בצל האירוע הקשה שהתרחש השבוע בב"ש, קיימנו אתמול את יום הלימודים בבית החינוך:
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - ראינו את הסרט "בלוז לחופש הגדול". היה מרגש ועצוב... (וגם אייקוני! אחת מאיתנו ידעה לצטט משפטים מהסרט, בלי שראתה אותו). לפני הצפייה סיפרתי קצת על התגלגלות הסרט, שזכה לשלוש הפצות לאורך השנים וכשיצא הוקרן בפסטיבלים ברחבי העולם וגם זכה בהם בפרסים, מה שהיה נדיר לסרט ישראלי באותם זמנים, וגם על הפער בין הזמנים - זמן התרחשות העלילה (קיץ 1970, זמן מלחמת ההתשה) וזמן הפקתו (1987), וביקשתי שבמהלך הצפייה נחשוב האם זה סרט מחאה, מה הדילמות שמטרידות את הגיבורים ועד כמה הסרט רלוונטי גם לזמננו. אחרי הצפייה דיברנו על מעגל המוות - הסרט מתחיל במותו של בוגר ביה"ס, נמשך עם מותו של צוויליך בתאונת אימונים ומסתיים במותו של מוסי במלחמת יוה"כ. דיברנו על ההתנגשות בין הרצונות של הגיבורים לבין הדרישות של החברה והמוסכמות שלה - מוסי שמוותר על המוזיקה, ארל'ה הפציפיסט שמתגייס, ומרגו שבגלל הסוכרת לא יכול להתגייס ונוסע לפריז כי הוא לא מסוגל להישאר בארץ כשכולם בצבא. דיברנו על המעגל האינסופי של מלחמות שאבא של מוסי מבטא כשאומר ש"אחרי מלה"ע ה-2 היינו בטוחים שזה ייגמר" אבל אז באה מלחמת השחרור ומבצע סיני וששת הימים וההתשה (והמשכנו את המעגל שהוא עצר בו). דיברנו גם על האפילוג של מרגו שעל רקע מילות השיר "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם" שואל: "ככה היינו? כל כך מטומטמים? כל כך יפים?
כל כך טהורים?" ותהינו מה הסרט מבקש שלא ייגמר (אליס אמרה שהגעגועים הם לתום, למרדנות ולאפשרויות האינסופיות - אלה שלא התקיימו עבור מוסי וצוויליך). דיברנו על הקונפורמיות שמנצחת בסרט (הוויתור על שירי המחאה נגד המלחמה במסיבת הסיום מתוך כבוד להוריו של יוסי צוויליך, הוויתור של מוסי וארל'ה על הרצון האמיתי שלהם, וגם צורה של מובן מאליו של תרבות דרך דמותה של חוה - שמוכנה לצאת רק עם מי שהולך לקרבי), אבל מצד שני על זה שהסרט כן מביע מחאה דרך השירים, הדילמות, הגרפיטי והאידאולוגיה שארל'ה מבטא (אחת מאיתנו אמרה שהוא צודק אבל מעצבן).
דיברנו גם על המרכזיות של הבנים בסרט (הגיוס של הבנות לא מתועד), וגם על זה שלא כל כך הרבה השתנה מאז מהבחינות של מרכזיות הצבא, מעגל המלחמות והשכול, למעט אולי החיפוש של מתגייסים אחר שירות שיקדם אותם להבדיל מהימים שבהם המוקד היה טובת המדינה והכלל. דיברנו גם על הגיוסים המתקרבים אצלנו (שירות צבאי, שירות לאומי) ועל הכניסה המתבקשת לכושר, וגם עשינו קצת תרגילים בעצמנו :)
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו ביבול נאה שהביא לנו רובי: שני קטעי סאטירה קצרים, "צעיר ערבי! המחלקה הסניטרית של עיריית ת"א קוראת לך!" ו"מודעות אחרונות של סבתא אליהו" מאת חנוך לוין שנהג לפרסם בעיתון "דורבן", עיתון סטודנטיאלי באוניברסיטת תל אביב, מדור סאטירי בשם "דף האחוריים של חנוך לוין". המשכנו בשני שירים נוספים של לוין "בוא חייל של שוקולד" שביצעו יפה "החלונות הגבוהים", ו"כשתחשכנה עיניי".
רובי הגדיל לעשות ודיבר על המחזה "אשכבה" בו הופיע השיר.
