שבוע חמישי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. בואו תתמוגגו איתנו 😊 :
מחזור ד' (יב')
ספרות (עידו פלד) - המשכנו עם אלתרמן, עם "השיר הזר". הוא היה משמעותית אניגמטי ומורכב יותר מהשירים שקראנו בשבוע שעבר. התחלקנו לקבוצות וכל צוות מישקל בית אחר - זה היה אתגר לא פשוט, אבל אחר כך עברנו ביחד על הבתים וזיהינו את כל הצורות והחריגות שעיצבנו את התלמידים היטב. דיברנו על היחסים בין הדובר והשיר ובין הדובר לאמא, ועל היכולת של אלתרמן לשלב בין תכנים אגרסיביים ואלימים לבין שפה אסתטית ומוזיקליות מרגיעה.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - השיעור הוקדש אתמול לחזרה על סוקרטס, שעבור מספר מצטרפות מאוחרות לתכנית, היה גם המפגש הראשון איתו. התלמידות (והתלמיד) קיבלו מספר ציטוטים מרכזיים מהאפולוגיה והקריטון עם מספר שאלות. הם למדו כיצד להשתמש במפתח מראה המקום בטקסט והשתמשו בו כדי למצא את הקטעים בדיאלוג בהם עליהם לחפש את התשובה לשאלה. היו לנו שעות של עבודה מוצלחת ושיחה מהנה. להמשך השנה, קיבלנו את הצעתה של אחת התלמידות, ליה, והתלמידים יציגו, לאורך השנה את פרקי החזרה על הנושאים השונים.
מחזור ה' (יא')
ספרות (עדי חבין) – עשר שנים צרו צבאות יוון מחוץ לחומות טרויה, ועוד עשר שנים הסתובב אודיסאוס בדרכים לפני שהצליח להגיע לאיתקה. חשבתי שגם לנו ייקח עשרים שנה עד שנקרא את הטקסט עצמו, אבל מסתבר שטעיתי. פוסידון לא התנכל לנו, ולמעשה הצלחנו להתחיל לקרוא. ערכנו תזכורת קצרה לשיעורים שלמדנו בשנה שעברה: מהו מיתוס? מה המשמעות של סיפורים שעוברים מפה לאוזן? מה הייחוד של עולם פוליתאיסטי? מי הם שנים־עשר האולימפיים, ואילו מערכות יחסים יש ביניהם? סימנו את נקודת הסיום של "איליאדה" ואת נקודת הפתיחה של "אודיסאה", שתי היצירות עם האתוס השונה כל כך – כשאודיסאוס כובש טרויה, רב התחבולות, יוצא לדרכו הביתה, ואז נתקע על החוף של קליפסו ובוכה מגעגועים בכל יום במשך שבע שנים.
מיפינו את היצירה ואת המבנה שלה ואז נכנסנו לתוכה, בעזרת הטקסט עצמו ובעזרת קטעים מתוך "המיתולוגיה היוונית" מאת שבתאי. סימנו קווים לדמותו של אודיסאוס ולסוג החוכמה שמיוחסת לו, שמעניקה לו סקרנות ותאוות ידע, וגם את היכולת לקרוא סיטואציות אנושיות ולפעול בתוכן באופן יעיל. לפני שנגיע לפרקי השיבה הביתה, אנחנו דוגמות כמה מתחנותיו, ואחרי המפגש עם קליפסו הפלגנו לארצו של הקיקלופ.
התבוננו בייצוגים שונים של הסצנות מהאמנות הפלסטית: ציורי כדים יווניים וציורים ממאות שונות. כל אחד מהם ביטא משהו אחר, ובעזרתם ניסינו לחפש רבדים אפשריים נוספים בסיפור. ובאמת התלמידות הצביעו על כל מיני עניינים שפתאום עלו באופן מוחשי מאוד, למשל הבדידות של קליפסו, שנמצאת אמנם באתר נופש מרהיב – אבל תקועה שם לבד, בחופשה נצחית (שזה כבר לא חופשה), וגם ההבדלים שבייצוגי דמותו של הקיקלופ. במיוחד מצא חן בעיניהן ציור הקיקלופ מאת אודילון רדון, שהציע פרשנות נוגעת ללב של היצור. בארצו של פוליפמוס גם נתקענו, יחד עם אודיסאוס ואנשיו – למורת רוחה של לייל שרצתה לדעת מה קורה הלאה.
