השבוע ה 19. הנה לכם רפורמה משלנו! מצטרפות? מצטרפים?
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - התחלנו עם כתיבה אוטומטית ואחריה כל אחת בחרה משפט והקריאה (נירית כתבה: "ברגע שאומרים לי מה לכתוב, כל המילים שבעולם נעלמות, מתפוגגות, כאילו מעולם לא היו שם").
אחר כך עשינו סבב של כמה קריאות בשיר של דליה רביקוביץ "בקבוק במים". כל אחת סימנה משפט או צירוף שעורר בה פליאה, סקרנות, שאלה... דיברנו על הצורך של הדוברת בשיר להוציא את הדברים שבה לנמען כלשהו, על הפחד שלה מחוסר הבנה והספק אם מישהו בכלל יקרא, ליהיא אמרה שהשלכת הבקבוק מקבילה לאינטרנט, לצעקה לריק, לשיתוף שלא מגיע לאנשים אמיתיים.
המשכנו לדבר על יחסי קוראות ויצירות, על תהליך הקריאה שהוא דינמי ומשתנה מקורא לקורא ועם אותו קורא מול אותו טקסט (או כמו שציטטה נורית את הרקליטוס, שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים), ועל כניסות ליצירות דרך שאלות - לדמויות, למספר, על השפה... קראנו את המשך הסיפור "עננים" ושאלנו תוך כדי - מי זאת ספפו שנורית מעמידה פנים שהשיר שלה, איך יכול להיות שאבא שלה שואל מה שלומה רק אחרי שבועיים שבהם זיהה את מצוקתה, למה היא מדמה עצמה דווקא לסרפד, מה משמש הטבע עבורה, מה פשר הדמיון לסינדרלה, על הפואטיקה של דליה רביקוביץ שזיהינו דרך מאפיינים שפגשנו בשירים (ארמזים מקראיים, גיבורה שהיא דחויה אבל גם נבחרת, מציאות קשה והפלגה למסעות דמיוניים ולטבע...), מה בסיפור מלמד אותנו על זמן התרחשותו, ועוד. בזמן שנשאר כל אחת כתבה מכתב לנורית. בשבוע הבא, לפני הצפייה בסרט "בובה ממוכנת" והמפגש עם רות ולק הבמאית, נעשה מעגל קריאה של המכתבים.
אליס הספיקה להקריא את מה שכתבה: "הי נורית, ספרי לי מה הספר האהוב עלייך של שלונסקי. לאחרונה אני מנסה להרחיב את אופקיי ואשמח להמלצה".
פילוסופיה (אילן בר דוד) - מפגש הזום בעקבות ההתבודדות התקיים בנוכחות חלקית מסיבות שונות, ובכל זאת המשכנו כהרגלנו. הפעם יובל הביאה לנו את השיר "הנסיכה" של דליה רביקוביץ. קראנו, ניתחנו והקשבנו לביצוע של להקת "אחרית הימים". לאחר מכן קראנו גם את השיר "בובה ממוכנת" לקראת המפגש בשבוע הבא עם הבמאית רות ולק, ולקראת הצפייה בסרט שביימה באותו שם על רביקוביץ.
לאחר מכן עבדנו על הגשת שאלות החקר. הם נדרשו לחפש מקורות ולציין פרטים ביבליוגרפיים מתאימים. לאחר עזרה והכוונה רובם הגישו. עכשיו התפנה להם זמן להמשיך להתכונן לבחינת המתכונת ולבחינת הבגרות שלאחריה.
במקביל לחזרה על החומר אשלח חומרים סרוקים ללמידה.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - הפעם עברנו לסוגיות של היסטוריה אינטלקטואלית בימי הביניים, וקראנו את מאמרה של שרה סטרומזה "'קונביבנסיה' אינטלקטואלית מזרחית: אל-רקה, מוסול, חלב, אז והיום".
