הצוות והתלמידים עם המציאות המקוונת שנראה שעוד תלווה אותנו זמן לא מבוטל. שוברים מדי שבוע את הראש איך לסייע לתלמידים להתמודד את התחושות הקשות שמלוות אותםן במהלך השבוע. איך להפיג ולו לפרק זמן קצר את המועקה ותחושת הבדידות שעוטפת אותםן. פתרונות מהשרוול אין לנו. סבלנות ואחריות, הרבה!
הנה, זה מה שהתרחש אמש במרחב הווירטואלי של בית החינוך:
מחזור ב' (יב')
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) - השיעור הוקדש להיכרות עם גישת המיקרו-היסטוריה באמצעות מחקרו של ההיסטוריון קרלו גינצבורג "הגבינה והתולעים". מחקרו בעקבות מנוקיו הטוחן בן המאה ה-16 ודברי הכפירה שלו בפני חוקרי האינקוויזיציה הדגימו לנו כיצד ניתן ללמוד "מלמטה" מן הסיפור הפרטי על התרבות של השכבות הרחבות שלרוב לא הותירו אחריהן עדויות בכתב. זהו מקרה מובהק שבו הסיפור של המנצחים מסתיר מגוון היסטורי תרבותי חברתי וכלכלי רחב.
אבל את אותו מגוון ניתן לעתים לזהות באמצעות העקבות שהותיר. במהלך השיעור תרגלנו את השאלות השונות ששואלות שיטות היסטוריות שונות: היסטוריוגרפיה פוזיטיביסטית, אסכולת האנאל והמיקרו-היסטוריה.
ספרות (ד"ר מורן פרי) - לעומת המפגש הקודם, בו רמת ההתרגשות עלתה ואיתה אט, אט גם האופטימיות, הרי שהייאוש הורגש ביתר שאת השבוע. התלמידות סיפרו על תחושת הבדידות קשה, לימודי הזום וההצמדות למסכים לשמונה שעות ואף יותר והמצב הכללי, שנעשה כבר בלתי נסבל. אחד העניינים שעלו ושוב ושוב, הוא הקושי להתקדם בתהליכי כתיבת עבודות הגמר.
לכן, בהשראת "קבוצת הכתיבה האקדמית" בפייסבוק שאני חברה בה, פרי הרעיון הנפלא של ד"ר דורית ברחנא-לורנד, חשבנו ליצור גם אנחנו קבוצת כתיבה בזום, שתעזור לנו לכתוב לבד ולהרגיש ביחד. על ההתקדמויות, נדווח בהמשך.
השבוע המשכנו לקרוא ב"מסיכת המוות האדום". נחמד היה לראות איך מסורת הכתיבה הגותית והפרשנות האלגורית של הסיפור, רלוונטית כל כך לתקופתנו. אלן-פו כתב בתקופה בה רעייתו חלתה בשחפת, ומגפות דבר וכולירה הכו את אירופה.
לכן, לאחר שעסקנו בעריצותו, ספק טיפשותו של הנסיך פרוספרו, התחלנו לחשוב גם על ניסיונו למצוא מפלט מהעולם ומסכנותיו ביצירתו "עולם בתוך עולם", מקום מבודד ובטוח עבורו ועבור מקורביו.
בחלקו השני של השיעור, התחלנו לקרוא בסיפורו של פוקנר "ורד לאמילי". ועסקנו ובחשיבות האירועים הנזכרים בפתיחתו. כתבנו אותם על פי סדר ההתרחשות מול סדר האזכורים וניסינו ליצור מדרג אירועים. למשל, חשיבותו של הצו על נשים שחורות לעטות סינר בצאתן מן הבית, מול אזכור נרחב יותר של ביתה של אמילי, או מפעלי הכותנה שנבנו סביב ביתה. על מבנה האירועים וסידורם הספירלי ועל מוסר וספרות, נמשיך לשוחח בשיעור הבא.
פילוסופיה (יותם שטינבוק) – התחלנו את מרתון החזרה לבגרות. התחלנו בחזרה מעמיקה ורצינית על המטאפיזיקה של אפלטון, כפי שהיא מופיעה במשל השמש, משל הקו המחולק ומשל המערה. בין לבין דיברנו על החשיבות של המטאפיזיקה לחיים, על היכולת ללמוד, על חינוך, כפייה ושחרור. לאחר מכן השקענו כחצי שעה בכתיבה אישית של המסות הפילוסופיות.
