שבוע 19 בבית החינוך באונ' בר אילן. שמחה וששון לשוב ולפגוש את כולם:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
היה נורא משמח ומרגש להיפגש פנים אל פנים. אחרי שיחה נלהבת במיוחד על אירועי השבוע אצל כל תלמיד ותלמידה (אנחנו תמיד פותחים בשיחה כזאת, אבל זה פשוט לא אותו הדבר בזום), ולפני שצללנו חזרה לקריאת ״בין לילה ובין שחר״, שלוש תלמידות ביקשו להעיר הערת פתיחה. באופן מצחיק התגלה ששלושתן התכוונו להעיר את אותו הדבר: שיניתי את דעתי ביחס לאריק! כולנו כבר ממש קשורים וקשורות לדמויות בנובלה הנפלאה הזאת, במיוחד לאלה שעיצבנו בהתחלה, כמו אריק (למרות שעם דמותו של פסח עוד קשה). אמש ליווינו אותן ללילה הראשון בגדנ״ע. ואיזה לילה זה היה!
התלמידים נתנו לנובלה מחמאה משמעותית מאוד (ונכונה) בעיני - שראוי לעבד אותה לסדרה. לא עלה לי על המקום הרעיון המתבקש למשימת כתיבה - לעבד קטע מהנובלה לתסריט טלוויזיוני - אבל אני חושבת על זה עכשיו כמשימת סיום כשנגמור לקרוא. אולי אבקש מהם גם לשבץ בתסריט סיפורים אישיים מטיולים שנתיים שעלו תוך כדי השיעור, כי הם היו פשוט סיפורים מצוינים.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
התחלנו לעסוק בנובלה של טולסטוי "מותו של איוואן איליץ'". תחילה התמקמנו על ציר הזמן ודיברנו על דורות ספרותיים, ועל יחסי ההשפעה בין גוגול לבין טולסטוי, שחי חיים ארוכים, ונפטר בתחילת המאה ה-20.
בעוד שגוגול העניק לנו יצירה ריאליסטית שיש בה יסודות פנטסטיים, העניק לנו טולסטוי ספרות ריאליסטית, אך למרות ההבדל הזה, התלמידים מצאו קווי דמיון רבים בין היצירות, בעיקר בתיאור הבירוקרטיה בחברה הרוסית של המאה התשע עשרה.
פתחתו עם החלק הראשון של הנובלה, ודנו באופן שבו מתואר מותו של איוואן איליץ' מנקודת מבטם של הסובבים אותו. התלמידים נחלקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת ראתה בתגובת הסביבה חוסר חמלה, אנוכיות, ואינטרסנטיות, שכן חבריו לעבודה של איוואן איליץ' עסוקים ברווח ובתועלת שיביאו לו מותו. לעומת זאת, הקבוצה השניה היתה סלחנית כלפי המחשבות הללו וראתה בהן מחשבות לגיטימיות, אשר לרוב אנו נחשוב, אך לא נעז לומר אותן אולי בקול רם.
בחלק השני התמונה התבהרה יותר - נכנסו למהלך חייו של איוואן איליץ' והתלמידים ראו בחייו דוגמה מייצגת למסלול הגברי מהמעמד הגבוה. השאיפה לחיים מהוגנים, ולחיים שיש בהם רק נעימות וקלות. ניסינו להתבונן במשאת הנפש הזו ללא שיפוט או ביקורת, אלא כהבנייה תרבותית, וזאת לצד המחירים שבצדה. נמשיך את הקריאה בשבוע הבא.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
חדווה רבה וגדולה הביא לנו המפגש המחודש, פנים אל פנים. התכנסנו בשלושה מימדים כדי להמשיך בקריאת הגלגול, כמנהגנו - בקריאה בתפקידים, שהתלמידים ביצעו בצורה פנומנלית.
בשעה הראשונה סיימנו את החלק הראשון של הנובלה וקינחנו בתרגיל קצר: כתיבת הסצנה של ׳הופעת הבכורה׳ של גריגור מחוץ לחדרו בנרטיבים שונים (מנק׳ המבט של האב, האם, עוזר המנהל והאחות - וגם מ״חור המנעול״ של הדלת - פרספקטיבה שהובילה אותנו לשקול האם ייתכן סיפר מנקודת מבט ״בינוקולארית״. משם קצרה הדרך לדיון מעמיק ונבון שעניינו המבע המשולב, שכמובן לא היתה לי כל כוונה ללמד בשלב זה).
בשעה השנייה יצאנו למסע קצר בזמן, לשנה שנחשבת ל״שנת המפנה״ בעשייה הספרותית של פרנץ קפקא, 1912: בספטמבר של אותה שנה השלים בלילה אחד את כתיבת ״גזר הדין״, שהוביל לפריצתו הספרותית. ובאותו הסתיו כתב גם את ״הגלגול״, מלאכה שארכה כ-3 שבועות.