התחלנו בדיון בנקודת המוצא של סטרומזה לכתיבת המאמר - המצב המדמם הנוכחי של שלוש הערים שבהם היא עוסקת, והניסיון להצביע על תמונת עבר המאתגרת הן על הדימוי שנוצר להן בהווה, והן על תמונות עבר רווחות הקשורות להבנת ההוויה התרבותית בימי הביניים. דיברנו על האופן שבו סטרומזה מבקשת לערער על דימוי "תור הזהב" ובעיקר על החלתו על המרחב המצומצם של אלאנדלוס, בספרד, והניסיון שלה להצביע על כך שהקונביבנסיה של הקהילות הדתיות השונות תחת שלטון האסלאם לא אפיינה רק את ספרד, אלא את מכלול המרחב המשתרע בין הודו למצרי גיברלטר. את שורשי הקיום המשותף היא מסמנת בעובדה שהערבית הפכה לשפתן המשותפת של כלל הקהילות במרחב, הן בדיבור והן בכתב, ושלא היתה רק נחלתם של מלומדים כנסייתיים בדומה ללטינית האירופית. מכאן התחלנו לעסוק בדוגמאות השונות שמביאה סטרומזה במאמר למפגשים אינטלקטואליים בין קהילות נוצריות, יהודיות, ומוסלמיות בא-רקה, חלב ומוסול, ובמשמעויות שלהם, בשאלות התיאולוגיות המשותפות שלהן מחפשים מענה, ובמסורות הידע הפילוסופיות המשותפות.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – כהכנה לסרט בשבוע הבא, התחלנו את השיעור עם "בובה ממוכנת". דיברנו עליו ביחד ואז בקבוצות קטנות ביקשתי שיחשבו איך הדוברת רוצה שיחשבו עליה, איזו תדמית היא מנסה לשדר. משם דיברנו על המבנה של השיר והפער בין הצורה ההדוקה להוויה המתפרקת של הדוברת.
אחרי חזרה על שקספיר צפינו בקטע מהפקה נהדרת מ2014 של חלום ליל קיץ, והמשכנו למערכה השנייה. צורת הדיבור של הפיות יותר מאתגרת ממה שקראנו במערכה הראשונה, והסטודנטים מאוד הוטרדו שאוברון רוצה את בן הטיפוחים של טיטניה (התרגום של עוז לא משאיר מקום לספק למה הוא מעוניין בו...), אבל גם לא הבינו למה הרמיה לא מוכנה לשכב לצד ליסאנדר, אם כבר ברחה איתו מהעיר. ירין שיחקה בתחילת השבוע בהפקה של "חלום ליל קיץ" בבית הספר שלה, אז ראינו גם כמה קטעים ששלחה. חוץ מזה אוריין הציגה את הסיפור על פירמוס ותיסבי, ושרונה סיפרה על הביוגרפיה של שקספיר והספקולציות אם הוא אכן כתב את כל היצירות שמיוחסות לו.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - את השיעור פתחנו בשיחה על סמים, או יותר נכון על למה סמים יכולים להיות לא רעיון טוב, אפילו סמים שנחשבים קלים. סיפרתי להם על הניסיון שיש לי עם אחדים מהתלמידים והסטודנטים שהיו לי ושהכרתי לאורך השנים שהפכו עישון סמים קלים לעניין יומיומי לאורך שנים. תלמידים וסטודנטים מבטיחים שהיו מלאי מוטיבציה ופשוט עישנו יותר מדי, וגילו מאוחר מדי שהם שכחו להגשים את השאיפות שלהם, לממש את היצירתיות שלהם, פשוט שכחו. הם מעולם לא איבדו את התחוש שהחיים שלהם מלאים, תחושה שחווית השימוש בסמים יכולה לתת, בעוד שבפועל, הם פשוט הפסיקו לתפקד. דיברנו על אריסטו והחיים הטובים, ההצטיינות, והשגשוג, תכלית החיים.
לא הבעתי עמדות פוריטניות, הנחנו בצד את סוגיות הלגליזציה, רק הצבעתי על סכנה בה נתקלתי שפוגעת באחדים, מקצינה פערים בין מי שיש להם מעגל תמיכה עם אמצעים לחלץ אותם מרגעים קשים ומי שפחות.
היה מעניין לשמוע אותםן, להקשיב לחוויות שלהם, לחששות שלהם מלחץ חברתי, לחשש שהביעו חלקם מהאפשרות שהלגיטימיות שהנושא מקבל לא מותירה דרך מילוט. היה מעניין לגלות שהםן היו זקוקים/ות לזה, כלומר שזה מטריד אותם גם מהכיוון הזה, שהשאלות האלה מטרידות אותם ושהשיחה עליהם בדרך כלל מגיעה מהכיוון השני- הזכות לבחור (לא עסקתי בכך כלל), כמו גם שאלת החוקיות. היה מעניין וקצת עצוב.
