שבוע עשירי של לימודים בקמפוס הדרומי. תראו את כל הטוב הזה, ההכרחי! :
מחזור ד' (יב')
ספרות (עידו פלד) - היום היה מאוד פשוט: מתחילת המפגש ועד הסיום, 3 שעות, קראנו את 2 המערכות הראשונות של "השחף". וזהו! תוך כדי קריאה כתבנו תכונות אופי של הדמויות ומתחנו קווים כדי לסמן מי מאוהב במי, ועצרנו לדבר על העמדות הארספואטיות שעולות במחזה. בעיקר השווינו בין הטענות של טרפלוב ושל דורן לבין "השחף" עצמו.
האמת, העניין של התלמידים במחזה ובדמויות הפתיע ושימח אותי מאוד. הקריאה הייתה להוטה ומרגשת - שאפו מיוחד למיקה ששיחקה סורין תמוה ומבולבל, אורנל שהייתה ארקדינה מתנשאת למדי, ולניקול על טרפלב מבולבל ומיואש.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - התחלנו את שיעור הפילוסופיה מקריאה בקטעים מ 1984 של אורוול. מה קרה לאהבה בין וינסטון וג׳וליה בעקבות העינויים שעברו? מה התמורה שעבר האופן בו ראו זה את זה? והאם זה אומר שלא הייתה שם אהבה מלכתחילה? הוויכוח על מה זה כן ומה זה לא אהבה היה ויכוח סוער, עם יותר דעות מתלמידים/ות. באיזה מובן דומה המצב של הבחירה בעינוי הזולת לקיום השלו של בני אומלאס, למרות הילדה הכלואה בסבל? האם האתגר שמעלות האפשרויות הללו לתפיסות אתיות שונות הוא אותו אתגר? משם פנינו לקטעים בהם מבקש מזהה וינסטון את החירות בקבלת האקסיומה ש 2+2=4. משם הכל ינבע. אבל האם אנו יכולים להחזיק בטענה בביטחה? ומשם פנינו לעבד של מינון ולשיעור הגאומטריה של אפלטון. האם אפלטון יקבל את תפיסת אורוול לגבי תוקפן של טענות האריתמטיקה?
מחזור ה' (יא')
ספרות (עדי חבין) – הדבר המשמח ביותר שקרה בשיעור קרה ממש בסופו: הזמנתי את התלמידות לחשוב ברצינות על כתב העת שלנו, לכתוב משהו במיוחד או לשלוף מהמגירה משהו קיים שמתאים לנושא. בכוונה חיכיתי עד הפגישה פנים מול פנים כדי לדבר איתן על זה, כי כל מה שנשלח בוואטסאפ כאילו נופל לתהום ונבלע בה. אבל אז: "אה," התעוררה רימון, "שלחתי סיפור לדבר האחר הזה ששלחת" (היא התכוונה לתחרות כתיבה לנוער של הספרייה הלאומית, שהקול קורא שלה התקבל בדממה מהדהדת). "באמת?" שאלתי (בפליאה, בזעזוע). "אה, גם אני שלחתי," זרקה לייל. מאוד שמחתי, אבל מטעמים חינוכיים דאגתי גם להביע את אכזבתי, צערי, שברון לבי, על שהן לא טרחו לשמח אותי בעדכון.
מעבר לזה, חזרנו לקריאת "הגלגול" של קפקא, ולצדו גם כמה טקסטים קצרים: "העוברים בריצה", "הודעה מהקיסר" ו"העצים", בניסיון להבין מיהו בדיוק קפקא ומהי המהפכה הספרותית והמחשבתית שהוא יצר. ניסינו לאתר את שלבי הגלגול בתוך הטקסט, את מאפייניו של גרגור סמסא האיש ואת מאפייני השרץ, וחשבנו איזו נקודת מבט תהיה פורה ביותר לקרוא את הסיפור דרכה.
