שבוע 27 במיני קמפוס שלנו בבר אילן:
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
שיעור חגיגי ! סיימנו לקרא את "המשתה" של אפלטון. כל כך הרבה השקענו, קראנו לאט לאט, במשך שיעורים רבים והנה, הגענו לשיא: תפיסת האהבה האפלטונית, על פי נאומו של סוקרטס
(על פי דיוטימה – אותה אישה ספק היסטורית ספק אגדתית).
הגענו עייפים, אבל רבים מאוד מהתלמידים קראו ביחד איתנו בשקיקה. עלו לא מעט שאלות. עלו פליאות: זו אהבה? זה "אפלטוני?"
היה שווה והיה מתגמל.
בחלק האחרון של השיעור נתנו את המשימה השנתית; זו שתתן לתלמידים את הציון הסופי לתעודה של השנה: התלמידים התבקשו לכתוב נאום בסגנון "המשתה" שמתאר את תפיסת הארוטיקה שלהם.
ובבקשה לזכור: אהבה וארוטיקה במובן האפלטוני של המשתה. כלומר, לא "ארוטיקה, כפי שמשתמשים במושג בימינו.
נראה מה נקבל.
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
הקדשנו את השיעור הראשון לחזרה לבחינה בשבוע הבא. התלמידים שיתפו שאלות שונות שעלו במהלך הלמידה שלהם. היפה הוא שהם השיבו זה לזה, ונעזרו אחד בשני כדי לענות על השאלות.
בחלק השני של השיעור המשיכו התלמידים לעבוד על ספר המחזור, ועל אירועי סוף השנה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו בסבב מה נשמע. התלמידים חווים עומס בלתי נסבל מצד בתי הספר שלהם בכל הקשור לבגרויות ולמתכונות. בתקופה כזאת, להגיע לדרך רוח זו עבורם הפסקה מהשגרה המתישה. חלקם באו על אף הלחץ הגדול (מתכונות היום ובימים הקרובים). עם זאת, חלק לא באו בין אם מסיבה בריאותית ובין אם מלחץ לימודי.
חזרנו לריצ׳ארד טיילור. פתחנו בחזרה על המושגים ׳הכרח לוגי׳ ו׳הכרח סיבתי׳ כחלק מההכנה לקראת הבנה של מושג החופש ביחס לדטרמיניזם. ביקשתי מהתלמידים נקודת מבט ביקורתית על הטקסט ולהפתעתי חלק הביעו מורת רוח מסגנון הכתיבה ומהרעיונות. לעומתם, חלק אהבו. בשיעור הבא נעבור למשהו אחר כי תחושת המיצוי מבעבעת. לאחר מכן, התלמידים התבקשו לקרוא את הקטע הקצר על חופש ולנסח, כחלק מתרגיל כתיבה, במשפט אחד מדויק מה הוא חופש לפי טיילור. אחרי ההפסקה, נתבקש ולעשות אותו הדבר בנוגע לפרק על ׳דטרמיניזם רך׳. ראינו שהפתרון שטיילור מציג בפרק זה לא מספק אותנו לגמרי.
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
את שיעור הפילוסופיה הקדנו לפגישות אישיות בצעדים האחרונים של כתיבת עבודות החקר. העבודות מגובשות, רציניות ואישיות, בשיווק מה שקיוויתי למצא. לא שלא נותר עוד עבודה, כיצד לשלב את הביטוי האישי והחוויתי בעבודה אקדמית? מה הרגע שמפסיקים ללמוד, לחקור, הרחיב ומתחילים לכתוב? שאלה אחרונה זו עלתה בהקשר של תלמיד המבקש לכתוב על יסודות הלוגיקה ועמו עשינו כמעט קורס מקביל לצד הלימודים עם שאר התלמידים לאורך השנה. בסוף, סיעור מוחין עם חבר טוב פתר את הבעיה- פטנם. הפילוסוף האמריקאי פטנם. לו יש בדיוק את המאמר שאנחנו צריכים כדי להשלים את המשימה. תאחלו לכולםן בהצלחה לקראת קו הסיום.
Comments