כך "שטחי" כי אורפאוס הרי שר אותו לעצמו כנחמה על שפספס את אאורידיקה.
אחרי ההפסקה הסתערנו על מה שנותר לנו מהסיפור של יהושע ואכן קראנו אותו עד סופו. דנו בסיום, על היחס בסיפור בין יצירה שברוח ליצירה בבשר, והקשרים האפשריים לפיגמליון.
בין לבין התפתחה שיחה גם על הדברים שמלחיצים כל אחד - נהייתה שיחה אינטימית, ומאוד שמחתי שהם מרגישים בנוח להיפתח ככה אחד עם השני.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - בשיעור שקדו התלמידות והתלמידים על המשך העבודה על עבודות החקר שלהן. ניכר שהמשימה מבלבלת: אילו מאמרים מתאימים לעבודה? איך ניגשים לטקסט באנגלית (אם אחד המאמרים כזה)? והאם זה הנושא שמעניין אותי או שכדאי על משהו אחר? ניסיתי, ואולי קצת הצלחתי, להרגיע אותם ולסייע להם להתניע את התהליך. אחרי שנחנו רצת מזה פנינו להקשיב לפודקסט פרובוקטיבי בו פרופסור לפילוסופיה העומד בראש הקטדרה לאתיקה מעשית ביקש להגן על שינוי ברגולציה בספורט שיתיר שימושים בחומרים כימיים בתחרויות ספורט. טיעוניו (אלה שהספקנו להאזין להם) היו חדים ומפתיעים אולם מה שאותי הפתיע יותר מכל הייתה העובדה שהדיון היה רווי פילוסופיה, פילוסופיה כפי שאנחנו מכירים אותה ואוהבים אותה, ולא עיסוק טרחני בסוגיה אזוטרית.
מחזור ה' (יא')
ספרות (עדי חבין) – גמרנו לקרוא את שיר 23 של אודיסאה. העלילה שהגיבור עבר, שאותה הוא סיפר למארחיו הנדיבים שסייעו לו לחזור הביתה, סופרה עכשיו שוב בפעם האחרונה לפנלופה הנבונה, במיטתם היציבה שבנויה סביב גזע עץ זית. למה ברגעים האחרונים של האפוס הזה בוחר המשורר להזכיר ולספר שוב על התחנות שעבר אודיסאוס, החוויות שחווה, הבריות שפגש? שמנו לב להבדל שבין אירועים שמסופרים בעת התרחשותם, לבין אירועים שהסתיימו וכעת מסופרים במצב עניינים שונה, ומראים לנו כיצד בני הזוג מתקרבים זה אל זו, בפועל, והופכים מ״מוזרים״ שוב לזוג. (״מוזר״, הציעה רימון, זה גם ״זר״ וגם ״מו-כר״, וזה בדיוק מצב הבין לבין שאודיסאוס ופנלופה היו בו, ברגע שהפגישה המיוחלת הפכה ממשאלה למציאות).
ממרחבי הים הפתוח של האודיסאה, עברנו אל חדרו הקטן של גרגור סמסה (או בשם החדש שהעניקה לו לייל: גרגורי סמוסה). מה אפשר ללמוד על הטקסט הזה כבר מהשורות הראשונות? אפיינו את הקול המספר, ניסינו לנחש את השנה שבה הטקסט נכתב, וחשבנו על המעמד שיש ל״שרץ״. איזה פריט לבוש הכי גרוע להיות? שאלה לייל, והכריזה שגרביים זה הכי גרוע שיש. שרץ, התלמידות הסכימו, זה כמו להיות גרביים.
פילוסופיה (שי זילבר) - העטים מסכמים, הלוח מתמלא (ובהעדרה של הדס אגם קיבלה על עצמה את התפקיד), ההמולה, ובכן, גם השיעור הזה בעיצומה, אבל הדיון ער ושאלות מוטחות אל חלל הכיתה בזו אחר זו, הפעם סביב המטפיזיקה של אריסטו.