חזרנו לנושא השיעור- אמפריציזם. בשבוע שעבר דיברנו על המהפכה המדעית. המהפכה ערערה על התפיסה הרווחת לגבי מקור סמכות הידע והפילוסופיה החדשה, מהמאה ה-17 ספגה עירעור זה והגיבה לו אם בדרכם של הרציונליסטים, עליהם דיברנו בפרקים הקודמים, באמצעות זיהוי מקור הידע בשכל, ואם בדרכם של האמפריציסטים, אליהם פנינו עתה, שזיהו את מקור הידע בניסיון. דיברנו על המעבר מהפילוסופיה העתיקה, ביסודה מונחת השאלה מה יש בעולם, מול זו החדשה, המעמידה ביסוד את תורת ההכרה. פנינו, כאמור, לאמפריציזם. כיצד מספקים לנו החושים ידע על העולם? לוק, כמו דקארט, פותח בשאלת מעמדם של מושגינו. ״מושגים״ הם תכני מחשבה, ועל שאלת טיבם חלוקות שתי המסורות, כשאצל האמפריציסטים, מקורם בניסיון. אך במה מצייד אותנו הניסיון? כדי לענות על כך הצגנו את האבחנה בין ריאליזם לנומינליזם והדגמנו אותה בתחומי דיון שונים ובהסתמך עליה, את האבחנה בין ריאליזם ישיר לריאליזם ייצוגי. התלמידים/ות התקשו להבין את טיבו של הריאליזם הישיר אז המחשנו אותו באמצעות סיפור על אדם ביישן שנדמה לו שהוא מתאהב באחר למרות שמעולם לא העיז להביט בו/ה ויום אחד הוא מגלה שלא היש שם אף אחד והשתקפות/צללית/רמקול עם הודעה מוקלטת הטעו אותו. במקרה כזה נאמר כי האדם לא היה מאוהב כלל אלא רק היה נדמה לו שהוא מאוהב. כך חושב הריאליסט הישיר על תכני מחשבה בכלל, שבמצב של אשליה, כמו זה המתרחש במקרה של חלום, פשוט אינם נוכחים. מצוידים באבחנה זו, חזרנו ללוק, המציע אבחנה בין שני סוגי איכויות, כשהראשון מציג את איכויות של המושאים ואילו השני, אינו מציג תכונות של הדברים עצמם אלא של תפיסותינו את הדברים.
בשלב זה, כפי שמתפתח הסיפור, נכנס ברקלי לתמונה ומערער על עצם האבחנה בין האיכויות הראשוניות והמשניות וגוזר את המסקנה כי ״להיות זה להיות נתפס״. בשבוע הבא נחזור על עיקרי הדברים ונגיע לגיבור האמיתי של הפרשה: דויד יום.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – קראנו שוב את השיר ״הבגד״ של דליה רביקוביץ. התלמידות פתחו את השיחה בטענה שהן לא מבינות כלום. כל אחת שאלה שאלה, אבל במקום שחוסר פשר ישתלט, התפתחה בין התלמידות שיחה שבה כל אחת גילתה לנו משהו - משהו שהיא הרגישה, הבינה, זיהתה בטקסט או חשבה עליו. הן העלו המון ענייני עומק שהטקסט נוגע בהם, על היחסים בין הדוברת והנמענת, הקשר לסיפור מדיאה, על סכנות שנמצאות ״בי עצמי״. בסוף הן הכריזו שהן אוהבות את הטקסט ושהוא ״עמוק״.
לקראת קריאה נוספת בסיפורי מיתולוגיה יוונית דיברנו על תפקידם של הסיפורים האלה בארגון רעיוני וערכי של חברה סביב סיפורים ומושגים, ודיברנו על היבריס, ארטה ושביל הזהב. הזכרנו שוב את מיתוס נרקיס וניסינו לזהות אילו משמעויות אפשר לדלות מתוכו, ונמשיך בשבועות הבאים עם סיפורים נוספים.
פילוסופיה (שי זילבר) - פתחנו בהכנה לסרט בשבוע הבא, עם השיר "גאווה" של דליה רביקוביץ'. התלמידות הציעו סיומות משלהן לשורה האחרונה שהושמטה - הצעות מקוריות ויפות. לאחר מכן עברנו לפילוסוף החשוב ביותר החי בדורנו, דן בלזריאן, ודנו בתפיסה ההדוניסטית שלו באמצעות סרטון קצר שגרר מחלוקות בדבר חייו. המשכנו עם הרקולס, ציור מהרנסאנס, שמענו קנטטה של באך וסיימנו עם ההבחנה בין אסכולת הקרינים לאפיקוראים.
Comentarios