שבוע רביעי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. אל תפספסו את כל העושר/אושר הזה:
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - השיר שדרות של שמעון אדף ממשיך להעסיק אותנו, והפעם התמקדנו במאמר של מתי שמואלוף "זמן אהבה" הקורא את השיר מנקודת מבט של הדיכוי המזרחי תחת ההגמוניה התרבותית ו"הבון טון הסוציאליסטי שרווח בתחילת הקמת מדינת ישראל". קראנו את המאמר קריאה צמודה וגם ביקורתית - מצד אחד זיהינו בו פרשנות שצמודה לשיר (כמו ההתייחסות לפקעות הכותנה כסמל לאשכנזיות, לקיבוצים, הכותנה כסמל הבלוז, וכמו הקשר המהותי בין המרחב לדובר ולפיו הקושי לאהוב את המקום הוא קושי לאהוב את עצמך), ומצד שני זיהינו בו גם פרשנויות שנתפסו בעיני רובנו כקשורות יותר לתפיסת העולם של הכותב מאשר למציאות הנוכחת בשיר (למשל, הפסיקה החד משמעית שלו ביחס להתרסה המפורשת של הדובר בשיר נגד הזהות האשכנזית, או "סגירת החשבונות" שהוא מייחס לדובר ביחס להגמוניה הציונית-אשכנזית).
השיר, הסרט "החלוצים" של סיגלית בנאי והמאמר מעוררים הרבה שיחות על יחסי פריפריה-מרכז, על קאנון והגמוניה תרבותית (ובהקשר של דיכוי תרבותי ומחיקת זהות קראנו גם את "מתחת לפני האדמה" של אלי אליהו), וגם התבוננות אישית על היחסים של כל אחת מאיתנו עם היישוב שהיא גרה בו. אליס חשבה שהמאמר מפספס את כפילות הפנים שקיימת בשיר. דפנה ואביב חשבו שהמאמר מעלה נקודות חשובות אבל נוטה לראיית עולם של "שחור-לבן".
בתכנון המקורי חשבתי שנשלים היום את כתיבת המאמר הפרשני ואפילו שנתחיל את היצירה הבאה שלנו... בהקשר הרחב יותר של הנושא השנתי החלטנו שמעכשיו נחפש בכל יצירה שקשורה להתבגרות (בסדרות, סרטים וכו') את התמות הקשורות לנושא (כמו עימות עם סמכויות, אירועים מכוננים שקשורים לעיצוב ה"אני", עיצוב תפיסת עולם ועוד).
פילוסופיה (אילן בר דוד) - הפעם פתחנו בשני שירים מאת שלדון (של) סילברסטיין, הידוע בעיקר בזכות ספרו "העץ הנדיב". שני השירים שקראנו, "הערסל" ו"מוקי מוקיון" לקוחים מתוך "אור בעליית הגג".
השירים הללו תמימים ופשוטים לכאורה ומאחוריהם תמיד איזו קריצה אירונית גוררת הרהור: "ת'ערסל שלחה לי סבתא/ את הרוח שלח אלוהים/ להתנדנד – יש לי אותי/ אבל מי יקרב ת'עצים?" את החלק השני של השיעור הראשון
ייחדתי לפגישה עם בן, דוקטורנט לפילוסופיה שכותב על קאנט. בן הגיע ושיתף אותנו בחוויית היות תלמיד מחקר לפילוסופיה, מהי בעיניו ושאלותיה לאן, מי הפריבילגים שיש להם זמן להרהר עד דק והאם בעצם הפילוסופיה היא סוג של חיידק.
בקלות התפתח שיח ער שגלש להפסקה. הקפה מוכן.
שמחים ועייפים חזרנו לשיעור השני. בכוח אי אפשר לדחוס הגות בוקעת ממוח פילוסופי, חכם ומעניין ככל שיהיה. מה נעשה? אולי נשב לתרגול, מדיטציה, דמיון מודרך – לא תעלול. אורות כיבינו, ראשנו על שולחן שמטנו, זה התחיל
מכפות הרגליים ועלה לקודקוד הראש. זהו, הכאבים מאחורינו, דבר מה התעורר ונרגע, יש מקום בחזרה לקרוא את ניטשה. קראנו דברי סיכום יפים על כה אמר זרתוסטרא, סיכמנו כמה נקודות על הלוח וככל הנראה נפרדנו לשלום בעולם של
חזרה נצחית. מה נאה הוא כלל מטפיזי-סיזיפי זה. לבסוף חילקתי דפים עם מושגים רלוונטיים לחזרה על נושאים שליוו אותנו מתחילת הדרך ונצטרך אותם לבגרותנו.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אתמול התפנינו לזמן של כתיבה, מחשבות על עבודות הגמר והחקר, חיפושי מקורות ועוד. כל תלמיד.ה עבד.ה על החומרים שלה וניסו לעבד את הצירים המרכזיים שסביבם הן ייכתבו.