סבב קצר שבו כל אחת מספרת איזה ידע היתה לוקחת אילו היתה יכולה לקבלו חופשי בתחום העיוני, המעשי והיצירתי, ומיד צוללים אל 4 הסיבות לכל תופעה ולהבחנה בין חומר לבין צורה.
החשש שהשנה, לאחר לימודי האתיקה בכיתה י' תראה להן לא רלוונטית, נמוג כליל.
מחזור ו' (י')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:
מכיוון שחן לא הגיעה הפעם לצערנו, התלמידים העדיפו שלא נבדוק יחד את פרי עמלם בשבוע שעבר כשעבדו בחברותות על "לא כברוש" לעמיחי. הסכמתי ופתחתי בשאלה חופשית: האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים? האינטואיציה של רובם הייתה לנסות לפתור את השאלה, להערים על הפרדוקס ולחלץ תשובה. הניסיונות היו יפים והתפתח דיון מעניין. שאלנו שאלות אחרות: האם אלוהים יכול לשבת על כיסא? לא, אין לו גוף. האם אלוהים יכול להתגרש? לא כי הוא לא יכול להתחתן. האם הוא יכול להתאבד? לא כי הוא מושלם ונצחי וזה סותר את ההגדרה שלו כנצחי. ראינו שבפני אותו אלוהים כל יכול חסומות הרבה חוויות, הוא לא יכול להפסיד לי בשח מט, הוא לא יכול לחוות בורות, הוא לא יכול להיות חסר בית ועוד דברים רבים. מה נובע מכל זה? אנחנו חושבים על אלוהים כיש מושלם, ומה שסותר את המושלמות שלו – אנחנו לא מייחסים לו. החוסר יכולת הזו אינה מגבילה את כל יכולתו אלא נותנת לה פשר. האל הוא מושלם וזה הפשר של המושלמות שלו.
משם דילגנו לשני עניינים: אגדה פרסית קצרה "הדברים החשובים בעולם", ושיר של עמיחי "אדם בחייו", שהיוו מעין פתיחה כללית לקראת האתיקה של אריסטו, ובייחוד לאחת השאלות שהעסיקו את אריסטו " איך אנחנו צריכים לחיות?". האגדה הפרסית העלתה את השאלה הפילוסופית "מה הכי חשוב בחיים?", שקשה מאוד לענות עליה והציעה תשובה קצת מצחיקה ואכזרית: להיוולד, לסבול ולמות. השיר של עמיחי התכתב באופן ברור עם קהלת וקבל על כך ש"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל". בשיר הוצעו רעיונות לחיסכון בזמן, למשל "לשנוא ולאהוב בבת אחת". ואם בחייו אין לו זמן אז איפה יהיה לו? לאחר שימות "מות תאנים" יגיע אל המקום "שבו זמן לכל". התלמידים אהבו מאוד את הטקסטים וכמעט כולם השתתפו והביעו דעה.
משם עברנו לאריסטו. פתחנו בסרטון קצרצר כהקדמה כללית לאתיקה שלו. לאחר כמה נקודות ביוגרפיות שאלנו מהו "אושר"? הוצעו תשובות לרוב שהמשותף להם היה תיאור של רגעי הנאה, אך אלו לא מספיקים בשביל אריסטו כדי ליצור אושר אמיתי, זה לא מספיק בשביל חיים טובים. כשאריסטו דיבר על אושר הוא השתמש במילה אוידימוניה שתרגומה גם "שגשוג" או "הצלחה". אוידימוניה היא לא סתם תחושה נעימה, היא לא עניין של הרגשה אלא משהו אובייקטיבי יותר. קשה לנו להבן כי אנחנו רגילים לחשוב שאושר קשור רק להרגשה שלנו. והשאלה המרכזית היא: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגדיל את הסיכוי שלנו לאוידימוניה?". אריסטו מכוון לכך שאנו צריכים לפתח אופי מהסוג הנכון ולפתח הרגלים טובים, כלומר "מידות טובות". כתבתי על הלוח נקודות עיקריות של הדיון, וחילקתי את הפרקים הראשונים מהאתיקה הניקומאכית שנתחיל לקרוא בשבוע הבא.
Commentaires