אחר כך חילקתי את המתכונות. נתתי ניקוד לצד התשובות וביקשתי שיעשו בעצמם את החישוב. הרגעתי את הרוחות והדגשתי שיש פרמטרים נוספים שמרכיבים את הציון המנוכר למאמצם להבין סוגיות בפילוסופיה, וכדי לשפר את הציונים אפשרתי להגיש את המתכונת גם כעבודת בית. רובם מתכננים לעשות כן. עברנו על חלק מהשאלות ועל האפשרויות לכתיבת תשובה טובה. המשכנו בהכוונה כללית לקראת מבחן הבגרות בשבוע הבא וההתרגשות רבה.
אשלח חומרי קריאה נוספים לחיזוק ההבנה.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - בשיעור התחלנו לעסוק בהיסטוריה של המדעים - לחשוב על השאלות שאותן ניתן לשאול מתוך התמקדות כזו, ועל האופן בו היסטוריה של הידע המדעי יכולה לערער על הדרכים והחלוקות השגורות בין קטגוריות שונות של ידע, שנובעות מתהליכים היסטוריים שבהם "מדע" הפך לקטגוריה מובחנת, אוטונומית, ומנותקת לכאורה משאלות אחרות. התחלנו ללמוד את מאמרו של רז חן-מוריס "מראות, חידות ועדשות: ידע חזותי מימי הביניים ועד למדע החדש", ודנו באופן בו התפתחויות של מכשירים אופטיים, והאופן בו הם נתפסו הובילו לתמורות רחבות היקף בתמונת העולם, שבאו לידי ביטוי, למשל בהתבוננות של גלילאו בטלסקופ.
הצבענו על האופן שבו הנרטיב המזהה בין עליית המדע המודרני ל"חילון", איננו מצליח ללכוד את האופנים בהם הדמיון התיאולוגי היווה בסיס קריטי להתפתחותה של המהפכה המדעית של המאה השבע עשרה, ולאופן בו נתפסו מכשירים אופטיים במסגרתה.
מחזור ד' (יא')
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - השיעור החל בשיחה ספונטנית על הפיגוע בבאר שבע, אתמול שיחה שהחלה בשיתוף חוויות אישיות של התלמידים, חששות ותחושות, מחשבות ובילבול. המשכנו בשיחה על האוכלוסיה הבדואית, תלמידה סיפרה על התגובות הנחרצות שהיא נחשפה אליהן של גינוי הרצח. תלמידה נוספת סיפרה שהיא לומדת בישוב במועצה מקומית בה אחד הישובים הבדואים מבקשים כבר שנים להצטרף למועצה אך תושבים בישוב בו היא מתגוררת
מתנגדים לכך. הפליה, אחת התלמידות אמרה, מחזקת את הקיצוניים כי היא לא מאפשרת לאלה שפשוט רוצים לחיות את החיים שלהם לחיות חיים טובים. הדברים האלה נאמרו לצד חרדות, כעסים ותיסכול.
חזרנו ליום, והתחלנו בחזרה על פרק המבוא בו מציג יום את האג׳נדה שלו: אימוץ שיטת החקירה המדעית על חקר טבע האדם. האם יום מצליח להגשים שאיפה זו? פנינו לקריאת הפרק הראשון ב״מסכת״ וחילצנו מרכיבים במהלך החקירה המתיישבים עם התפיסה וכאלה שהניסיון להנהיר אותם מחייב לפנות למשאבים הזרים לשיטתו.
מחזור ה' (י')
פילוסופיה (שי זילבר) - לבקשתה של שלי התחלנו בשיחה פתוחה על הפיגוע בב"ש. בין לייל שאמרה שלא היה צריך להרוג את המחבל, להדס שאמרה שאין לה שום בעיה שיוודאו עליו הריגה.
משם גלשנו לתכלית הענישה והזכרנו את פוקו שהתנגד לכליאה.
הדיון היה פתח לניטשה, לקריאת המדע העליז והרצח של האל על כל רבדיו התיאולוגיים והאתיים, למהפכה שניטשה עושה במוסר, ההכרזות שלו שהנפש, הדת, האלטרואיזם, חופש הרצון - הכל המצאות שנועדו לדכא את הגוף,
לבסס אתיקה שקרית, לבטל את העצמי, לתעתע את היצר. ומכאן לקושי לעכל את החלוקה שבין מוסר עבדים למוסר אדונים. לשאלות האינטואיטיביות, מה הוא מציע במקום, מה רע בלעזור לחלשים, מה הוא רוצה בעצם?
התמקדנו בהתפתחות של העבדים שבשל חולשתם לא יכלו להתמודד עם האדונים אז קבעו שמעשיהם רעים. לצורך ליטול "מוסרין", בתרגומו של ישראל אלדד, על משקל אספירין, כלומר, לקחת גלולת מוסר שתכליתה להרגיש
טוב עם עצמנו, אף שעמוק בפנים נטיותינו אנוכיות.
Comentarios