השבוע התקיים אירוע "טדרוח" השלישי! באירוע, תלמידי יב' שכתבו עבודת גמר הציגו לכלל תלמידי בית החינוך ולמורים את תוצרי עבודת המחקר המעמיקה שלהם, שהיא שיאו וסופו של תהליך שנמשך כשנתיים.
לשמחתנו השנה, בשונה מן השנתיים הקודמות, יכולנו להתכנס באולם ולקיים את האירוע מחוץ לזום. מתוך ארבעת התלמידים שהגישו עבודה, שלושה בחרו להציג את מחקרם: טמיר עמירה, תלמיד היסטוריה של ד"ר אבי-רם צורף, חקר את מנהיגותם של האחים ביילסקי במחתרת הפרטיזנית במלחמת העולם השנייה (בהנחיית ליבת קמינסקי); נויה מארק, תלמידת היסטוריה גם כן, חקרה את מגפת האיידס והבושה ביצירות אומנות בשנות ה-80 וה-90 במערב (בהנחיית שרית לייזרוביץ), ותמר שלו, תלמידת פילוסופיה של אילן בר-דוד, חקרה את סובייקטיביות הסייבורג ביצירות הסייברפאנק (בהנחיית יערה רוזוליו).
התשוקה של התלמידים לנושאים שבהם בחרו להעמיק הדביקה את הקהל כולו, וזכינו ללמוד על נושאים מגוונים ולהשתתף עם המציגים בחדוות המחקר והיצירתיות. הם זכו - ואנחנו זכינו איתם!
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - היה כל כך מגוון, עם הרצאות טדרוח שלקחו אותנו לעולמות מרתקים בפני עצמם ולמסע המחקרי המרשים כל כך שעברו התלמידים, ואח"כ בשיעור שלנו.
גם הפעם התחלנו עם תרגיל כתיבה של "אני כמו" דרך דימוי סגור, וגם הפעם המשכנו עם חידון מהמתכונת, הפעם של שירלי על הסיפור "קולנוע" של יצחק בן נר. קראנו גם קטעים נוספים מתוך המתכונת - הפעם על המאכלים שהדמויות מהיצירות יביאו למסיבת ארוחת הערב. חלק מהבחירות היו דומות אבל הסיבות שונות (אצל אליס ורון למשל דוברת השירים של דליה רביקוביץ מביאה חלה מתוקה), והיה מרתק ומרגש (מאוד!) לשמוע את התובנות הרגישות כל כך שלהן את היצירות. מצרפת שני קטעים שכתבה שירלי.
בסיום השיעור חזרנו לאדוניס ול"ראשית הידידות". דיברנו קצת על תפיסתו של אדוניס את השירה ומשם עברנו לקריאת השיר. בהתחלה נרשמה אכזבה, כמה מאיתנו אמרו שהשיר קיטשי ובנלי, אבל אז "קפצו" צירופים יפים מהשיר כמו "תחת שמי השירה" והתחלנו "לפרק" משפטים וצירופים נוספים מתוכו. דיברנו על נצים כמושג פוליטי ועל מצבי סכסוך ואיבה שנדמים כנצח, על משמעות הקירוב של עתיד רחוק יחסית, של מצב שבמציאות/בהווה נראה מדומיין אם בכלל (שנת 2000 ביחס לזמן כתיבת השיר) ועל תחושת הדחיפות של השורה העוקבת "אני מתכוון עכשיו, כלומר מחר, או מחרתיים". עלו הקשרים של משפטים שנאמרו מסתבר לכולנו בילדות ועדיין נאמרים לאחים הקטנים ("עד גיל 18 לא יצטרכו צבא כי לא יהיו מלחמות", וגם הקשרים עכשוויים - לכולנו נראה רחוק כ"כ לדמיין את שנת 2050... או להבדיל איך לפני 3 שנים נראה לנו שי"ב והסיום זה משהו נורא נורא רחוק). התחלנו לדבר גם על איחוד דרך פיוס שמתקיימות בו עדיין מחלוקות ועל מקומו של הטבע במהלך כזה. נמשיך בשבוע הבא.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - מפגש חגיגי באודיטוריום חוסידמן. הגענו לשמוע את התלמידים והתלמידות שכתבו עבודת גמר ושיתפו אותנו בתהליך הכתיבה, במוטיבציה לכתוב על הנושא שבחרו ובעיקר בתכנים המרתקים. היה מרגש לראות איך הם עומדים בביטחון ומציגים את העבודה מתוך מקום של תשוקה וחיבור לנושא שלהם. מטבע הדברים התרגשנו במיוחד כשבת כיתתנו, תמר שלו, הציגה את עבודתה הנושאת את השם "סובייקטיביות הסייבורג ביצירת הסייברפאנק". היה מרתק ומעורר מחשבה.