פילוסופיה (שי זילבר) - הוא עומד ומדבר על פילוסופיה, אתיקה ליתר דיוק, בהרצאה מול קהל. אפילו שהם כבר אחרי יום לימודים בבית ספרם ועוד שעה וחצי של שיעור באוניברסיטה, התלמידים בריכוז מלא, לא פוצים פה. כל התלמידים למשך כל ההרצאה.
אז למה בסרטון טד התלמידים מרותקים כשמישהו עומד ומדבר ואילו בכיתה עצמה, ב"לייב", יש כאוס?
האמת, זה לא ממש משנה. והרי יש יתרונות רבים כל כך בכאוס.
הדיון על אתיקה, שאותה למדנו אשתקד, אחרי שיעור שחתם את הקדם סוקרטים - היה נהדר. עכשיו רק צריך לרתום אותם להאמין שיש תוחלת גם בלימודי מטאפיזיקה
מחזור ו' (י')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:
למה אין למורים אינטליגנציה רגשית? לעתים זה גרוע יותר, הם מפגינים אדישות ומעוררים בנו כעס גדול. הנושא הזה עלה בפתח השיעור במסגרת דיון חופשי שמציק בבטן ואמור להיות קשור לפילוסופיה. הנושא נגע באופן אישי למרבית התלמידים והם שיתפו בלהט בחוויות של אטימות מצד מורים בבית הספר. בעקבות השאלה הבנו מיד שישנה כאן הכללה מתוך מקרים פרטיים. הזדמנות טובה ללמוד מהי אינדוקציה. ומהי דדוקציה? הם יסבירו לנו בעצמם בשיעור הבא תוך מתן דוגמאות. נוצר דיון חשוב כשלעצמו שעזר לנו לחדד גם מהי שאלה פילוסופית. הדיון היה בעיקרו ניסיון להבין את מערכת היחסים התקשורתית בין מורה לתלמידיו ואת המניעים להתנהגויות ספציפיות. זוהי תפקידה של הפסיכולוגיה לחקור את ההתנהגות האנושית, ואילו הפילוסופיה מתמקדת בניתוח התפיסות שלנו ובשאלות שדורשות את ניתוח המשמעות של המונחים שמבטאים אותם.
אט אט דעך להט הדיון ולהט חדש בדמות נאום הגנה עלה. המשכנו לקרוא את דברי סוקרטס מול מקטרגיו והסבריו לכך שכל המתיימרים לדעת משהו הודות לשליטתם המרשימה באומנותם הם לא בהכרח חכמים גדולים גם "בעניינים אחרים חשובים ביותר", ובדיוק בנקודה זו לדעת סוקרטס נוצרה צרימה ש"האפילה על חוכמתם". התלמידים התקוממו וטענו שסוקרטס "מעצבן ומתנשא". אך עם הקריאה והבנת הסיטואציה בה הוא נמצא חלקם כבר פחות נטרו לו טינה.
משם עברנו לדבר על אירוניה, ציניות וסרקזם. מה לעזאזל ההבדל ביניהם? הבאנו דוגמאות לרוב וראינו שלעתים קרובות נוצר בלבול כשהציניות מוחלפת בטעות באירוניה. האירוניה היא בדרך כלל בלשון כשנוצר פער בין המשמעות המילולית המפורשת לזו הסמויה (שמתכוונים אליה), ויכולה להיות גם אירוניה מצבית שההפך מהמצופה מתרחש, למשל כשתחנת כיבוי אש עולה באש. חשוב לנו לדעת להבדיל משום האירוניה הסוקרטית שהדגמנו גם אותה. הציניות מתייחסת לאדם בעל גישה שלילית ומלגלגת, המפקפק בכך שאנשים פועלים מתוך ערכים או מתוך טוב לב. הזכרנו שבעולם העתיק היו הציניקנים אסכולה פילוסופית שהאמינה כי החיים הטובים הם חיים מתואמים עם הטבע וחופשיים ממוסכמות או ממגבלות חברתיות. הזכרנו את הציניקן המפורסם ביותר דיוגנס שהעז לומר לאלכסנדר הגדול "לזוז ולהפסיק לחסום לו את השמש" בתגובה לשאלתו אם הוא יכול לעשות משהו למענו. והסרקזם? יש בו לעג ועוקצנות.
לבסוף קינחנו עם שתי הדגמות מוחשיות: צפינו בקטע ההומוריסטי "אוי אוי אוי" מתוך "קצרים", והאזנו לשיר של אביתר בנאי "כלום לא עצוב". אז הכל כרגיל. תם שיעור רביעי עם משימות בבית.
Comments