שבוע שלישי בקמפוס בר אילן. זה לגמרי מה שהתרחש אתמול בשיעורים שלנו 😊:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין
התחלנו בקריאת סיפורה של עמליה כהנא כרמון "הינומה". תחילה התייחסנו לכותרת של הסיפור. התלמידות שיתפו באסוציאציות שעלו בהן - טקס חתונה, הסתר פנים, מרד חברתי, טקס חניכה, מעבר מילדות לבגרות, ועוד. לצד האסוציאציות הללו, שהציעו איזה קו של מחשבה לקראת הקריאה של הסיפור, קראנו את שירו של מאיר ויזלטיר המופיע כמוטו של הסיפור.
הדברים לא נקשרו - אך ניסינו יחד להבין את השיר: מי הם המלאכים המכים את האנשים, ומיהם האנשים המלוכלכים? מי הוא אלוהים שבשמם עושים המלאכים את מעשיהם, ומי הם אותם ילדים חסרי ישע שמשלמים את המחיר? בעזרתה של חיה, שהגיעה לביקור, נעשה חיבור ראשוני: זה הוא חוסר האונים הילדי החשוף אל העולם, עולם שאיננו מרחב מוגן.
לצד האסוציאציות הנחנו את השיחה על השיר, והתחלנו בקריאה צמודה של הסיפור. קראנו אט אט את פתיחתו של הסיפור, עושים סדר במחשבותיה של שושנה, מעמידים סדר של זמן, ומבחינים בין פאבולה וסוז'ט. במהרה התמקמו התלמידים ביחס לסיפור, והתמודדו באופן מעורר השתאות עם השפה הגבוהה.
אחד הרגעים היפים בשיעור הזה היו כאשר חצינו יחד עם שושנה וחייל האו"ם את הגדר, נוכחים ברגע שבו החייל כופה את עצמו עליה. קראנו את הקטע בקול רם, ואחת התלמידות עצרה אותנו, מזמנת לנו כי מה שמתרחש בסיפור עתה הוא לא תקין, בואו נעצור להתבונן בזה.
נדמה היה כי לרגע הזה התאסף השיעור כולו - לכל היה ברור כי מה שהתרחש אינו תקין, ואין לפסוח עליו, והדבר הרי איננו מובן מאליו. האם לזה ציפתה כהנא כרמון כשכתבה את הסיפור, או אולי קיוותה לו? ומה היו תגובותיהם של קוראים וקוראות של הסיפור בעשורים הקודמים?
את הדיון בסיפור נסיים בשיעור הבא.
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
אתמול אושי היה חולה וחצי מהכיתה נסעה לטיול שנתי, אז סטינו מהמהלך לעבר שיעור לא קשור אבל כיפי בנושא אירוניה שעשיתי השבוע יחד עם עומר בן דוד בבית החינוך תל אביב. בשעה הראשונה (אחרי עוגה וזיקוקים לכבוד יום ההולדת של תיא) עמדנו יחד על מובנים שונים של המושג אירוניה (רטורית/סוקרטית, דרמטית/טרגית, ״צחוק הגורל״ ועוד) וניסינו לנסח הגדרה כוללת שתקיף את כולם. התלמידות קיבלו משימה - לבחור תמונה מגלריית התמונות שלהן ולתת לה כותרת אירונית. חשבתי שזה יהיה קטן עליהן אבל הן דווקא התקשו עם זה - קשיים מעניינים שגם הם חומר לשיחה.
בשעה השנייה אחד התלמידים הציע לראות פרק של ״מראה שחורה״ שסיגל דיברה עליו בשיחת פתיחת השנה ועורר סקרנות, אני תכננתי סיפור ותרגיל כתיבה, עשינו הצבעה והסיפור ניצח! קראנו ודיברנו על הסיפור ״שלוש אחיות״ של עגנון והתמקדנו בביטויים שונים שיש בו לאירוניה. השיחה גילגלה אותנו גם לתאוריה מרקסיסטית, ומשם למחשבות על מקומה של ה״ישות המספרת״ כפי שהגדרנו אותה בשיעור שעבר בסיפור זה ובסיפורים בכלל, ולקראת סוף השיעור היינו רצוצים מדי בשביל תרגיל הכתיבה שתכננתי (לכתוב את הסיפור מחדש, מפי מספר אחר). בעקבות הצעה של אחד התלמידים סגרנו את השיעור בסיפור אסוציאטיבי בהמשכים שחשף אמיתות אפלות על הלא-מודע הקבוצתי.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו בקריאת שיר של משורר הזן הקואין על אודות הקוף המנסה לאחוז בהשתקפות הירח במים. שוחחנו קצת על אשליות, על מטרות ועל קופים.
לאחר מכן דיברנו על עבודת החקר שעליהם להגיש. לרוב התלמידים יש נושאים, לכן דיברנו על מבנה העבודה, על המשמעות של כתיבה ועל גופנים בוורד.
בחלק האחרון קראנו את "על האמנה החברתית" של רוסו. דיברנו על חירות ועל שיעבוד.
Comments