מחזור ג' (יא')
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - המשכנו לדון בשאלות יסוד בהיסטוריה של סין הקיסרית, כרקע לדיונים בסין המודרנית. התחלנו בניתוח של המאפיינים הגיאוגרפיים של סין, באזורי הספר הרחבים שלה ובאזורי הליבה של סין - 'סין גופא'.
ניסינו לחשוב על ההשפעה ההיסטורית של המאפיינים הגיאוגרפיים הללו. לאחר מכן עברנו לדיון בהרכב האוכלוסייה הסינית, ובשאלות הלשון והכתב. המשכנו בדיון במחשבה הפוליטית על המנדט השמיימי, ובתפיסת המעבר בין השושלות, כמו גם על החשיבות שנודעה בהקשר זה לשושלות שהצליחו להביא לכדי איחודו של המרחב הסיני, של "כל אשר מתחת לשמיים", המשכנו בדיון במערך היחסים בין בני חאן לבין השבטים בדרום סין ותהליך הסיניפיקציה שנבע מתוך התיישבותם של סיניים צפוניים בדרום, ובמאבקים בין בני חאן לבין עמי הערבה הנכרים, שאף הצליחו להשתלט לעיתים על חלקים מן הקיסרות ובמקרים מסוימים גם איחדו אותה תחת שלטונם.
דנו באופן בו שלטון הנכרים מחד וההתפשטות דרומה מאידך יצרו שונים בתפיסת ה"סיניות". המשכנו בדיון בפרויקט השאפתני של כריית התעלה הגדולה שחיברה בין אגן היאנג-טזה לאגן הנהר הצהוב בתקופת שושלת סוי ועל המשמעויות הפוליטיות שנודעו לפרויקט הטכנולוגי הזה. היבט נוסף שדנו בו היה קשור להתגבשות השכבה המלומדת, והחסות הקיסרית שניתנה לשכבה זו, שמקרבה אוישה המערכת הפקידותית הקיסרית. ניסינו לתהות על המשמעויות של יצירת הזיקה בין המלומדים לבין חצר הקיסר, בין הכפפה של המלומדים לברית שיש בה כדי לאפשר את ההתנגדות אל השליט. סיימנו את השיעור בקריאה של מספר מקורות מתקופות שונות כביטוי לעמדות שונות ביחס למקומם של הנכרים בסין הקיסרית.
ספרות (ענבל המאירי) - רגע לפני הצלילה ב"הגלגול" המשכנו לדבר עוד קצת על קפקא כאדם וכסופר. תחילה הציגה כל אחת את עמדתה ביחס לתפקידה של הספרות בחיינו (עלו דברים כמו: להעשיר את חיינו, להתנסות בדברים שלא מתאפשרים לנו בחיים, ללמד אותנו להקשיב, וגם שהספרות יכולה להיות גם מסוכנת כמו שקרה לדון קיחוטה המסכן), ואז קראנו ביחד עמדתו של קפקא ("אם הספר שאנו קוראים אינו מעורר אותנו כמהלומה הניחתת על הראש, למה לקרוא אותו?... ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא שבתוכנו"), וגם את שאיפותיו כסופר כפי שניסח במכתבו לפליצה (״אני שואף להשקיף על כל קהילת בני האדם ובעלי החיים, לגלות את העדפותיהם הבסיסיות, את משאלותיהם, את ערכי המוסר שלהם, להעמיד את כל אלה על כללים פשוטים, ולהתפתח ולהתקדם בכיוון זה מהר ככל האפשר״). משם עברנו למטמורפוזות של אובידיוס ולקריאת הסיפור של אפולו ודפנה.
דיברנו על דפנה ודיאנה שמעדיפות להישאר חופשיות ומשוחררות ביער ולא לאבד את עצמאותן ועל דפנה כמורדת במוסכמות של להינשא ולהביא ילדים לעולם, והעלינו שורה של שאלות הנוגעות לטיבה של המטמורפוזה כפי שעלתה בטקסט הקצר (למשל: מה נותר מאישיותנו כשאנחנו הופכים לחיה או עץ, האם רק הצורה משתנה או גם התוכן? והאם ההתגלגלות מכסה את האמת הפנימית שבאדם או דווקא מגלה אותה ומאפשרת לה להשתחרר? ).
