אוניברסיטת בן גוריון 23.11.2022

שבוע שישי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. רוח טובה ומרתקת נושבת בדרום 😊 :

מחזור ד' (יב')

ספרות (עידו פלד)  - פתחנו את השיעור היום ב"נרקיס" של דורי מנור. דיברנו על היחסים בין האם לבן בשיר ועל המבטים שנטווים בין הדמויות בשיר ובציורים שונים של נרקיסוס, ואז עברנו למשימה האמיתית - משקול! משקלנו את השיר והמשכנו למשקל עוד בית משיר של לאה גולדברג.

לאחר מכן חזרנו במרץ ל"שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" (את סוף הפרק הראשון הסטודנטים יקראו בבית). בחצי השני של השיעור קראנו את המיתוס של נרקיסוס ואכו מתוך המטאמורפוזות. דיברנו קצת היסטורית על אובידיוס והאימפריה הרומית, וגם על הדמיוני של לקאן. בין לבין ביקשתי מהם לחשוב ולספר על משהו שהם אוהבים במיוחד בעצמם. לא כולם חלקו, אבל זה היה פתח לשיחה מאוד קרובה ומחממת.

פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) -  שיעור הפילוסופיה החזיר אותנו בנסיבות לא צפויות למערת הזום, לא במשל אלא במציאות. זה לא היה קל. התחלנו בחידה מתמטית לשם שעשוע והתלמידים התגלו כבעלי יכולות פנומנליות... לפתח אסטרטגיות כיצד לרמות בדרך לניצחון. חזרנו לפילוסופיה. פתחנו בתזכורת קצרה על התפיסה האפיסטמולוגית העולה ממשל המערה של אפלטון ורשמנו את הנקודות המרכזיות בתפיסה. משם, פנינו לקרוא במטפיסיקה של אריסטו בחיפוש אחר אלטרנטיבה, או ביקורת, לתפיסת אפלטון.

הקריאה בטקסט של אריסטו היתה מרוכזת ומאירת עיניים ולענייננו, הציעה מושג ידע מאתגר, ומבחינות רבות מבטיח. אריסטו אינו תופס את האדם כשבוי באשליה שמקורה לכל היותר בצלליות של האמיתית (הנצחיות) אלא אריסטו מוצא את הידע במה שפתוח לעינינו. גם אצל אריסטו יש היררכיה אולם ההיררכיה אינה בין דרגות הודאות, כמו במשל הקו המחולק, אלא בין דרגות מורכבות שונות של אורגניזמים, בינהן הוא מבחין בעזרת סוג הכישורים האפיסטמיים המאפיינים אותן: כמו האבחנה בין בעלות הזיכרון וחסרות הזיכרון, בעלות יכולת השמיעה וחסרות יכולת השמיעה ובעלות הניסיון ומשוללות הניסיון. בפיסקאות הקצרות והמרוכזות מצאנו גם מה שהצטייר כהתרמה של תפיסת יום, אך גם ביקורת על האמפריציזם שלו. ואם נחזור מאריסטו לכיתה, הדבר המרגש ביותר היה מידת הריכוז אליה הובילה הקריאה באריסטו את התלמידים והתלמידות. אני מקווה שהם ימשיכו לקרוא בכתבי הפילוסוף הגדול גם בזמנם החופשי.

מחזור ה' (יא')

ספרות (עדי חבין) – בניגוד לרצונו של אודיסאוס, התלמידות ואני דווקא לא מיהרנו להימלט מהמערה של פוליפמוס. התעכבנו על המשמעות של האפיזודה הזאת ביצירה כולה: מיהו אודיסאוס ומיהו הקיקלופ? מה הם מלמדים אותנו האחד על השני? מה מעלותיו של הגיבור רב התחבולות ומהן נקודות התורפה שלו, ומה אלה וגם אלה מלמדות אותנו על עולם הערכים היווני שהוליד את היצירה, על מקומן של סקרנות ותאוות ידע, אבל גם של היבריס קיצוני. חשבנו יחד על המתח שבין המותג "אודיסאוס הגיבור כובש טרויה" לבין הניצול "אף אחד לא", ועל מה שהמתח הזה חושף לגבי רגעי משבר שמפרקים את הזהות שלנו והופכים אותנו ממי שחשבנו שאנחנו לאף אחדים.