כך יצא שהשיעור נע סביב שאלות של אליעד על נוודות והשאיפה המודרנית ליישובי קבע, המניחה ניגוד בין נוודות ו"תרבות" ומסגרות פוליטיות מורכבות, עבור דרך העבודה שנועה כותבת על ההיסטוריה של LSD, ההשפעות התרבותיות של החומר,
ההקשרים המעמדיים שלו והתפקיד שאותו מילא בהיווצרותה של תרבות הנגד בארצות הברית בשנות הששים והשבעים; הסיפור שעומד במרכז העבודה של טמיר על דמויותיהם של האחים ביילסקי ותנועת ההתנגדות הפרטיזנית שהובילו
במהלך מלחמת העולם השניה ביערות בלארוס והדיון של יפתח על משמעות אימוץ המסגרת הכלכלית הניאו-ליברלית וכניסתם של פלסטינים לשוק העבודה הישראלי בשנים שבין פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-87 לחתימת הסכמי אוסלו ב-93.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד):
* סיימנו לקרוא באודיסיאה, דיברנו על הלילה הראשון והיחיד של אודיסאוס ופנלופה יחד, על פרידות ומזימות.
* הוספנו יחד שאלות לקוויזלט על האודיסיאה ושיחקנו quizlet live. מיקה הגיעה מקום ראשון, נגה מקום שני ואני מקום שלישי.
* סיימנו ללמוד את "דברים שיש להם שיעור" בעל פה, וכתבנו את הבית הראשון על הלוח. דיברנו על מצלול ועל אהבה שהיא בה בעת מוצגת כפשוטה וטבעית אבל גם כלא שוויונית והיררכית.
* התחלקנו לזוגות, וכל זוג קרא על encounter אחר של אודיסאוס במסעו. כשהתלמידים הציגו את הממצאים, הקרנתי גם כמה שירים שאביב מצאה בטיקטוק, שחיבר צעיר מוכשר מפוארטו ריקו על האודיסיאה.
* בסוף המפגש השארתי אותם לבד בחדר וביקשתי שיספרו על פרידה משמעותית. אחר כך דיברנו על הפרידה המתמשכת של פנלופה, ועל פרק 23 היפיפה שהוא גם פרק השיבה של אודיסאוס, וגם פרק הפרידה ממנו.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - המשכנו לקרוא בדיאלוג המנון. התלמידות (ורק תלמידות הגיעו היום) זיהו את כוח הפרדוקס של מנון וכן את כוחה של תשובת סוקרטס ותורת ההזכרות אך הן התעקשו כי ההצעה לא מסבירה איך מלכתחילה הנפש למדה את מה שהיא יודעת. החלטתי לתת להן משימת כתיבה, או בלשונן: ״מסיבת כתיבה״. ביקשתי מהן להציג את הפרדוקס, את תשובת סוקרטס ולתאר את תרומת ״שיעור הגיאומטריה״ למהלך הדיון.
חילקתי אותן לקבוצות ויצאתי מהכיתה כדי לאפשר להן סביבת עבודה עצמאית. כשחזרתי, הסערה עוד היתה בעיצומה. חלק מהתלמידות כתבו וחלק דיברו, חלק הרגישו שהן מבינות את המהלכים וחלק חשו שהן מפספסות משהו.
הלקח שלי: בניגוד לתוכניתי הראשונית, אני עומד ללמד לא רק את משל המערה אלא להדגיש גם את חשיבות אידאת השמש במהלך הטיעון האפלטוני. בתור הקדמה, ניסיתי להמחיש לתלמידות את תפקיד אידאת השמש באנלוגיה ליכולתו של אדם להבין את ההבחנה בין טענה אמיתית לשקרית (ואת ראשוניותה של טענה אמיתית ביחס למשמעות), יכולת המבדילה בין מחשבה אנושית לחישוב אותו עורך מחשב.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – פתחנו את השיעור בקריאת פסקה מתוך ספרה של מרתה נוסבאום ״לא למטרות רווח״, ודיברנו על הפוטנציאל של אמנויות ומדעי הרוח לשבש משהו בהלך רוח חברתי ופוליטי מחפצן. בהמשך לזה, צפינו בעבודתה של יוקו אונו “cut piece” ודיברנו על פרפורמנס ארט שבפני עצמו מפריע, מתקיל, גורם לעצירה, ועל הפסיביות של האמנית ותגובות הקהל המשתתף. אחר כך סוף סוף קראנו יחד, בתורות, יצירה שלמה: הסיפור ״שמלה אדומה - 1946״ מאת אליס מונרו, שעליו נמשיך לדבר בשיעור הבא.
פילוסופיה (שי זילבר) - הקריאה באפולוגיה חילצה שאלות פילוסופיות ואת הנגיעה שלהם בחיים. ההבדל בין נואם טוב, זה שחותר לומר את האמת, לבין מי שמנסה לשכנע למשל. ומי מהשניים היה סוקרטס? ההתקדמות בטקסט נטתה
פעם לעמדה זו ופעם לשנייה. האם יש זכות להאשים מישהו על שהוא מקלקל את הנוער? שלי השוותה את הצעירים שליוו את סוקרטס בשיחותיו למשפיעני רשת שעוקבים אחריהם באינסטגרם, וטענה שיש להם אחריות בשל כך.
סהר הזכירה שזה שלטון דמוקרטי, ועל כן לא ברור איך מטיחים בו האשמה שכזו.
נועה ותמר הביעו את הרעיון שהחכמה בלדעת שאינך יודע היא שזו הדרך ללמוד. מכאן התחבטנו בשאלה אם סוקרטס עניו או שחצן. אם הוא שוגה במתודה שלו, אם הוא מנסה לצאת צודק, חכם, זכאי, או שאולי אין סתירה בין הדברים.
בשיעור הבא נמשיך להתבלבל.
Comments