הבקשה הידידותית והלא-מאיימת שלי שהן יסכמו בנקודות מה קראנו ואילו היבטים בסיפור הדגשנו, נתקלה בתגובות מעורבות (דריה התחילה לכתוב, לייל דפקה את הראש בשולחן), אבל את תרגיל הכתיבה היוצרת שביקשתי מהן לעשות נראה שהן קיבלו ביתר רצון. מה יצא? נראה בשבוע הבא.
פילוסופיה (שי זילבר) - מבחן ראשון במחצית זו. כן, בוודאי יש כמה שלמדו. יש כאלו שכותבות. נעם לא מפסיקה לוודא שהיא בסדר, למעין כבר כואבת היד. שחר לוקח את הדפים הביתה, הוא ישלח לי בוואטסאפ כי 3 שעות לא מספיקות לו. אבל יש מי שלא התכוננו. הן לחוצות. מרבות להסתובב, לשאול שאלות. הן בוכות. לאחת הדמעות נשפכות, זולגות עד לחולצה. לאחרת מחניקות את הגרון. העמדה הזאת, של המורה הכוחני והתלמידה השברירית. עמדה נוראית. הרי הייתי בה מהצד השני. אני זוכר את המעבר הזה לבהייה בדף, לחולמנות, כשמתחילים להתעסק ב"מסביב". לגזור, למרקר. אבל איפה התוכן?
אליה למדה, היא יודעת את החומר ולא מצליחה לבטא אותו. היא קמה והולכת, מלמדת תלמיד מכיתה אחרת את החומר לפני שהיא כותבת, אבל בסוף מתייאשת.
ותלמיד אחד העתיק. הוא העתיק. הוא הניח תחת ירכו מחברת והעתיק. מה עושים?
אני פוגש את אילן בר דוד בהפסקה שלו והוא ממליץ "לא לעשות מזה דרמה. תגיד לו שלא לשם כך התכנסנו ב'דרך רוח", הוא מציע.
וארבע תלמידות אחרות לא הגיעו. לא הודיעו. לא טרחו להודיע. יש להן מתכונת עוד מעט, מספרת לי אחת מהחברות שלהן לכיתה.
אני יוצא מהאוניברסיטה שבור עוד לפני שפתחתי וקראתי את המבחנים.
מחזור ו' (י')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:
בהמשך לשיעור שלנו מלפני שבועיים שבו למדו התלמידיםות את השיר "לא כברוש" בחברותות, קפצנו פנימה אל שאלה מסובכת: מה מבדיל את לשון השירה מכל לשון אחרת? קראנו את חלקו הראשון של הפרק היפה "מילים מילים מילים" מספרו של שמעון זנדבנק "מזשיר". בעזרת זנדבנק למדנו את ההבדל בין דנוטציה לקונוטציה; דיאלקט, סוציולקט ומשלב ועקבנו אחר המהלך של זנדבנק שמוביל להגדרת ביניים של לשון השירה - אין הבדל עקרוני בין מילים בשיר למילים אחרות, אלא במיקומן ובאופן תפקודן בשיר. בשיעור הבא נמשיך לקרוא את הפרק, שיהיה הבסיס למטלת המחצית.
את השיעור השני פתחנו בשאלה חופשית. אחת התלמידות שאלה אם עדיפים חיים טובים שבהם זוכים בפרסום בזכות כישרון או חיים אומללים שבהם התהילה שלך מתגלה אחרי מותך וכך גם זכרך נשאר לנצח. התפתח דיון ער שהגיע עד קצוות החיים שאחרי החיים. הנושא התאים והתחבר לנו לנושא הלימוד אצל אריסטו שלא שאל "מהי חובתנו המוסרית?" אלא שאלה כללית הרבה יותר "מה פירוש לנהל חיים אנושיים טובים?". התחלנו לקרוא את הפרקים הראשונים מספרו של אריסטו "אתיקה" (מהדורת ניקומאכוס) בתרגומו הלא-תמיד-פשוט של יוסף ליבס.
Comments