השבוע ה 25 בקמפוס הדרומי שלנו:
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - בחלק הראשון של השיעור דיברנו על בחינת המתכונת שהתלמידות יעשו במהלך חופשת הפסח. הבחינה מורכבת מארבעה חלקים, חלק אחד תואם לשאלות הבגרות של היחידה החמישית ושלושת החלקים האחרים חווייתיים יותר מבחינת הדיאלוג עם היצירות עצמן: 1. חידון שהן צריכות לחבר על אחד הסיפורים. 2. "מסיבת ארוחת הערב" (ברוח עבודתה של האמנית ג'ודי שיקגו), שבה ישתתפו דמות מכל יצירה עם אופציה להביא גם את היוצר והדברים שכל דמות צריכה להביא איתה לארוחה בהתאם לרוח היצירה, כמו אוכל או משקה, חפץ או פריט מאפיין, סיפור חיים הכולל למשל חוויות מכוננות שעברה ודמויות המשמעויות לחייה, וגם משפט שייחקק על המצבה שלה שאמור ללכוד את תפיסת עולמה. 3. מכתב לאחת הדמויות מאחת היצירות שבו מתואר רגע המפגש איתה ולמה הדמות משמעותית ורלוונטית לחייה של מחברת המכתב.
השיחה על הבחינה עוררה דיונים על כמה מהיצירות שלמדנו ואולי במיוחד על הסרט "בלוז לחופש הגדול" שממשיך להעסיק את הקבוצה אולי בעיקר בגלל הוויתור של הגיבורים על היבטים אינדיבידואליים שלהם לטובת יישור קו קונפורמיסטי.
בחלק השני של השיעור קראנו את שירו של דן פגיס "חמקה לה ילדותי". בתחילה קראנו אותו ודיברנו עליו ללא הקשרים הנוגעים לדן פגיס עצמו. הדברים שקפצו מיד היו הניגודים, החריזה, החזרה על "לשווא", עלתה גם תהייה לגבי המקומות תרשישה ואופירה, ומהר מאוד עלו גם ההבדלים בינו לבין שירים אחרים שלמדנו השנה שבהם אפשר לאפיין בקלות יחסית את הדובר/ת בשיר ולהתייחס לחוויות קונקרטיות הנוגעות לילדות ולבגרות.
אחר כך דיברנו על הביוגרפיה האישית של פגיס ועל הבחירה שלו בשתיקה שיכולה להתפרש בשני אופנים - בהקשרים של טראומה ופוסט-טראומה, כמי שכילד בן ארבע איבד את אמו וכניצול שואה, שבהיותו בן 11 שנשלח עם סבו וסבתו בטרנספורט למחנה עבודה, וגם כעמדה תאורטית ופואטית עקרונית אל מול רוח התקופה (על מושא "האני" שבשירת שנות החמישים והשישים בארץ) ולאור התפיסה של "מות הסובייקט". עם הפרטים האלה השיר נפתח למחשבות נוספות, שהשלמנו בקטעים שקראנו מתוך המסה שכתבה רתם וגנר על פגיס, וקריאה של שני שירים נוספים שלו מתוכה.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - ובכן – בחינת הבגרות הגיעה. מסובים וכותבים וחושבים ורוכנים ותוהים ושואלים. עינת כתמיד דאגה להמתיק בעוגה ולפזר רוח חיובית באמצעות מחברות בחינה.
מדי פעם נשמעו חרחורי קולות, אנחות מטפסות מהריאות, שיעולים וכחכוחים. פה ושם הרמת מבט לנקודה אילמת באוויר, ומיד היד הכותבת ממהרת להחזיר. הסדר על כנו שב ומתערער לסירוגין.
אחרון התלמידים קם והגיש מעט אחרי השעה שמונה, ומשהו בדממת הערב הבהיר הצהיר:
"הציפור הקטנה על האנטנה שממול
מסתדרת לקראת בוקר
קצת מתאפרת, קצת מתנערת, מתכדררת,
פורשת את הנוצות, מנקרת טוק טוק טוק
מסדרת, מיישרת ושוב פורעת, מטלטלת
את גופה הזעיר ברוח, הכל בלי ראי,
מכינה עצמה ליום חדש..."
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - המשכנו(וסיימנו) לקרוא את מאמרו של רז חן מוריס על ידע חזותי ומכשירים אופטיים במעבר מימי הביניים למדע החדש. דנו בהתמודדויות של הדומיניקנים והפרנציסקנים עם תפיסת האור האריסטוטלית והשאלות שהעלתה.
דנו באימוץ הדומיניקני של התזה האריסטוטלית וראייתה כבסיס לקריאה מושכלת של כתבי הקודש בתיווך המכשירים האופטיים והשגת הידע על האלוהות דרכה.
