שבוע עשירי של לימודים בקמפוס הדרומי. תראו את כל הטוב הזה, ההכרחי! :
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - התחלנו את השיעור באיסוף עובדות על יצחק בן נר, כל אחת חיפשה חמש עובדות והשיחה התגלגלה לפרסים ספרותיים, לסרבנותו של בן נר לקבל את פרס ישראל בגלל מעורבותו של נתניהו בקביעת הרכב ועדות השופטים, לקשר בין ביוגרפיה ובדיון... אחר כך המשכנו לקרוא את הסיפור עד סופו, קריאה צמודה, ובעקבותיה קראנו קטעים מתוך מאמר של נילי סדן על הסיפור - על פרק ד' (הפרגמנט על הנערה המפתה) ועל נקודת התפנית בסיפור (כאשר בניגוד לכל הציפיות הדודה מגיעה עם הבן שלה לביקור).
במהלך הקריאה דיברנו על ההחמצה כחוויה רגשית בולטת בדמותו של הדוד, הקולנוע שמהווה עבורו מפלט, עקבנו אחר התגובות שלו לסיטואציות השונות (הבריחה למטבח, הדם שאוזל מפניו או מידיו, הסבת הכאב הרגשי לכאב פיזי...), עמדנו על הדמיון בהתנהגותם של הדודה ובנה והפועלים בבית הדפוס, ועל דמותו של המספר ומודעותו לתהליך כתיבת הסיפור.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בשירו של המשורר היידי אברהם סוצקבר "ליל ראשון בתל אביב" (בתרגומו של יעקב אורלנד). בשיר האוטוביוגרפי מתוארת פגישתו עם משורר אחר, ידוע למדי, אחד נתן אלתרמן, ששכרות שתיקתו החכמה נגלתה לו "כהיגלות לי נוף רוטט בזוהר הראשון" והוא רואה "את כוכביו בחוץ, ואלה שבפנים לו".
מהכוכבים של אלתרמן וסוצקבר נסקנו למטפיזיקה של קאנט – איך אפשר להבין את היחסים בינינו לבין המציאות? מהם גבולות המחשבה של מה שאנחנו מסוגלים לדעת ולהבין? מהי המציאות באמת? התחלנו בהתוודות המפורסמת של קאנט: "אני מודה בגלוי: רמזו של דייויד יום הוא שעוררני לראשונה, לפני שנים רבות, מהתרדמה הדוגמאטית".
כדי להתעורר יחד עם קאנט מאותה תרדמה קראנו את הקטע הרלוונטי בשיחתם של בריאן מגי וג'פרי וורנוק מהספר "הפילוסופים הגדולים". התלמידים התעודדו שהצליחו להבין והודו בפה מלא: התעוררנו.
במקביל, קאנט שלח לנו טלגרמה באמצעות ספרו "הקדמות לכל מטפיזיקה" וציין שלעולם לא נדע במישרין שום דבר על מה שנמצא מאחורי התופעות שאנחנו חווים בניסיון (העולם הנואומנלי). רגע של ייאוש בכיתה, וממשיכים לקרוא: אבל אנחנו כן יכולים לדעת דברים על העולם הפנומנלי – עולם התופעות שסובבות אותנו, העולם שאנו חווים בחושינו.
כדי לצלול למחשבתו של קאנט ניסינו להתחקות אחר השאלה העיקרית עליה הוא ביקש לענות: "כיצד תיתכן ידיעה סינתטית אפריורי?", אך כדי להבין במה מדובר התחלנו להסביר מהי ידיעה סינתטית (דורשת ניסיון או תצפית ונותנת מידע חדש שלא כלול במשמעות המלים או הסמלים בהם אנו משתמשים), ומהי טענה אנליטית (מתייחסת אך ורק להגדרות, ולכן לא נותנות לנו שום ידיעה חדשה על העולם שמחוץ לשפה). אחר כך הסברנו את הצמד אפריורי-אפוסטריורי
לעומת הצמד אנליטי-סינתטי. כדי לעזור לזכור את ההבחנות הקאנטיאניות הללו סיכמנו: אנליטי וסינתטי הם מושגים שעונים על השאלה "באיזה סוג של משפט מדובר?", ואילו אפריורי ואפוסטריורי מתייחסים למקור הידיעה.