בשעה השנייה נפגשנו עם עינת לגבי שני עניינים: הראשון, עזרה בדחיפת הכתיבה של עבודות החקר, והשני בעניין היום הפתוח שיתקיים בשבוע הבא. רובי ותמר התנדבו לדבר בפני הצעירים שיגיעו ולשתפם בחווייתם האישית את שנות הלימוד בדרך רוח. לאחר מכן נתתי משימות קונקרטיות לכתיבת עבודת החקר, שבמסגרתן הגשת סיכומים מתוך הספרות הראשונית והמשנית של נושא עבודתם.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - התחלנו את היום באירוע ה"טדרוח" שבו הציגו גם תלמיד ותלמידה מהכיתה שלנו - טמיר עמירה ונויה מארק - את עבודות הגמר שלהן. טמיר הציג את העבודה שלו על גדוד הפרטיזנים של האחים ביילסקי במלחמת העולם השנייה ונויה את העבודה שלה על הייצוגים האמנותיים של איידס ובושה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים. טמיר ונויה היו נהדרים והיה מרגש נורא לשמוע לא רק על העבודות עצמן, אלא גם על תהליך הכתיבה שלהן.
בהמשך התכנסנו לשיעור קצר שבו דיברנו על צורות החילון וההלאמה של ל"ג בעומר והפיכתו מיום שעיקרו המקום הקדוש - מירון - והספר הקדוש, הזוהר, ושהמוקד שלו הוא אירוע ההילולה בקבר רבי שמעון בר יוחאי, ליום הממוקד בדמותו של בר כוכבא ובמרד. דנו במעבר מאירוע שהיה מוקד השתייכות מקומי מרכזי הן לכלל הקהילות היהודיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה והן אירוע מקומי גלילי שערביי הגליל היו שותפים בו, וסימל דפוס של קיום יהודי מסורתי משותף ולא ריבוני בפלסטין-ארץ-ישראל, ליום שהתעצב לאור דגמי החגים הלאומיים האירופיים שהעמידו במרכזם גיבור לאומי אורגני שהיווה סמל לשאיפה לאומית לריבונות. קראנו שני טקסטים שנכתבו ב-1927, שנה שהיתה מעין קו תפר בדפוסי התגבשותו של היום, ושיקפו שתי עמדות שונות בתכלית כלפי עיצובו של ל"ג בעומר - שניהם נכתבו על ידי אנשי הציונות הדתית, בעוד שהמאמר הראשון שקראנו, שנכתב על ידי צבי הר-זהב וכותרתו היתה "חג שלא שיחקה לו השעה" שיקף את מגמות חילונו המוחלט של החג, תוך התעלמות מוחלטת ממירון ומדמותו של רשב"י, המאמר השני, שנכתב על ידי ר' בנימין וכותרתו היתה "ל"ג בעומר בארץ", תיעד דווקא את האירוע של ההווה, על הווייתו הפסטיבלית המקומית הניכרת בהורדת מחירי כרטיסי הרכבת של הממשל המנדטורי הבריטי ובהקמת הסככות במתחם הקבר, תוך שהוא מציב את דמותו של רשב"י במרכז.
את השיעור סיימנו בדיון בתמונה מההילולה באותה שנה, שבה נראה ההרכב המעורב של באי ההילולה, קודם להלאמתה המוחלטת, המלווה גם בשלילתה, משנות הארבעים והלאה, וביתר שאת מאז הקמתה של מדינת ישראל.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – התכנסנו אחרי ההרצאות המרשימות של טדרוח, ודיברנו על תוכניות לל"ג בעומר (הרבה מהתלמידים לא חוגגים) וכמובן על ההרצאות ששמענו. התלמידים נהנו במיוחד מההרצאה של תמר על הסייבורג, ודיברנו באופן ביקורתי על בושה בהקשר של מגיפת האיידס.
