שבוע 11, עברנו כבר שליש מהדרך. מחכים ומצפים ל 2/3 הנותרים 😊 :
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - התחלנו עם דרכי אפיון של דמות - אפיון ישיר ואפיון עקיף דרך פעולה, דיבור, הופעה חיצונית וסביבה. משם עברנו לקרוא ביחד את "חופן של כוכבים" מאת רפיק שאמי, הרומאן המרכזי שלנו לשנה זו, הכתוב כיומן של נער משכונה ענייה בפאתי דמשק, בנו של אופה. קראנו מספר ימים ביומן ודרכם ראינו כיצד בדרכי אפיון עקיפות מתעצבת לנגד עינינו דמותו של המספר, הרגיש לעוולות, המעריך סולידריות, אומץ ולקיחת סיכונים כשמדובר במצבים של חוסר צדק, והסולד מאפליה, צביעות וחנפנים. ראינו גם כיצד דמויות של מבוגרים כמו הדוד סלים ואמו משפיעות על דרכו ובחירותיו, כיצד המציאות הפוליטית חודרת ליום-יום, וכיצד מתהווה בו הרצון להיות עיתונאי.
יצאנו גם לתרגיל כתיבה קטן בעקבות אחד מדפי היומן שבו מסופר על המורה שלו, האדון ח'טיב, שלימד את התלמידים "שהאגדות מתרחשות בדברים הפשוטים בחיי היום-יום שלנו".
אז כתבנו יומן קטן, על משהו שאירע ביום האתמול ויש בו ממד אגדי. בין לבין גם אכלנו בקלאוות סוריות :)
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו ב"הבלוז היגע" של המשורר והאקטיביסט האפרו אמריקאי לנגסטון יוז, מנהיג "הרנסנס של הארלם", לא משום שהיינו מלנכוליים או עצובים ועייפים, אלא משום ההתוודעות ליוצר החשוב הזה, שניסה ללכוד בכתיבתו את החוויות היומיומיות של אמריקאים שחורים (מבלי לנסות להתאים את שפתו או הנושאים עליהם כתב לקהל הלבן), והשפיע רבות על תרבות הג'אז של תקופתו. אחר כך ראינו סרטון שמדגים את הקראת השיר במקור – The Weary Blues – בליווי מוזיקלי.
משכונת הארלם של שנת 1923 חזרנו בזמן לקלשונו של יום כדי להבין טוב יותר מדוע קאנט לא מסכים עם יום שיש להשליך את חיבורי המטפיזיקה לאש. אך כדי לאמץ את המחשבה חילקתי דפים ושאלות – וחצי שעה לענות ולהגיש משום שאין למידה טובה ממאמץ אישי ואחר כך פענוח משותף.
לבסוף קראנו יחדיו את קאנט "השאלה הכללית של ההקדמות: האם מטפיזיקה היא מן-האפשר בכלל?" (סעיף 4 ב"הקדמות"), ואפילו ניסינו להבין את הנקרא. כולםן נתבקשו לענות בבית מה בעצם קאנט טוען בסעיף זה.
חתמנו את השיעור עם החלטה לתאריך בגרות (!), והתאריך הנבחר הוא 30.3.2022. לו יהי!
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - התחלנו לקרוא את מאמרה של מירה בלברג "שובה של יהדות הבשר והדם". דנו בשאלה עמה פותחת בלברג את הדיון - הניסיון לתת פשר למפנה ההיסטורי מראיית הקרבת קורבנות כפרקטיקה דתיתרווחת לזיהויה כפרקטיקה פסולה.
הצבענו על הפולמוס הסמוי שמנהלת בלברג עם חיבורו של גדליה סטרומזה קץ עידן הקרבנות, וטענתה כי שלילת הקורבנות מקורה בתפיסות תיאולוגיות נוצריות שהדגישו את מעמדו של ישוע כagnus dei, שהאלוהים והקרבן האולטימטיבי המהווה תחליף לפרקטיקת הבאת הקורבנות. תפיסה שהפכה להיות רווחת עם התנצרותה של האימפריה הרומית שבאה לידי ביטוי גם באיסור על הקרבת הקרבנות. זאת, בניגוד להצעתו של סטרומזה כי החוויה ההיסטורית שלאחר חורבן בית המקדש היהודי היא שיצרה את ההכרח בניסוחו של רפרטואר דתי ללא קורבנות, ועמדה בבסיס המחשבה על האפשרות של קיום דתי ללא קורבנות.
המשכנו בדיון של בלברג במשמעות ההיסטוריוגרפית של הטענה המייחסת ליהדות הרבנית את המחשבה על הפשטה של הפרקטיקה הדתית וניתוקה מן הקרבן. זאת, כחלק מהניסיון שרווח בחוגי מדעי היהדות במאה התשע עשרה להציג דימוי של יהדות המותאמת לעיקרון הפרוטסטנטי של האמונה לבדה, ולעצב אותה כדת רציונלית. משם עברנו להצגת הקורפוס שבו עוסקת בלברג- ספרות התנאים, ולטענתה כי בספרות זו העיסוק בסוגיות הטכניות של הקרבת הקרבנות מלמד על ההנחה והשאיפה שהמקדש אכן עתיד להיבנות ועבודת הקרבנות תחודש. זאת בניגוד לראיית עיסוק זה כעיסוק אינטלקטואלי גרידא.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – לשם שינוי נצמדנו אמש ליצירה אחת: סונט ד' של פטררקה. דיברנו עליו בקבוצות וביחד. דיברנו על רנסנס וקלסיציזם, על צורות כבולות, על היחסים בין הדובר ללאורה, ומה יותר חשוב לו - האהבה או הכתיבה.