חזרנו לכדור הארץ לתאם תאריך נוח לבחינת בגרות בחורף. מסתמן מרץ. תאריך קונקרטי נקבע בסנכרון עם המבחנים בבתי הספר.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) השיעור אמש היה האחרון שהוקדש למאמרה של אריאלה אזולאי על המוזיאונים להיסטוריה, בחלק הראשון המראנו, דרך הדיון בעובדה שחוקר ארץ ישראל הצלבנית יהושע פראוור הוא שהיה ממתכנני התצוגה במוזיאון לתולדות ירושלים במגדל דוד, לעסוק בשאלת החלוקות הדיסציפלינריות, ובמשמעות של ההפרדות בין תחומי ידע שונים ולידע שנוצר מתוך ההפרדות הללו.
נגענו גם בסיפור ההיסטורי האימפריאלי שמבקשים מוזיאונים כמו הבריטיש מיוזאום לעצב, ובאופן שבו גם מוזיאונים לטבע מהווים חלק אינטגרלי מאותו מבנה של המוזיאונים להיסטוריה, וכיצד גם החי והצומח עוברים מהלך של הלאמה.
המשכנו בתיאור של אזולאי כיצד מכונן המוזיאון סטנדרטיזציה במסווה של דמוקרטיזציה- כיצד זוכה היחיד לייצוג במסגרת המוזיאות תוך שהוא מקבל על עצמו את סמכותו של המוזיאון כמיצג המוסמך של עברו.
המשכנו בדיון של אזולאי בבית הנכות בצלאל וביד ושם, ובשאיפה של מוסדות אלו לעצב את המרחב הפרטי העברי או הישראלי. סיימנו בדיונה של אזולאי בפלורליזציה של המרחב המוזיאלי בישראל לאחר המהפך של 77- החלפת תמונת העבר המונוליטית שאפיינה את תקופת שלטונה של מפא"י- ובאופן שבו פלורליזציה זו לא היתה אלא קואופטציה, השתלבות והתאמה לתוך המסגרת הכוללת של תמונת העבר הממסדית הסטנדרטית. במילים אחרות, באופן בו הרב-תרבותיות מחקה את אפשרות המאבק וההתנגדות.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – התחלנו במפגש של כל בית החינוך, בניסיון לאפשר לתלמידים להכיר בין הקבוצות. היה מביך במידה אבל הם שיתפו פעולה:)
בכיתה המשכנו באופן ישיר את שבוע שעבר - בחצי הראשון סגרנו נושאים אחרונים מדון קיחוטה (ריאליזם/פנטזיה, בדיון/מציאות, והשווינו בין סוף הרומן לסוף הסרט מ72) ובחצי השני המשכנו עם גילברט וגובאר ושלגיה.
התלמידות כל הזמן רצו להשוות גם ליצירות עכשוויות יותר, וזה פיזר את הדיון למקומות טובים. בין לבין דיברנו בקבוצות על כשרון/ יכולת שאין להם, והם היו רוצים (טל רוצה להיות מסוגלת לעשות שפגט, שרונה רוצה לדעת לשיר, מיקה רוצה לדעת להיות טובה בקליעה למטרה) ונגה הביאה עוגיות שקדים.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - נדדנו לכיתה מרוחקת, בשל אילוצי המקום, ומצאנו את עצמנו במרחב מאתגר יותר וידידותי פחות מזה אליו הורגלו. פתחנו את השיעור בתרגיל קריאה וכתיבה עצמאית על ההגיונות של דקארט.