לקפקא עמדה שנה זו בסימן ביקוריו בווימאר, וכן בהופעות התיאטרון היידי שהעלו בפראג שחקנים-נודדים. ואילו אנו פתחנו את השעור בהצצה אל 1912 כפי שנשקפה מכמה מבירות אירופה האחרות: וינה, פריז, ואוסלו.
מהרגע שהצגתי את ׳דיוקן עצמי עם פרח׳ של אגון שילה ועד שאחד התלמידים הכריז בקול: ״אקספרסיביות!״, חלפו כמה שניות. יחד עם עירום יורד במדרגות של דושאן (״ערימה של גופים״, ״צבר כלי נגינה״), הובילו אותנו היישר לאסתטיקה
האקספרסיוניסטית. הצגתי גם את ׳התרשמות: שקיעה׳ של מונה ושדרות מונמארטר של פיסארו, ודיון מענין התפתח בנוגע להבדלים בין אימפרסיה ואקספרסיה, תיאור והבעה, מציאות חיצונית ופנימית וכן ׳תפיסת׳ הרגע החולף, אל מול השאיפה לתאר את ההשתנות עצמה.
באוסלו, צפינו בכמה גרסאות של ׳הצעקה׳ למונק ועמדנו על ההבדלים וההתפתחות ביניהן: במיוחד, ״התרוקנות״ הפה והעיניים של הדמות. היחס בין דמות ורקע. שאלת היציבות מול הנזילות של הגשר. סיימנו את המסלול בפריז, בצפייה בחלקו האחרון של ׳פולחן האביב׳ לסטרווינסקי (בכוריאוגרפיה של פינה באוש), שהותיר אותם פעורי-פה. האסוציאציות לעבודות — מטריד, עז, שגעון, כאב, אימה, פחד, צעקה, גוף, עירום, נפש, קרבן אדם וחיה — נקשרו בנקל ל״גלגול״ ולמטמורפוזה ההולכת ורוקמת עור וגידים (או שמא, מחושים וכנפיים) של גיבור הנובלה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול התקיים מפגש אחרון לפני הבגרות בשבוע הבא. מה עשינו? התלמידים שאלו שאלות ואני חזרתי על חומרים. היה קצת מתיש אבל מאוד מועיל (להתרשמותי).
ומה בתכנית? הכרזתי על שבוע מרתון זום ובשבוע הבא נפגש בזום כארבע פעמים, בכל פעם לשעתיים, כדי לחזור על חומרים. בהצלחה לכולנו 😊
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
חזרנו, לדרישת התלמידים, לנושא שלא מרפה מאיתנו בשנה האחרונה ושוב, לסוגיית הגבלות על מי שמסרבים להתחסן. האם מדובר באפליה? באילו תנאים היא סבירה? כיצד מאזנים בין החובות והאינטרסים המתנגדים אלה באלה? האם עצם הצורך לאזן בין שיקולים מלמד שאנו תועלתנים? (ספויילר: לא). ומה עם הזכות לסודיות רפואית? ומה בדבר הפגיעה בזכויותיהם של מנועי חיסון? ובכלל, מה היא הדרך הנכונה להתנהל במצב של אי ודאות? האם אנו יכולים להיות שהפשרות שאנו עודים הן סבירות? כרגיל, היה סוער ומרתק.
בהמשך השיעור חזרנו ליום. דיברנו על מקומו של מושג הסיבתיות בהיסטוריה של הפילוסופיה, נגדו יוצא יום. דיברנו על המזלג של יום, התעכבנו בשאלה האם התפקיד שנותן יום לכוחנו (או אי יכולתנו) להעלות על הדעת מצבי עניינים אינה מציבה שיקול פסיכולוגי מקרי בלב התפיסה? שאלנו אם התפתחויות תאורטיות, כמו פיתוח הגאומטריות הלא אויקלידיות פוגעים ב״מזלג״ של יום. חזרנו לדבר על רשמים ומושגים ומשם נמשיך.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
לאחר שבועיים של הפסקה, חזרנו במלוא המרץ לקריאה בקאנט (הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות). עסקנו שוב במושג הרצון הטוב ולאחר מכן התחלנו לנסות להבין את מושג החובה. הרעיונות שעומדים
מאחורי הטקסט לא קלים לעיכול עבור התלמידים, לכן אנחנו מתקדמים צעד צעד בנסיון להבין כיצד חושב קאנט וכיצד הוא מבקש מאיתנו לחשוב. לבסוף מיפינו את שלושת סוגי הפעולות המעשיות ביחס לחובה: זו שמנוגדת לחובה, זו שתואמת את החובה וזו שבאה מתוך החובה. מהלכי המשנה הביאו עמם דיונים ואף התנגדויות ועל זה ברכנו כולנו. עבור התלמידים היה זה צעד מבורך לחזור ללמוד פנים מול פנים, על אף השעה והעובדה שבית הספר לא ממוקם בקרבת רבים מהם.
Comments