אח"כ קראנו קריאה צמודה את שלוש הפסקאות הראשונות של "הגלגול" - עמדנו על השינוי שתחילתו פיזי בלבד ועל הזיהוי של גרגור עם צילום האישה בפרווה, ויצאנו לתרגיל כתיבה שבו כל אחת כתבה טקסט קצר שמתחיל ב"כשהתעוררה X בוקר אחד, גילתה שהפכה ל..." טקסט הכולל שינוי פיזי, מחשבה ורגע של מפגש עם אדם קרוב. כולן שיתפו בקריאה וכך נפגשנו עם המטרמורפוזות שלנו כעורב, פיל, קוף, שור, ינשוף ואף חיה פלאית פורצת תקרות, ועם בני משפחה שחלקם דווקא הכילו בהבנה את השינוי.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - שיעור שני, רוח טובה וזמן טוב להקניט את התלמידים. פרומו קצר לגבי השיעור שלפנינו "ניטשה הוא לא פילוסוף שנוח לקבל אותו – הוא זר מאוד למחשבות שלכם!" זה המשיך בפרובוקציות שיש בהן הרבה יותר משמץ של אמת "הוא אנטי-ליברלי, אנטי-דמוקרטי ואף בז לדמוקרטיה, וכן... שונא נשים: בבואך אל האישה אל תשכח את השוט".
דממה דקה דרכה הצלחנו לשמוע את זרימת הדם ומטעני העצבים שעולים למוח. יופי, נהדר. עכשיו נושא חופשי. "מהי חברה ראויה והאם יש דבר כזה בכלל?" – שאלה נזרקה לאוויר. נפתח דיון על סוגי משטרים, בחירה במשטר הכי פחות גרוע, יכולת הבחירה וההשפעה של הפרטים המרכיבים את החברה, הפשרות שנאלצים לעשות וסוגי הפשרות. כולם החליטו פה אחד שעל אף מגרעותיה של הדמוקרטיה הם עדיין רוצים בה. משוחררים מאופציות טוטליטריות, חזרנו לניטשה.
חזרנו לברר את המשמעות המדויקת של מות האלוהים וקינחנו במילתא דבדיחותא: איש א: אלוהים מת! אנחנו הרגנו אותו. איש ב: אלוהים לא יכול למות. איש א: אופס, אז כנראה הרגנו מישהו אחר.
את ניטשה זה אולי לא היה מצחיק אבל כן הצחיקו אותו למשל אידיאלים של שוויון חברתי ודמוקרטיה. בשבילו כל האידיאלים הופכים לאלוהים (לא האלוהים במשמעות הדתית) – ולכן הם מגוחכים בדיוק כמו האמונה באלוהים. כלומר, כל אידיאולוגיה עלולה להפוך לאלוהים ולכן כל אלוהים כזה – מת! ואנו מצווים להתגבר על אותם הצללים שלו (כגון המדע). עברנו לדון בערכה של החברה לפי ניטשה, מה שהתחבר לנו גם לדיון החופשי.
הערך של החברה לא נמדד על פי רווחתם של חבריה, אלא לפי איכות הגאונים שהיא מוציאה מתוכה. חברה שמצמיחה מתוכה אדם כמו גתה למשל היא חברה בעלת ערך ללא שום קשר לעובדה שרוב חבריה עניים.
מי שמחולל שינוי ומהפכה בחברה (בלי קשר לתוכן המהפכה, זה יכול להיות באמנות, במדע, בחברה וכד') הוא למעשה בורא ערכים חדשים, ומי שעושה זאת הוא גאון.
הבאנו דוגמאות נוספות למחוללי מהפכה, אנשי דת למיניהם כמו פאולוס שהמציא את ישו ואת הנצרות שסחפה המונים. במקביל למדנו על המתח המובנה בצירוף "בריאת ערכים" משום שאיננו נוטים לחשוב שערכים הם דבר מה שכל אחד בורא לעצמו.
דיברנו על ביקורת הערכים מצד ניטשה, שמראה איך כל ערך שאנו מקבלים כאבסולוטי וכראוי יכול בקלות תחת בחינה פסיכולוגית קשיחה להפוך לנלעג או לאגואיסטי. סגרנו את השיעור עם קריאת קטע קצר מתוך "מעבר לטוב ולרוע לגניאולוגיה של המוסר" הנוגע במושג הרסנטימנט, רגש של נטירת איבה וטינה מצד "העבדים", מצד אותם החלשים שחשים כך כלפי החזקים, ומשנים את הערכים של החזקים באמצעות המצפון שלהם.
