שבוע שמיני, סוף סוף הצלחנו להיפגש פנים אל פנים. התארחנו בתיכון 'אוהל שם' וליבנו במזרח אל עבר אונ' בר אילן 😊:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
אמש היה לנו העונג לארח את אודליה ואת תלמידיה המקסימים. הכיתה שלי ידועה בחיבתה לשגרה ובנטייה להתמרמר כשאנו מנסות לשבור את המסגרת הקבועה של השיעורים,
אבל במקרה הזה הם קיבלו את האורחים בחום ואווירת המפגש הייתה פתוחה, נעימה ומלאת חיוּת. סופסוף נזכרנו שאנחנו לא רק כיתה, אלא גם חלק מבית חינוך, והיה כל כך כיף להיזכר בזה! המשכנו לקרוא יחד את הסיפור ״קולנוע״ של יצחק בן נר. התעכבנו בעיקר על שאלות של ייצוג המיניות הנשית בסיפור, שיש בו תערובת של אימה, גועל, היקסמות ותענוג מציצני. קינחנו בהברקה של אודליה: תרגיל כתיבה שבו הכיתה התבקשה לבחור קטע מתוך סיפור מוכר ולעבד אותו לכדי תמונה בתסריט.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
נפגשנו סוף סוף במרחב של הכיתה. התארחנו בבית הספר "אוהל שם", וניצלנו את ההזדמנות לצפות בסרט. מדובר בסרט "Dead Poets Society" בבימויו של פיטר ויר משנת 1989.
הסרט השתלב היטב עם השיעורים הקודמים שלנו, שבהם שוחחנו על יצירות שמתכתבות עם ה"אודיסיאה", ו"דון קיחוטה". הפעם התכתב הסרט עם "חלום ליל קיץ" של שייקספיר, ופתח עבורנו את הדיון ביצירה.
הסרט, שעוסק בהתבגרותם של נערים אמריקאיים, בפנימייה יוקרתית ותחרותית, דיבר אל ליבם של התלמידים, והעלה על פני השטח את שאלת הקול האישי, ומציאת הזהות העצמית בתוך חברה שיש לה מוסכמות.
שוחחנו על הקונפליקט הקשה שבו נתון ניל, אחד מגיבורי הסרט, והאופן שבו, הגילוי של רצונו העמוק, מוביל להתנגשות מוות עם אביו הנוקשה והשתלטן.
המקרה של ניל, והדברים החכמים שאומר המורה לספרות לתלמידים, גרמו לנו לחשוב על אפשרות אמצע - על חיים שבהם מציאת הקול האישי איננה מאבק מתמשך, אלא תנועה, או אפילו ריקוד.
המקום של העצמי הוא המקום שבו הכל בר הגשמה, הכל אפשרי. אך מה עושים כשנתקלים בעוצמה במציאות? מה נותר מן החלום?
נמשיך לעסוק בשאלות הללו בשיעור הבא, עם תחילת הקריאה של "חלום ליל קיץ".
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול הכנתי לתלמידים הפתעה. זו היתה ממש המחשה של המושג פטרנליזם שעליו דיברנו בעבר. לא נעים אבל חשוב ומועיל. הכנתי להם טופס בחינת בגרות אמיתי, באותו פורמט ובאותה רמה שיקבלו בעתיד. הזמן: שלוש שעות. הפנים שקפו הלם. אבל, הם נרגעו כשהבינו שזה לעבודה בקבוצות עם חומרים ואינטרנט פתוח. כמו טיפול שיניים, זה היה לא נעים, אבל מועיל מאוד ולטובתם.