קראנו קטע מהיומנים של לאה גולדברג, שתירגמה את הסונט. בעקבות גילברט וגובאר משבוע שעבר דיברנו גם על המאפיינים ה"מלאכיים" של לאורה, שבמותה מאפשרת למשורר לממש את כוחו היצירתי.
שלי הציגה את מבנה הסונט והסבירה על סינקדוכות, וגם הביאה עוגת ריבת חלב מהממת. טל ניצחה בקוויזלט השבועי, במקום שני הגיעה שרונה ובשלישי אלון. אני הגעתי רביעי.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - פתחתי את שיעור הפילוסופיה בדאגה ממרומי גילי על דור שאינו חשוף לערוצי החדשות במסורתיים ומסתכן בחשיפה סלקטיבית בלבד לאירועי השעה.
ראוי לציין שזו תובנה שלא הגעתי אליה בכוחות עצמי אלא שתלמידים עונים לי שוב ושוב כשאני מבקש להעלות נושאי אקטואליה משולי המציאות ש״הם לא קוראים עיתונים״. גם עיתונות מפוקפקת, טענתי, מאפשרת לנו, עם מעט תבונה לקרוא קריאה ביקורתית ידיעות וללמוד מהן. הדגמתי את זה בעזרת כתבה מויינט השבוע על הבחירות בצ׳ילה. ״למה זה צריך לעניין אותנו?״, שאלה תלמידה, שאלה שעבור מורה היא הזדמנות נפלאה לספק תשובה.
הצגתי בקצרה את תולדותיה הפוליטיות של צ׳ילה ואת משמעות הניצחון השבוע. נדמה לי שהתרגיל זכה להצלחה. חזרנו לדקארט.
התחלתי הפעם מהתשובה שהציעה מור לספקנות אליה הוביל אותנו דקארט: ״הינה יד אחת, הינה עוד יד, יש לפחות שני עצמים בעולם״. האם זו תשובה מספקת? לא עבור הספקן. אך היא עוזרת לנו לזהות את הנחותיו של הספקן המזהה ידיעה עם ודאות. ומזה, כזכור, דקארט מסיק כי הדבר היחיד החסין מפני הספק הוא קיומי כיש חושב, וקיום מחשבותי כשאילה נתפסות כתכנים סוביקטיביים נטולי תוכן ייצוגי. חזרנו לקרוא ב״הגיונות״ והתעמקנו בקדימות שמעניק דקארט לגאומטריה ולמתמטיקה על פני הפיסיקה. ניסינו להבין את תפקידו של טיעון השד המתעתע ולשאול אם דקארט הצליח לבסס ספק באמונתנו ש 2+3=5. רובנו הטלנו ספק בכך.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – בהמשך לשיעור שלנו בנושא ״וידויים״ חיטטנו עוד קצת ביומן של קפקא שמתוודה על כך שלא כתב ועל פנטזיות שיש לו על זלילה של חמוצים, נקניק מעושן וסוכריות, וגם ביומנים של סילביה פלאת׳, כדוגמה אחרת לגמרי.
התחלנו לקרוא ביחד את המבוא לספרה של חנה נוה ״סיפורת הווידוי – הז׳אנר ובחינתו״, ולצד הלמידה על הסוגה עצמה ניסינו לאסוף כלים כלליים יותר לקריאה של מאמר, כמו זיהוי משפטי מפתח וסימון רעיונות מרכזיים.
כשנמאס מהמאמר, עברנו לעניין אחר: כל תלמידה הגרילה מתוך כובע דף מקופל, כל אחד מהם שיר שקשור בדרך כזאת או אחרת לנושא ״וידוי״. כל תלמידה עבדה לבד על השיר שלה, ובסוף הציגה אותו לקבוצה מנקודת מבטה ועל פי איך שהתעניינה לקרוא אותו. ליהיא כתבה פרפראזה על ״זה מכבר״ של לאה גולדברג, התייחסה להבדל שבין זמן שלי וזמן של העולם, וקמילה הגדירה משפטי מפתח בשיר ״מתחת לכוכב אחד קטן״ של ויסלבה שימבורסקה.
בשיעור הבא נמשיך עם המאמר ועם הצגת השירים הנוספים מאת ברכט, דליה רביקוביץ׳ ושיבטה טויו.
פילוסופיה (שי זילבר) - הסוגייה שהעסיקה אותנו היא הקשר בין התכלית, המוסר והחברה. אם לפי אריסטו אדם יכול לממש עצמו רק כשהוא יוצא מהמסגרת המשפחתית, שעניינה המרכזי הוא תחזוקה שוטפת וחיי עמל מחזוריים, מה בחיי החברה מעניק משמעות מעבר לכך? לאחר הצעות שונות אביגיל סוף סוף העלתה את האפשרות שרק באמצעותם מתקיימים חיי מוסר. בהקשר זה התגלע ויכוח בין הדס, שטענה שבפועל לומדים הכל בחיי המשפחה, לבין שלי, שטענה כי גם המקור של הלימודים הללו מגיעים מחוץ למשפחה, כלומר בחברה.
השלב הבא היה לשאול איך מוסר מהווה חיים משמעותיים, שהרי בסופו של דבר גם הוא עוסק בקיום. בכללי התנהגות שמאפשרים חיים בצוותא, אך לא משהו מעבר לכך. כאן עלתה השאלה אם בזכות המוסר אנו יכולים להיות גרסה טובה יותר של עצמנו.
בשיעור השני קיבלו התלמידות תרגיל כתיבה. להסביר מהו אושר בשבילן. לאחר שסיימו לענות הן נשאלו מה לדעתן היה אומר על כך אריסטו. בשבוע הבא יתקיים המבחן הראשון.
Comments