לעומתם דנו בשלילה הפרנציסקנית של המודל האריסטוטלי והחלוקה בין ידע פיזיקלי ומתמטי ובין תחתונים ועליונים, ועל האופן בו מראות והשתקפויות, והודאות שאפשרה האופטיקה הגיאומטרית נתפסו כבסיס להגעה לכדי התגלות ומגע בהאצלה של האור האלוהי. דנו באופן בו דווקא עמדות שעשויות היו להיתפס כריאקציוניות ושמרניות, כאלה שביקשו לרסן את הפנטזיה של המלומדים הפרנציסקנים הדבר רכישת הידע דרך מראות והשתקפויות, הן אלה שכבשו את הדרך לקראת "המדע החדש" בכך שערערו בסמכותה של העין וביכולתה לרכוש ידע והציבו את הידע הנרכש באמצעות המכשירים האופטיים ככלי אחר לרכישת הידע.
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – אחרי שבוע חופש, חזרנו היישר בחזרה לחלום ליל קיץ. חזרנו על העלילה (לא משימה קלה) ודיברנו על האופנים בהם אפשר לקרוא את המחזה כחתרני, ועל האופנים שבהם הוא דווקא משמר דפוסי כוח מעמדיים ומגדריים.
בחצי השני של המפגש דיברנו על... דה סוסיר! כמבוא לשיחה על סטרוקטורליזם בשיעור הבא. קצת פחדתי מזה, אבל היה מעניין וגם מרגש לפרקים. בשבוע הבא נמשיך לדבר על סטרוק', ונתקדם גם עם יצירות שנותרו לנו להשנה.
חוץ מזה לאביב הייתה יומולדת, היא הביאה עוגת שוקולד ללא לקטוז.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - אירחנו את תלמידי י׳ של שי, בשל מחלתו וזכינו לאורחות נוספות. הקדשתי את השיעור לאתנחתא מהעיסוק ביום והקשתי אותו לפילוסופיה הפוליטית של רולס.
תחילה, שיתפתי את התלמידים בכך שרולס הציל את הפילוסופיה הפוליטית מאקלים בו קרנה ירד בצל קריטריון האימות הפוזיטיביסטי. את רולס הצגנו בצורה תמציתית ומרוכזת, המציגה את מאמציו לזהות את עקרונותיה של חברה צודקת ואת האופן בו ניתן לבסס עקרונות אלה תחת מסך הבערות. לאחר ההצגה הקצרה של רולס, שניראה היה שהספיקה לכך שהתלמידים והתלמידות כולם יזהו את כוחה, פנינו לאחת הביקורות רבות ההשפעה על תפיסתו ולשם כך, הצגנו את מאמרו של צ׳רלס טיילור- ״הפוליטיקה של ההכרה״. מהמאמר חילצנו מהלך על פיו רולס היטיב לזהות תנאים הכרחיים לכך שחברה תהיה חברה צודקת אך אין התנאים שזיהה מספיקים לכך.
מוקד הביקורת הוא בעקרון השלישי של רולס (או, לחילופין, בחלק השני של העקרון השני, כפי שהוא מציג זאת). העקרון דורש כי תנאי לכך שחברה תהיה צודקת הוא שלכל חברי החברה תהיה הזדמנות שווה להתחרות על כל משרה, תפקיד וגמול.
רולס, לפי ביקורת טיילור, מתעלם מהעובדה כי ישנם מערכים היסטוריים עקשניים של הסללה, הדרה ודיכוי שהאופן בו הם משמרים אי צדק בחברה אינו בעזרת חקיקה אלא באמצעות סטריאוטיפים, תפקידים מקובעים, גזענות ותודעה כוזבת של קורבנות האי צדק ביחס ליכולותיהם השוות.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – שתי תלמידות בכיתה וכל השאר בזום. בהמשך לשיעורים על המיתולוגיה היוונית הגענו אל הטרגדיה - באופן כללי, ועל טרילוגיית האורסטיאה - באופן ספציפי. אל המחזות עצמם התקרבנו רק בסוף השיעור, והגענו אליהם דרך היכרות עם שכבות נוספות של ידע: התרבות האתונאית שהולידה את היצירות האלה; מקומו של התיאטרון בחברה הדמוקרטית היוונית; מבנה התיאטרון והמשמעות הפוליטית שלו; רכיבי החלל המוסכמים; התפאורה והתלבושות; המושגים המרכזיים של קונפליקט, גורל, גיבור טרגי ופעולה; המקהלה! הזהות שלה, המוזרות שלה, התפקיד שלה והמשמעות שלה. סקרנו את המקהלות השונות בטרילוגיה ודיברנו על הקשר בין הזהות שלהן לבין נושאי המחזה; והתחלנו לאט לאט את סיפור המעשה של המלך אגממנון שחוזר מכיבוש טרויה ונרצח באמבטיה, ומסגרנו את הטרילוגיה שעוסקת במעבר ממעגל רצחני של נקמת דם אל כינון בית משפט אזרחי.
コメント