בזמן שנותר קראנו לסירוגין ב"האף" ובמאמר של עמוס עוז על סגנון הכתיבה של הנובלה. בעקבות עוז, אלון התלונן שאין בנובלה עלילה, רק סגנון ודמויות "ריקות". בינתיים אני נוטה להסכים, והבטחתי שנמשיך עם זה בשבוע הבא.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - חזרנו מההרצאות בהן הציגו התלמידים את עבודות הגמר וחזרנו לכיתה. נקלענו לדיון סוער, אותו הובילו כמה מהתלמידות, שהתחיל בויכוח על ארועים פוליטיים שהתרחשו באוניברסיטת תל אביב, שהביאו להתנגשות בין סטודנטים פלסטינים ויהודים ב״יום הנכבה״ ועסק בשאלת האפשרות לראות את המציאות מנקודת מבטו של הזולת. בהמשך, עדיין בענייני החיים, נקלענו לדיון מורכב ומעורר מחשבה על פערי דורות, תפיסת גוף ומיניות, תקשורת ברשתות החברתיות מול תקשורת פרונטלית ועל מושג ה״הסכמה״ והאופן בו יתכן שהוא שינה את מובנו, יחד עם השינויים באופן התקשורת בין בני אדם, בעשורים האחרונים מאוד. הדיון היה מורכב, מאתגר, מעורר מחשבה וגם מדכדך, אבל הוא סחף את התלמידים כולם והיה קשה לעצור אותו. היה שווה לכתוב משהו על השיעור הזה, על הדיון ועל הויכוח שעלה בו, מעבר לסיכום שיעור, ואציע לתלמידים לעשות זאת. תרומתי היתה שהצגתי את תפיסתו של ויטגנשטיין ביחס למושג ה״ציות לכללים״ וטענתי שדברי ויטגנשטיין תופסים יפה את הטענות בינהן התפלמסנו על מקומו של מושג ה״הסכמה״, על שאלת היותו תנאי מספיק ועל השאלה האם כתנאי הכרחי יש בו כדי להבטיח תקשורת תקינה בין בני אדם במקרים שהם, איך להגיד זאת, לא בני אדם.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – הקדשנו את השיעור למחשבות בעקבות אירוע הטדרוח המעניין, ובאופן ספציפי לדיון על הרעיון של ביטוי אישי, יצירה ומחקר. שאלנו מה קורה כשבוחרות לחקור נושא, איזה סוג של מפגש מתקיים בין נקודת המבט האישית שלי לבין ״החומר״, הנושא, שדה המחקר, גוף היצירה. דיברנו על איך שהתלמידים הציגו את ההיבט הזה בהרצאות שלהם, איך הם תיארו את הרגע שבו עניין אישי עיצב את נקודת המבט על החומר ויצר את העבודה המסוימת.
בעקבות זה קראנו פסקה מאת מרתה גרהאם, שמדברת על המחויבות של אמנ/ית לקול המסוים שלה ולהבאתו לידי ביטוי, כי אם לא - לא יהיה אותו. בהמשך לזה קראנו את השיר של שימבורסקה ״היעדר״ (מי היתה נולדת אם אבא ואמא היו מתחתנים עם מישהו אחר?) ולבסוף, כדי לערער קצת את המחשבה על ״אני״ יציב מדי - קראנו את המפגש של אליס עם הזחל ששואל אותה ״מי את?״.
פילוסופיה (שי זילבר) - אחרי הטדרוח מיהרנו למבחן. זו היתה השאלה: לפני כחצי שנה החליטה שרת התחבורה מרב מיכאלי להביא ילד לעולם בהליך של פונדקאות. זאת למרות שבעבר התבטאה נגד הפרקטיקה הזאת ואמרה כי "מדובר בסחר בגוף של נשים". מיכאלי לא הצליחה להיכנס להריון ולאחר מאמצים שלא צלחו הסבירה כי "יש לי קושי עם הפורמט, אבל התפתחה פונדקאות אתית, לא נצלנית. החלטתי ללכת עם אהוב ליבי על הדבר שכל כך רצה. פגשתי נשים רבות שהיו פונדקאיות ואמרו שעשו את זה ממקום של עוצמה".
בחר/י שלושה פילוסופים וכתוב/כתבי כיצד הם היו מתייחסים להחלטה של מיכאלי על שלל היבטיה. הסבר/י את שיטתם וכיצד היא רלוונטית למקרה. ציינ/י לפחות שלושה הבדלים עקרוניים המבחינים בין העמדות ולבסוף כתוב/כתבי מה דעתך על החלטת השרה.
Comments