בבית יאלצו התלמידים לכתוב מה הם מבינים מהטקסט שקראנו.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) - היה מפגש נעים מאוד. עדיין רק מתחילים להכיר, כולם את כולם ומה נעשה השנה. התחלנו עם טקסט קשה, הפתיחה של ההמנון ההומרי לדמטר, וקראנו והסברנו שורה שורה ודיברנו על המשקל שהשיר כתוב בו.
המטרה הייתה לדבר על היחס בין הדרמה והמשבר שבטקסט -- חטיפה של נערה שאירגן אבא שלה -- לבין ההרמוניה של המשקל ושל העולם כולו שלוקח חלק בחטיפה הזו. משם עשינו חזרה על "כל הנהרות" ועשינו סבב הכרות נוסף + כמה בקשות שלי לגבי השימוש בזום.
אז קראנו פסקה מתוך "תולדות המיניות" של פוקו, ודיברנו על היחס בין צורה ותוכן בטקסט שהוא לא-ספרותי (התלמידות התווכחו לפי מה אני קובע שזה טקסט לא ספרותי -- והבטחתי שנמשיך את זה בשבוע הבא).
לקראת סוף המפגש שלחתי אותן לברייקאאוט רומז עם קטע מתוך יומן של קפקא, וביקשתי שידברו, שוב, על הקשר בין התוכן והצורה. כשחזרנו לחדר הגדול דיברנו על התובנות של כל קבוצה, ואז שלחתי אותן למשימת כתיבה של 20 דקות בעקבות הקטע של קפקא או בעקבות הפתיחה של "העין הכי כחולה" של טוני מוריסון. היה עמוס, אבל הרגשתי שהן איתי. ההרכב הכיתתי עדיין מאוד דינמי: היו תנודות פנימה והחוצה במהלך השיעור, אבל בסוף נשארו 7 בנות ובן שגם שלחו לי אח"כ את הטקסטים שכתבו. היה כיף והיו ווייבים טובים.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - את המפגש פתחנו בסבב הכרות קצר ואחריו, פנינו להכרות ראשונית עם תחום האתיקה ותורת המוסר. פתחנו בתרגיל חופשי (תוך שימוש בפלטפורמת הפדלט) בו התלמידים והתלמידות הציעו דוגמאות לדילמות מוסריות מחייהם. רוב הדוגמאות היו מגובשות, מעט מעבר לכוונתי הראשונית, אך הן איפשרו לנו לשרטט את קווי המתאר של מפת הדיון של השאלה: מהי אתיקה? זיהינו מאפיינים מכוננים של סוגיות מוסריות: מחד, הם לעיתים פתוחים למחלוקת, תיתכנה אי הסכמות ביחס אליהן מבלי שתהיה מובטחת דרך הכרעה מוסכמת על הצדדים, אך מצד שני, בניגוד לסוגיות באסתטיקה, למשל, אנחנו נוטים לראות במחלוקות אתיות מצבים בלתי נסבלים.
הצגתי לתלמידים מספר דוגמאות ממצבי קונפליקט בהם אני נתקל בפעילויות חינוכיות בהן אני שותף באוגנדה, מדינה בה רווחת, לצד תפיסות הומניסטיות עמוקות, אפליה ועוינות קשה כלפי בני הקהילה הלהטב״ית. משם, הדיון הוביל אותנו לשאלה מדוע להיות מוסרי? נניח שמישהו יצייד אותנו עם מדריך המוסר המלא. האם נציית לו? ואם כן, בשם מה? הבחנו בין תפיסות שונות לגבי מקור החובה המוסרית, כשמחד, כאלה המזהות את מקור המוטיבציה ברגש ומאידך, אלה המזהות אותו בשכל. הדיון הוביל אותנו, באופן בלתי מתוכנן, שוב ושוב לכתביה הספרותיים והפילוסופיים של איריס מורדוק.
מורדוק, באחד הקטעים שקראנו, מיטיבה לתאר את המהפכה הפרויידיאנית, זו שזיהתה את מקור המוטיבציה לפעולה האנושית בכוח עז, פרטי ואישי, שאינו מובן במלואו אף למי שהוא מפעיל.
מול תפיסה זו, מרדוק מציגה תפיסה, אותה היא תוקפת, הרואה ברצון מקור גולמי ולא מאולץ לפעולה, כזה הדומה לחופש של ילד הבוחר טעמים בחנות גלידה. לקראת סוף השיעור קראנו מחזה פילוסופי משעשע ומותח אותו כתב הפילוסוף והמורה גדי פרודובסקי. התלמידים קראו את המחזה לאחר שחילקו ביניהם את קולות הדמויות השונות והתוצאה היתה משעשעת..
Comments