25 שבועות בבית החינוך באוניברסיטת ב"ג בנגב – קשה לי לתאר לכם.ן עד כמה השמחה גדולה על חזרתנו לקמפוס 😊:
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי) - הבגרות קרבה והחששות מתגברים. לעיתים אני תוהה: איך ייתכן ששלוש שנים של למידה קבועה ואינטנסיבית, דיונים פתוחים, חשיפות לספרות עולם, לספרות העברית, דיונים ומאמרים מרחיבי אופקים, מתנקזים לתוך חרדה עצומה מהבחינה. ואז הבנתי: למידה על טהרת הפדגוגיה של משרד החינוך, נוטעת בהן את החשש המתמיד. הציונים מתרגמים להערכת התלמידים, העוול שנעשה להן הוא בלתי יתואר.
לכן, זימנתי לכיתה את חיה - רכזת בחינות הבגרות (בין שאר תאריה). הבנות שאלו, תהו, דיברו, דנו. וזריקת ההרגעה על שם חיה – נתנה אותותיה.
את חלקו השני של השיעור, העבירה אופיר עציון, המועמדת שלנו ל"פרס ון – ליר", שעסקה בשירתה של יונה וולך ובשיר "עברית". וכך כתבה אופיר שלנו: פתחנו בקריאה ראשונית רציפה של השיר. בסיומה, חזרנו אחורה לקריאה שנייה, אותה ביצענו תוך שימוש בזכוכית המגדלת המשותפת שלנו.
יחד דנו בסוגיה המרכזית בה עסקה וולך; גידורה ותיוגה של השפה העברית וההבדל בין מיו, מגדר ותפקידה של השפה. נוכחנו לראות כיצד פרקה ורמסה וולך את מעמדה של העברית, דרך שיבושה ושימושה השגוי בה, ומצאנו את עצמינו נשאבות אל תוך עולם המטאפורות הפורה בו תיארה את השפה העברית כ"מציצה" על האישה מבעד לחור המנעול, אך בו בזמן חוסמת את חור ההצצה בצמר גפן.
המשכנו לשלל סוגיות הפוליטיות-החברתיות ; אי השוויון המגדרי, ההטרדות המיניות והמחאות החברתיות. לא מעט סיפורים אישיים נחשפו. הנוחות של הקבוצה לחשוף את סיפורה, העניקה משמעות לכוח הנשי, ליכולת "לדבר נשיות", גם מהמקומות הפרטיים והאינטימיים ביותר.
במרחבינו המשותף, העשרנו אחת את השנייה, גילינו את המשמעויות החבויות במילותיה של וולך ודנו ברצון לחקור את הספקטרום המיני-מגדרי תחת גדרותיה והגדרותיה של השפה.
אל ניתוח השיר צירפנו שני מאמרים שונים שעוסקים גם הם במחאתה של וולך.
לאחר דיון מגוון ופורה, סיימנו את שיעורינו בתחושת חברות ואחווה נשית, כאשר ליבנו מוצף להט לספרות ופיותינו מלאים טעם שירה מתוק.
ובכן, אחרי הדברים הללו, מה נשאר עוד לבקש? דור העתיד של בית החינוך, הוכיח שוב ושוב את בחירתו ויכולותיו. גאה בהן עד אין קץ.
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) – אמש בשיעור למדנו על המאמר הלוגי-פילוסופי של ויטגנשטיין בעזרתה האדיבה, המקצועית והמרתקת של ד"ר דנה ריזנפלד מאוניברסיטת תל אביב. דנה הנחתה אותנו, משפט אחרי משפט, עמוד אחרי עמוד, בנבכי הטקסט המורכב, המקורי והמרתק הזה.התלמידים התלהבו והיו סקרנים לשמוע על תחום פילוסופי, שהמורה הקבוע שלהם פחות בקיא בו, ואני הקשבתי, כתבתי, שאלתי שאלות, טעיתי וניסיתי שוב ושוב להבין...ממש כמו אחד התלמידים.
תענוג!
מחזור ג' (יא')
ספרות (ענבל המאירי) - בעקבות המשחק "עשר עובדות" מתוך "אודיסאה" והסיפור הקצרצר של מונטרוסו "האריג של פנלופה, או מי מרמה את מי" מהשיעור הקודם, התחלנו עם תרגיל כתיבה - לבחור עובדה אחת ולשבש אותה לסיפור אחר.