בהמשך, קראנו את הטקסט בצוותא וניסינו להבהיר את הנקודות עליהן נשאלו התלמידים. בהמשך השיעור ויכוח סוער על גילה של אחת התלמידות, במהלכו התקשרה תלמידה אחרת לאימה של התלמידה שהפריכה את טענות ביתה, המחיש לנו כמה צודק דקארט כשהוא חושש מביטחון רב מדי באמונותינו. את השיעור סיימנו בדרישה, לא פחות, שאשתף את הכיתה במסלול שהוביל אותי לעיסוק בפילוסופיה וסיפרתי על המפגש הראשון שלי עם האקדמיה, שהיה גם המפגש הראשון שלי עם לימודי הלוגיקה אצל מורי לאורך שנים, פרופסור גלעד ברעלי. הצגתי בקצרה את עיקרי משנתו של ברעלי באמצעות דוגמה מהחיים הממשיים והסברתי את הניגוד החריף בין התפיסה שפיתח לתמונה הקרטזיאנית (=של דקארט) של טיבעה של המחשבה.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – בהמשך להצעתו של הבלש הבדיוני אוגוסט דופן להזדהות עם היריב כדי להתחקות אחר מחשבותיו, היום בחנו אפשרות אחרת לגילוי אמת כמוסה: וידוי. כהכנה לקריאת מאמר בנושא הווידוי הספרותי, ניסינו למפות סוגים שונים של וידויים. התלמידות הביאו דוגמאות מיצירות שלמדנו ומיצירות אחרות שהן אוהבות, וגם דוגמאות מהחיים האישיים (כמו וידוי על ציון 50 במבחן במתמטיקה, או וידוי אהבה כפוי).
חשבנו יחד על מוטיבציות לווידוי, על תנאים לקיומו, על צורות אפשריות, על נמענים ועל השלכות. קראנו את מונולוג הווידוי של המלך קלאודיוס ב״המלט״ וצפינו בפרשנות הבימתית של פטריק סטיוארט; צפינו ברגעים האחרונים של הסדרה ״הג׳ינקס״ עם דוגמה לווידוי-בטעות; וגם בווידוי האהבה הסוחף של ״כשהארי פגש את סאלי״. עברנו לדיון על כתיבת יומן ועל העצמי כנמען לווידוי, וקראנו ביומניו של קפקא. הרשימה שהכי מצאה חן בעיני התלמידות: ״יום א׳, 10 ביולי 1910, ישנתי, התעוררתי, ישנתי, התעוררתי, חיים עלובים״.
פילוסופיה (שי זילבר) - המשכנו את המסע אל האושר וניסינו לעמוד על טיבו, על הקשר שלו לאתיקה ועל האפשרות להשיגו.
אליה התקשתה לקבל שהיא לא יכולה להיות עצובה סתם כך, בלי סיבה, על רקע דרך האמצע שבמסגרתה תגובה קיצונית ראויה רק במקרים קיצוניים לצורך הגעה למיצוע. הדס טענה שזה עניין של חינוך וסרבה לקבל את הטענה שאנשים מכריעים לעיתים בניגוד לחינוך שקיבלו. ליטל הכריזה בסימן קריאה שגם אם התכלית היא פעולה לשם הפעולה ייתכן שיהיו לה "בונוסים" כמו הנאה, ועל כך הצעתי שנעלה סימן שאלה, כלומר, שנשאל אם ייתכן שלצד התכלית יש תוצרי לוואי או שמעשה שמפיקים ממנו הנאה הוא בהכרח כזה שיש לו מניעים זרים, שפוגמים בתכלית. סגרנו ב-4 סוגים של האושר, הנאות, חיי כבוד, חיי מוסר וחיי עיון, ועל המשמעות של כל אחד מהם, ועל העמדה האריסטוטלית שלפיה תכונות נרכשות באמצעות פעולות.
Comentários