שבוע שביעי בקמפוס בר אילן. כל זה? כל זה ועוד! 😊:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
קראנו יחד בשיעור הראשון את שירה של ויקי שירן "שוברת קיר". בחרנו לקרוא יחד את השיר של שירן כהמשך לדיון בשבוע שעבר בסיפורו של קפקא "אמן הצום". תחילה התייחסו התלמידים לכותרת השיר, שהיא גם שם ספרה של שירן. שאלנו מהי שבירת הקיר - ונענו בדיון בין המטאפורי לבין הקונקרטי.
אחת השאלות המעניינות שעלתה בדיון נוגעת למקור כוחו של השיר - האם הוא נובע מעמידתה של עליזה מול העולם? או שמא היא הנשברת ולא הקיר? ניסינו להתבונן בדברים מתוך פרספקטיבה היסטורית, לפיה מעשה ההתנגדות או החתירה לחירות של אישה אחת בעולם הם רגע בתוך מהלך כולל החותר אל עבר שינוי חברתי.
שיעור פילוסופיה. חזרנו לגורגיאס, הדיאלוג הנפלא של אפלטון. התחלנו לקרוא את הדו-שיח בין סוקרטס וקלקילס.
סוקרטס שואל את בן-שיחו: מי יותר "חזק" על פי הטבע, אדם בודד או המון? וקליקלס עונה בטבעיות: ההמון כמובן.
הוא לא יודע שהתשובה הזו הכניסה אותו לצרות... כעת סוקרטס יכול להתחיל את עבודתו הדיאלקטית...
שהרי קליקלס כבר סותר את מה שאמר קודם לכן, שהחזקים עולים על החלשים. כאן הוא מודה שהחלשים, כשהם מרובים, גוברים על האדם החזק.
אך מה פירוש "חזק"? עדיין לא יודעים, וסוקרטס דוחף את קליקלס להסביר מיהם אותם אנשים "נעלים" שעליהם הוא מדבר? ומה הוא אותו "חלק" שהם אמורים לקבל יותר מהאחרים?
לאחר שסוקרטס הראה לו כמה ניתן להגחיך את עמדתו – האם הרופא, למשל, אמור לקבל יותר אוכל מהאחרים? – קליקלס מדייק כעת בהגדרה שלו: האנשים הנעלים הם הנבונים ביותר בענייני המדינה, הם יודעים לנהל את המדינה, והם גם האמיצים ביותר.
לאחר שסוקרטס הראה לא שגם כאן, הוא אינו עקבי – להיות נבון ולהיות אמיץ הם שני דברים שונים! – הוא שואל אותו שאלה שפותחת את הדיון לשאלה הערכית האמיתית:
מהו אומץ? ומהי חכמה? האם מדובר באומץ כלפי עצמך, כלומר בשליטה עצמית? האם מדובר בחכמה כלפי עצמך, כלומר ביישוב הדעת?
וכעת נפתח הדיון הערכי האמיתי, כאשר קליקלס טוען: לא, האומץ והחכמה אמורים לשרת את התאוות ואת התשוקות שלנו, שנדע לספק אותן.
הדיון אודות החיים הראויים יכול כעת להתחיל.
כדי לשבור את הרצף של אפלטון, ביקשתי להביא טקסט שונה לחלוטין, מאת ניטשה, שגם הוא דן בשאלה המוסרית: מהו מקור הטוב והרע, מתול "לגניאלוגיה של המוסר".
דווקא מתוך טקסט זה ניצת דיון סוער בכיתה על "הטוב": האם יש דבר כזה? האם כולם יכולים להסכים על כך? האם יש מוסכמות מוסריות אוניברסליות? "לא תרצח"? ומה עם הנאצים? האם הם לא חשבו שהם עושים משהו "טוב" כשהם רוצחים את היהודים?
רוב הכיתה נטתה לעבר הרעיון שאין טוב שכולם מסכימים עליו, ואני ניסיתי להגן בכל זאת על מוסר אוניברסלי...
