השבוע העשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן. הנה זה מה שהתרחש אמש:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
השיעורים מוקדשים לסיכום כללי על אפלטון, שאותו קראנו מאז תחילת השנה. חילקנו את התלמידים לקבוצות, וביקשנו מהם לסכם כמה נקודות חשובות שלמדנו אצל אפלטון. ביקשתי גם לנסח שאלות שעלו במהלך הלימוד.
לאחר 15 דקות, כל קבוצה קראה את הנקודות ואת השאלות, וכתבתי אותן על הלוח. הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה. נראה שהתלמידים הפנימו את הלימוד והבינו היטב את הנקודות החשובות אצל אפלטון.
המשכתי קצת לסכם את הלימוד על אפלטון, עם סוגיית הצדק, שהיתה הסוגיה המרכזית בלימוד: האם הצד ניכר בפן האינדיבידואלי, או רק בהיבט המדיני/פוליטי? עבור אפלטון, ראינו שהצדק הוא יותר פוליטי מאשר אישי.
בחרתי להשוות עם תפיסת הצדק כפי שהיא עולה מתוך פסוקים בתנ"ך: שמות ב', מעשיו של משה במצרים כאשר הוא "יוצא אל אחיו".
כיצד התנ"ך רואה את האדם הפועל על-פי הצדק. מדובר בסיפור קצר המגולל פעולות הנעשות על-פי תפיסה בסיסית של צדק. הצדק מתגלה ברובד האישי, לא פוליטי, והוא מתגלה תוך פעולות הנעשות להגנת החלש אל מול החזק.
מאוד שונה מאפלטון...
הפסקה.
בשיעור השני חילקתי טקסט שתירגמתי מצרפתית על אפלטון: על הדעות ועל הדמוקרטיה. מתוך ספר של הוגה צרפתי, פרנסוה שטלה, שכתב ספר על אפלטון ב-1965.
שוב, חילקנו את הכיתה לקבוצות כדי לקרוא את הטקסט.
כאשר התכנסנו שוב, ניצת דיון סוער על דמוקרטיה, מנהיגות ודעות: מה בעייתי בשיטת הבחירות כפי שהיא מונהגת היום? מהם המגרעות של השיטה הדמוקרטית, ומדוע אפלטון מבקר אותה בחריפות? האם יש שיטה יותר טובה? האם הרעיון של אפלטון להעמיד פילוסוף בראש המדינה הוא יעיל? טוב יותר מהשיטה הדמוקרטית? האם הוא לא מוביל לדיקטטורה מסוכנת?...
שיעור מאוד מוצלח כסיכום של הלימוד על אפלטון...
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שיעור עמוס, גדוש, קצבי ומעניין. אנחנו לומדים את המהלך של דיויד יום בפעם השלישית. ובעיני, סוף סוף התלמידים מתחילים להבין. לומדים על רשמים ומושגים, כל מושגים מורכבים ופשוטים, ואז מגיעים למנה העיקרית: האם ניתן להבין סיבתיות מתצפית בעולם? התשובה של יום: לא!
וההבנה דורשת ריכוז ויכולת לקלוט אבסטרקציה יפה ודקיקה.
הפעם זה הולך.
סיימנו על הסיבתיות ומגיעה תורה של בעיית האינדוקציה: להשתמש באינדוקציה הוא דבר בעייתי: שכן הצלחתה של אינדוקציה נבחנה ב...אינדוקציה.
כאן אנחנו מתחילים לאבד את התלמידים
וזה הזמן לתרגיל. אנחנו שולפים תרגיל מדקרט שלא הספקנו לתת.
חוזרים על טיעון החלום, מזכירים את הסרט מטריקס שמשחק מעט על הטיעון הזה ומבקשים מהתלמידים לייצר תסריט לסרט חדש שמשחק עם טיעון החלום ומתבסס עליו, אבל שונה בהגיון ובעלילה מהמטריקס.
התוצרים משמחים!
בכיתה יב' של אדם לויד:
פתחנו בשיחה קבוצתית לסיכום אירועי חופש חנוכה. לאחר מכן קיימנו שיחות אישיות, במהלכן התלמידים התבקשו להציג תכנית עבודה לקראת הגשת עבודת החקר שלהם וכן לתת לעצמם ציון. התלמידים התקשו מעט לתת לעצמם ציון, רבים התחבטו והתלבטו. לבסוף כולם נתנו ציון.
Comments