התלמידות העלו שוב ושוב את השאלה למה באיים של קליפסו ושל קירקה יש נשים, אבל גברים דווקא אין, ואם יש, אז הם שבויים או מכושפים או חזירים או אריות מבויתים. ניסינו לשער תשובה, דרך ההשוואה בין "איליאדה" ו"אודיסאה" והאתוסים השונים שבבסיס כל אחת מהיצירות. בעוד שבראשונה המוני גברים עורכים מלחמה, מעדיפים חיים קצרים ומוות הרואי, בשנייה יש געגוע עז הביתה, אין סוף בכי, וחזרה אל "עצמי" דרך מפגש עם הרבה אחרויות קיצוניות. 

התבוננו על ציורי כדים יווניים של אפיזודות מהמסע, על ציורים מהמאות שאחר כך, וראינו איך הפואמה הציתה דמיונות רבים כל כך לאורך השנים והולידה ייצוגים עשירים ומגוונים.

פילוסופיה (שי זילבר) -  מהם הזיכרונות שהיינו רוצים לשכוח? שיחה כאובה עם אח, פגיעה מינית ויחסים עכורים עם מורה שפגמו במקצוע - אחרי השיתוף של כמה תלמידות אמיצות ניגשנו לפרדוקס ההיזכרות של מנון וממנו לגולת הכותרת של עמדת אפלטון - תורת האידאות. מה היחס ביניהן לבין עולם התופעות, מה הקשר של העמדה הזאת לתפיסה הקדם סוקרטית, ואי אפשר גם בלי "אהבה אפלטונית" שפתאום התבהרה כדבר נעלה. לפני שנפרדנו כל אחת ציינה משהו חדש שלמדה אלא שמיד הוסבר: אף אחת לא למדה שום דבר חדש, הן סך הכל היו צריכות להיזכר. 

מחזור ו' (י')

הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:

התחלנו בבדיקת מטלת הבית: לכתוב נאום הגנה "לרבותיי המנהלים״ לאחר ההאשמה של מרד בתלבושת האחידה או לחלופין, אם מישהו בעד, נאום הגנה למה לא כדאי לבטל את התלבושת האחידה. התרגיל נועד לחדד את האתגר והאמנות הנדרשת בכתיבת נאום הגנה משכנע בפני מקטרגים למיניהם, ואגב כך להעריך את דברי סוקרטס ואת שיטת הדיון שלו. מסתבר שהנושא נגע בלבבות רבים מהתלמידים שכתבו בצורה רציונלית או אמוציונלית או גם וגם והרחיבו את השיח בצורה קולחת. סביב הבעד והנגד, שהייתה דעת הרוב, התפתח דיון שלקחו בו חלק גם סיגל ועינת שבאו לבקרנו. אספנו את העבודות וחילקנו כרטיסי תלמיד לכניסה מהירה לאוניברסיטה.

צפינו בקטע קצר של החמישייה הקאמרית "כדורגלן פילוסוף" שמדגים בצורה מצחיקה מהם הרהורים פילוסופיים. לאחר מכן המשכנו בקריאת האפולוגיה וסיימנו את הנאום הראשון והארוך מבין השלושה. קראנו על השליחות מטעם האל שסוקרטס לקח על עצמו, ועל המודעות שלו לכך שהשופטים מייחסים לו אירוניה.

קראנו את הדו שיח עם מליטוס ואת מטרתו של סוקרטס להפריך את ההאשמות כנגדו. הדו שיח עם מליטוס הדגים את שיטת הדיון האופיינית לסוקרטס (אלנכוס) שמטרתה להביא את בן השיח להודאה בסתירה הקיימת בדבריו שלו. ראינו איך סוקרטס מצביע על אי העקביות בהנחות של מליטוס וכיצד הוא מפריך את האשמותיו. לצד הצהרתו הידועה שהוא "יודע שאינו יודע" נחשפו בפנינו חלק מאמונותיו המוצקות "אני מאמין שהחוק האלוהי לא מתיר שאדם טוב ייפגע על ידי אדם רע". וגם שיש לבחון את האדם מנקודת מבט של פעולתו "האם הוא פועל בצדק או באי צדק, והאם אלה מעשי איש טוב או איש רע".

חתמנו את השיעור בקריאת קטע מתוך הקומדיה של אריסטופנס "עננים" שרואה בסוקרטס כאדם ש"מהלך באוויר והוגה בחמה".