השבוע ה 21 של הלימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן, פמליה גדולה של אורחים הצטרפה לשיעור השבועי שלנו – סגן ראש עיריית רמת גן מר אדם קניגסברגר ומנהלת האגף לחינוך על יסודי – אביבה מורן, רקטור אונ' בר אילן – פרופ' מירי פאוסט, מנכ"ל האונ' – זוהר ינון, המזכירה האקדמית – ד"ר רחל לוי דרומר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח – פרופ' אלי שלוסברג וראש המחלקה לספרות משווה – ד"ר מיכל בן חורין.
פתחנו במפגש מליאה שבו הטלנו את התלמידים לתוך המניפסט הפוטוריסטי של מארינטי האיטלקי משנת 1909. הסברנו את משמעות המילה "פוטוריזם" (עתידנות) ולאחר מכן קבענו את מתודולוגיית הדיון אותה כבר ניסינו במפגש המליאה הקודם: הדיון מתקיים בין התלמידים לבין עצמם ללא הנחיית המבוגרים. על לוח קרטון לבן כתבנו שאלות הנוגעות לטקסט ואחת התלמידות קראה בקול בפני הכיתה את סעיפי המניפסט עצמו. ובאמת, התלמידים ניהלו דיון מעניין, הקשיבו זה לזה והחזירו טיעונים זה לזה. בשלב מסוים כשחשנו שהדיון אינו "עולה קומה" ומתרחק מהטקסט, החזרנו אותם אל הטקסט ואל שאלת האמנות - והם הגיבו לשאלות הללו. לבסוף שאלנו אותם אם יש יצירה או יוצר, טקסט פילוסופי או פילוסוף בו הם נזכרים כשהם קוראים את המניפסט הפוטוריסטי. אחת התלמידות הזכירה את הפורמליסטים הרוסים שדרשו להתייחס לעולם כאל אובייקט אמפירי, מה שהיה מאד יפה משום שדרישה זו נוכחת במפורש באחד מסעיפי המניפסט.
בהמשך, דיקן הפקולטה למדעי הרוח הפנה שאלות לתלמידים והמשיך איתם את הדיון המעניין.
יצאנו בתחושה שהתחלנו להעלות את המודעות לצורך לצאת במהלך דיון מהטקסט ולחזור אליו, להתייחס לעניינים עקרוניים שעולים ממנו, ולפתח את רשת האסוציאציות והקונוטציות הנארגת בזמן הקריאה והדיון בו.
לבסוף הצגנו בפני התלמידים את ספרה החדש של המורה לספרות בבית החינוך בתל אביב, ד"ר ננה אריאל "מניפסטים, כתבים של אי נחת על סף המאה ה-21" שראה אור בימים אלה והזמנו אותם להעמיק בהבנת הז'אנר המניפסטי. נראה שהן האורחים והן התלמידים יצאו מרוצים.
התפזרנו לכיתות:
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
בדיון שהתקיים אמש במליאה ניכר בבירור שהתלמידים מתקשים להביע דעה או עמדה ולעמוד מאחוריה.
אז כן, הם ערים למורכבויות ורואים פנים רבות בכל דילמה וצדדים סותרים בכל סיטואציה, וזה טוב וזה יפה, אבל נראה כאילו שזה במקום היכולת לומר משהו צלול ואמיתי משל עצמם.
ובזה ניסינו להילחם בחלק השני של השיעור. התרגיל היה לכתוב טיוטת מניפסט. לכתוב רשימה של דברים שבעיני הם רעים/שליליים/ מזיקים לכתוב אותם ולשים נקודה בסוף המשפט וזהו. לא לסייג ולא לעדן. וזה היה אחד התרגילים הקשים שחוו התלמידים השנה.
בחלק השני, הבקשה היתה לכתוב בכמה נקודות איך ראוי לו לעולם לפעול, וגם כאן, בלי הסתייגויות ובלי לעדן ובלי לראות מורכבויות.
וזה היה מפרך. ממש מפרך.
חלק מהתוצרים כבר קראנו והם היו מרתקים. נמשיך איתם בשבוע הבא
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
היה משמח ומרגש לשמוע את תלמידינו האהובים מדברים על בית החינוך ועל המניפסט הפוטוריסטי בחלקו הראשון של המפגש. בחלקו השני והקצר במיוחד קראנו את הסיפור ״אל תעשה את זה!״ מאת אתגר קרת, ודנו בו בזיקה לרעיונות הפורמליסטים שלמדנו בשיעורים הקודמים. השאלה שהעסיקה אותנו במיוחד הייתה כיצד ארגון ציר הזמן של הסיפור מתכתב עם טענתו של המספר ש״החיים ממשיכים״ גם אחרי אובדנו של אדם אהוב. התלמידים הציעו לראות בהחלטה למקם את סצינת הסיום בגלידריה עדות לכך שהטרגדיה המשפחתית אינה ״משעבדת״ את הסיפור, אלא מוצגת בו כיסוד אחד מבין אחרים שמהם מורכבים החיים. מצד שני, האופן שבו הזיכרון נשזר באירועים יומיומיים (למשל דרך שם השכנה, שזהה לשם האישה המתה), צף וצולל שוב מתחת לפני השטח של הסיפור, מלמד גם על עיקשותה של הטראומה ועל חוסר האפשרות להשאיר אותה באמת מאחור. דיברנו גם על ניסיונו של האב להגן על בנו מפני המציאות, שנגע מאוד לליבם של התלמידים.
הכיתה אהבה את הסיפור ומצפה בהתרגשות למפגש עם אתגר קרת בכנס התלמידים בשבוע הבא.
Comments