כך למשל (בסיפור שכתבה נירית) השתנה גורלו של הכלב המסכן של אודיסאוס, ובמקום למות עם שובו של אודיסאוס הוא מעניש את אודיסאוס על הנטישה הממושכת, ונכנס מרצונו לתרדמה עד שאודיסאוס יכפר על מעשיו. או בסיפור אחר, קליפסו - שכל כך נמאס לה מאודיסאוס ש"נתקע" אצלה באי שבע שנים, מחליטה להיפטר ממנו בכל מחיר ולא עוזרים לו תחנוניו. אחר כך המשכנו בקריאה צמודה של שיר 23 עד סופו, עם קצת חזרות אחורה בעלילה (למשל לסיפור הקיקלופ ולטעות הגדולה של אודיסאוס - שחשף את שמו הפרטי וכך איפשר לקיקלופ לקלל אותו ולקללה להתממש ע"י פוסידון), ועם הרבה שיחות על תחבולות, מעמדות, יחסי ניכור וקירבה, גברים שהורגים ונשים שאורגות, על התמה הגדולה של השיבה ועל השפה הציורית. החלק העוסק במבחן המשוט התגלה כקשה יותר להבנה בשיר, אז קראנו גם את גרסת הפרוזה של אהוביה כהנא (ומעבר להבנת התוכן והקשריו, עשינו גם קצת השוואת תרגומים).
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בשיר של המשורר האירי הגדול, חתן פרס נובל לספרות (1923), ויליאם בטלר ייטס: "כשתהיי זקנה" (משנת 1893). קראנו את המקור באנגלית וארבעה תרגומים שונים לשיר.
עמדנו על ההבדלים בחריזה, במקצב, בבחירת המלים ועל הפואטיקה של כל מתרגם וסגנונו. הדובר בשיר מבקש מאישה (יש המפרשים אהובתו המיתולוגית של ייטס) לחשוב על הזמן בו תהיה זקנה ותצטער על כך שסירבה להשיב לדובר אהבה.
התעכבנו מעט על הביוגרפיה של ייטס, ולקינוח קראנו שיר קצר נוסף "רחמי אהבה", בתחילה באנגלית ואחר כך שני תרגומים שונים שלו.משם קיפצנו לנושא החדש שלנו: "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם" לסארטר.
דיברנו על ההיסטוריה של הזרם האקזיסטנציאליסטי, מהי בעצם פילוסופיה קיומית, באילו נושאים היא עוסקת ומי הם ההוגים המרכזיים שלה. דיברנו על הקשר בין סארטר לסימון דה-בובואר ועל הקשר הפתוח שלהם: היו להם מאהבים ומאהבות אחרים, אבל הקשר ביניהם היה לפי הגדרתם "מהותי" ואילו הקשרים האחרים "מקריים" או "לא הכרחיים". בנקודה זו החל להתגלגל דיון סוער, מלא אמוציות בין מי שנהנה להעלות בדמיונו קשר פתוח כזה ובין מי שלא יכול היה לשאתו.
נויה נכנסה והלהיבה אותנו בעניין "המין השני" ואף שלחה פרקים ראשונים למתעניינים. שוב התלקח הוויכוח ואמוציות הוטחו על קירות החדר. נויה ברחה ואני התבוננתי עד ששאלו לדעתי. אמרתי מה שאמרתי, והתחלנו לקרוא את סארטר שמצהיר מיד בתחילה כי מטרתו היא "להגן על האקזיסטנציאליזם מפני תלונות מסוימות שהועלו נגדו". יצאנו למסע שבהמשכו נבין שקיום האדם קודם למהותו, ומכאן שהאדם יכול להתקיים גם ללא תכלית ומשמעות. עצרנו, ותענוגות נוספים לקראתנו.
למשל, בשיעור הבא נחבור לרמי ולכיתתו ונעשה פינאלה משותפת לרולס.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אתמול המשכנו לקרוא את נאומו של מאו בקונגרס המפלגה הקומוניסטית ביוני 1950 לאחר שלושת החודשים שבילה במוסקבה והובילו לכינון הברית הסינו-סובייטית.
דנו בדגשים של מאו ביחס לחשיבות הגלובלית שנודעה לכניסתה של סין אל הגוש המזרחי ותפיסתו כמי שעומד לצד המאבקים האנטי-אימפריאליסטיים העולמיים, וביחס למשמעויות של הברית על האפשרויות לשינויים כלכליים מרחיקי לכת בסין עצמה.