וכך הסתיים השיעור.
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שיעור יוצא דופן ומרחיב לב. שיעור שאפשרי אולי רק בדרך רוח.
יעל מכינה שיעור גדוש בנושא נקודות מבט ספרותיות. אנחנו מחכים לריענון הזה. למדנו כבר כל כך הרבה דקרט, ו.....
חלק מהילדים בטיול שנתי ואנחנו נמצאים עם חצי כיתה.
ההתלבטות: ללמד את השיעור המוכן או לדחות אותו לטובת נוכחות מלאה.
אנחנו מחליטים לדחות.
צופים בפרק מ"מראה שחורה", פרק שאותו הזכירה סיגל בשיחה עם התלמידים שבוע קודם. הפרק שעוסק בדירוגים.
הדיון סוער ולא פשוט. הסדרה לא קלה לצפייה. ואנחנו לא שמים לב והנה חצי הפסקה הלכה לה...
יוצאים ומצטופפים על שולחן בגינה שלנו. גוני, תלמידת יא רוצה להתייעץ על נושא של פרויקט בית ספרי: הבנליות של הרוע. אנחנו מנצלים את ההפסקה לשיחה סוערת על רוע, דרגות רוע, אחריות אישית ועוד.
והנה, אור, מנהלת בית החינוך מגיעה, שומעת ומספרת לנו על טקסט שקיבלה לקרא בסמינר שלמדה בבוקר לתואר שני: מחזה של סביון ליברכט על...חנה ארנדט, הבנליות של הרוע והיידגר.
אנחנו מנצלים את ההזדמנות ואור מקרינה את הטקסט על מסך המחשב בכיתה.
יעל מחלקת לכל אחד מאיתנו תפקיד ואנחנו קוראים את המחזה ביחד: כל אחד את תפקידו. מדי פעם משתרבב בדל דיון, אבל אנחנו מתאפקים.
תחושה כל כך יפה של אינטימיות, של חברות, ותחושה יפה שכולנו: מנהלת בית החינוך, מורים, תלמידים – כולנו שותפים ללימוד. סליחה על הקלישאה האיומה, אבלך אנחנו חבורה לומדת או קהילה לומדת. כולנו. באמת. אני יושב בכיתה ושמח לי.
בכיתה יב' של אדם לויד:
את החלק הראשון של המפגש הקדשנו לחידוד נוסף של היבטים שונים במלאכת כתיבת עבודת החקר. התמקדנו בטכניקות שנועדו לשמור על סדר ועל מיקוד. למשל, דיברנו על כך שרצוי לבנות כותרת לעבודה שממנה ניתן לגזור ראשי פרקים ולאחר מכן מראשי הפרקים לגזור סעיפים ולבסוף למלא אותם בתוכן בהתאם לכותרותיהם. כיוון שהתלמידים מעולם לא הוכשרו לכתיבה בסדר גודל כזה, העבודה סביב כתיבת העבודה דורשת לא מעט זמן והסברים. דיברנו גם על "משפט מיקוד", זה משפט שכתוב בגוף ראשון ומבטא מה כותב העבודה רוצה להביע בעבודה. הכללים הם שזה חייב להיות משפט אחד, כתוב בגוף ראשון ומתחיל במילים "אני רוצה". למשפט כזה הכותבים יכולים לחזור בכל פעם שהם הולכים לאיבוד.
בחלק השני של השיעור חזרנו לקרוא את רוסו. המשכנו ללוות אותו בגיבושו את מושג החירות. הגענו לפרק ו ("על החוזה החברתי") שבו ראינו כיצד רוסו מתחיל לנסח את החוזה החברתי לפיו על בני האדם לאחד כוחות על מנת להשיג מטרה משותפת אחת תוך שמירה ככל הניתן על חירותם של כל הפרטים המעורבים בכך. התלמידים הסכימו תחילה עם הרעיון, אך הביעו גם ביקורת והטילו ספק. בשיעור הבא נצלול לעומק.
Kommentare