נשברה עוד רמה קטנה של אי ודיעה וחרדה מהבחינה. הם עבדו יפה מאוד, יסודי מאוד והגישו לבדיקה. ואני? התפתלתי משעמום. אחת לחמש דקות התייעצו איתי, אבל נותרתי בודד וחסר יחס בפינה בחושך :)
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
המשכנו לעסוק בפילוסופיה של אריסטו. הצגתי את תפיסתו של אריסטו כנצבת בין שתי תפיסות- מחד, זו המזהה את המציאות עם החומר, הנשלט על ידי המקרה, וזו המתרחקת
מהמציאות המוחשית ומוצאת את האמת בעולם האידאות. אריסטו, ראינו, מבקש להסביר את העולם בו אנו חיים מתוך הסדר שאנו מוצאים בו ושמצאו בו קודמינו. כך, אריסטו מפתח את המחקר המדעי באופן שיאפשר חשיפה של המציאות סביבנו, ככזו המאופיינת על ידי שינוי, התפתחות, צמיחה ותנועה. את החקירה המדעית הוא מרחיב כך שתגלה לנו מהו העצם ואיזה סוג של ידיעה מעניקה לנו את ידיעתו של עצם ככזה.
חזרנו שוב על מערכת המושגים העשירה שפיתח אריסטו: עצם ומקרה, צורה וחומר, שינוי מקרי ושינוי מהותי וראינו איך אריסטו מצליח להסביר את מה שרבים מקודמיו נכשלו להסביר: את אפשרותו של השינוי.
המשכנו בקריאה בפיסיקה של אריסטו ונראה היה שסוף סוף התלמידים הרגישו שהטקסט המורכב מתחיל להתבהר.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
שמחנו כולנו להיפגש סוף סוף פנים מול פנים. מדהים לראות איך הלמידה המקוונת מכבה רבים מן התלמידים שבמפגש אמיתי נפתחים ופורחים. שילבנו בין קריאה צמודה באפולוגיה לדיונים סוערים על חינוך, שליחות אלוהית, אמונה וצדק ולבסוף קינחנו בתרגיל קצר. ניסינו לבחון כיצד היינו עונים לסוקרטס אילו היינו בנעליו של מלטוס (על הקטע שב-24d–25b, ההסכמה של מלטוס שרק סוקרטס מקלקל את הנוער ושאר האתונאים מיטיבים עמו>האנלוגיה לסוס ולסייס). האם בכלל ראוי לענות לו? באיזו שיטה יש לעשות זאת? האם סוקרטס בכלל נוהג בהגינות? התלמידים הקריאו את תשובותיהם היפות, אך בלטה במיוחד התשובה שכתבה דניאל קים, וזו לשונה:
״חברי השופטים אני יודע שכן זה נראה כאילו איני מבין דבר בחינוך ילדים כי כל דברי התהפכו עליי אבל שימו לב למהלך הדברים שסוקרטס עשה, איך הוא הצליח להפוך את הטענה החלשה לחזקה, איך הוא הופך את הדברים.
ברגעים אלה סוקרטס מראה שטענותיי כלפיו נכונות ושכל מה שהוא עושה זה משתמש בטכניקות שלו כדי להעליל עליי, ואתם מכירים אותי, איני שקרן. הוא מוציא מילים לא נכונות מפי והוא גורם לי להיות חייב לענות לו בדיוק כפי שהוא רוצה, אתם מכירים את דעותיי והנה הדגמה חיה ליכולותיו של סוקרטס. והנה אסביר לכם על כוונותיי האמיתיות בלי שסוקרטס מכניס לי מילים שלא התכוונתי להשתמש בהם.
אני התכוונתי לכך שלכל נער יש מי שמשפיע עליו והבן אדם הזה הוא שונה לכל נער, כל אחד מכם יכולים לחנך את הנוער ולהשפיע עליו לטובה אך סוקרטס הורס את חינוך הנוער ומשפיע על הרבה ילדים לרעה ואין ממקומו לעשות זאת.
ובדיוק כפי שעשה לי כך הוא יכול לעשות לילדיכם ולחנך אותם לרעה.״
לסיום התחלנו לגעת, במעט הזמן שנותר, בתורת האידאות האפלטונית והדבר עורר סערה בלתי צפויה :)
Comments