דנו בחשיבות שהקנה מאו ל"מפנה רדיקלי" בחיים הכלכליים הסיניים, כבסיס להבנת המהלכים שהוביל לקולקטיביזציה של החקלאות בתקופת תכנית החומש הראשונה, וביתר שאת בתקופת הקפיצה הגדולה קדימה שעליה נדבר בשיעור הבא.
המשכנו בחזרה על עבודת הסיכום.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – היה ממש כיף. התחלנו בחזרה קצרה על השירים בע"פ במשחק חדש - אני אומר את השיר ומשמיט מילים והם צריכים להשלים, ואז כל פעם תלמיד אחר אומר את השיר ומשמיט מילים ואחרים צריכים להשלים.
זה תרגיל יותר קשה ממה שזה נשמע :) אח"כ הקדשנו חלק ניכר מהשיעור הראשון כדי לדבר על "הפוליטיקאי", הסדרה שצפינו בה יחד וסוף סוף סיימנו את העונה הראשונה. ביקשתי מהם לנסות לחלץ עלילה מהעונה הראשונה ולהסביר האם הדמות הראשית עברה שינוי או לא, וראינו יחד קטע מהפרק האחרון. דיברנו קצת על הבדלים בין סיפורים כתובים לבין טלוויזיוניים, חלקם ברורים מאליהם וחלקם פחות טריוויאליים. בהמשך השיעור עשינו חזרה על "הקיטנה של קנלר",
ואז בקבוצות הם קראו עמודים מתוך מאמר של ורד קרתי שם-טוב ואילנה גומל על הסיפור ועל פוסטמודרניזם בספרות העברית. הדיון במאמר הוביל אותנו ל"הווה המתמשך" של גומברכט ולכרונוטופ של בחטין, נושאים שלא תיכננתי להיכנס אליהם אבל התלמידות צלחו באופן מרשים ביותר. חיה שהתארחה בשיעור תוכל להעיד :) בעקבות המאמר קראנו קטעים מתוך עבודת הגמר שכתבה אליה פלח על אתגר קרת, ולפני כן חיה אמרה כמה מילים על עבודות הגמר והלהיבה אותן מאוד.
בעשר הדקות האחרונות של השיעור ביקשתי מהן לכתוב בקצרה האם הסיום של הסיפור הפתיע אותן או לא, ולנסות לנמק למה.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - בשיעור שעבר קראנו וניתחנו את טענתו של קאנט שהציווי בכתובים לאהוב, אינו, ולא יכול, להתייחס לאהבה שב״נטיה״ (ברגש) אלא לאהבה שבמעשה. בשיעור הפעם שאלנו: האם להורים יש חובה לאהוב את ילדיהם? ואם כן, איזו מין חובה זו, האם זו חובה במובן הקנטייני, חובה לאהבה שבמעשה אך לא בהכרח, ברגש? האם יש מקום לביקורת על הורים שאינם אוהבים את ילדיהם? ואם כן, האם אנו מפנים ביקורת זו לרגשותיהם, לגילויי האהבה המפורשים שהם מביעים או לאופן בו הם מביעים אותם? או שמא, לאופן בו הם מנהלים את יחסי ההורות, כמו לדוגמה, אינם מעדיפים בבחירותיהם ילד על פני אחותו? האם, כפי שהציעה אחת התלמידות, מקור הביקורת שלנו הוא בכך שאנו יודעים שלילד יש צרכים שעל ההורה למלא? אם כן, האם הבסיס לביקורתנו על הורה שאינו אוהב הוא כישלונו למלא משימה שאנו מאמינים (בשל תאוריה פסיכולוגית בה אנו מחזיקים) שעל ההורה למלא? מה מעמד הכעס אותו חשים ילדים לעיתים כלפי הוריהם כשהם חשים שאלה אינם אוהבים אותם די? האם יש מקום לראות בו שיקול במאמץ לענות על השאלה אם על הורים חלה חובת האהבה ומהי אותה אהבה? האם ראוי להעניק לתחושה זו מקום בהערכה המוסרית של ההורים? ואיך כל אחד מאיתנו (המעוניין/ת ומרגיש/ה נוח לשאול את עצמו/ה) היה עונה על שאלות אלה מתוך ניסיונו הפרטי? שאלות אלה נשארו כמובן פתוחות אולם הן עזרו לנו ללמוד מעט על מה שניתן לכנות: הדקדוק של מושגים כגון חובה, אהבה, ואחרים. בשיעור השני התלמידים התקבצו לקבוצה ויחדיו והתמודדו עם השאלה איך אריסטו היה רואה את האבחנה של קאנט בין פעולה מתוך חובה ופעולה בהתאם לחובה.
Kommentit