השבוע ה 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן. השבוע חשפנו בפני התלמידים את האפשרות לכתוב עבודות גמר בתחום הדעת הנלמד. הם גילו עניין רב ונראה כי כבר התחילו לחשוב על נושא שמעניין אותם.
נמשיך כמובן לעדכן בעניין. חוץ מזה, זה מה שהתרחש אצלנו השבוע:
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
אושי נפל השבוע למשכב וטליה ברמן, רכזת בית החינוך שלנו מלאה את מקומה - קשה להוציא משהו טוב משיעור פילוסופיה בלי אושי, אבל בכל זאת התכנסנו וניסינו.
המטרה שהצבתי לעצמי ולתלמידים הייתה פשוטה - לשבת ביחד, לקרוא, ולהדק בתוכנו את שתי התורות העיקריות שנלמדו, התועלתנות וקאנט.
ישבנו במעגל וקראנו את סיפורה של אורסולה לה גווין ״המפנים את עורפם לאומלאס״. סיפור אוטופי/דיסטופי, מוסרי/מוסרני, תועלתני/דאונטולוגי, והאמת פשוט סיפור מצוין, נורא כיף כשאפשר לקרוא ספרות בשיעור פילוסופיה.
התלמידים בהתחלה לא הפגינו חדווה גדולה... אבל התעקשתי. לקרוא בקול רם, כאשר רצף הקריאה תלויה לחלוטין בהם - מתי מישהו מתחיל להקריא לנו, ומתי מישהו לוקח את השרביט להמשיך. האחריות על הזרימה היא בידי כולנו, וככה אני אוהבת לקרוא בקבוצה.
ההתעקשות על קריאה תמיד משתלמת, זה גם מה שאני אומרת לעצמי כשאין לי כח. תחושת ההתמלאות הורגשה בחדר מבחינתי, וזה הרווח הכי גדול.
היינו ממש סוסי עבודה! עברנו על כל המהלך של מיל, כאשר הסיפור מהווה מפת דרכים לתחנות שבדרך. ראינו איך מגדל הקלפים בסוף קורס לתוך עצמו, כאשר מנסים לפתור את ההתנגשות החזיתית של זכויות אדם ושל תועלת, ואיך התורה של מיל מתחילה להזדהם בנגע זר - בתפיסה מוסרית שנשמעת מאוד כמו קאנט.
וקאנט באמת היה אנטיתזה מושלמת, במובן של - משלימה. בעיקר טוב היה להרגיש כמה שתי התורות מצויות בתפיסות שלנו ביחד, כמו גם במערכת המשפט. התעכבנו במיוחד על הרעיון של האדם כתכלית, על תלמידים ופציינטים שהם למשל ״פייבוריטים״ (האם זה מסוכן למוסא? האם זה בהתאם לחובה או מתוכה?) ועל רופאים שפועלים למען חולים לפנים משורת הדין.
במהלך השיעור עלו רעיונות שלצערי הרב לא הספקנו לפתח: המעניין בסיפור הוא לא המעשה המפוקפק של תושבי אומלאס, אלא דווקא זה של אלו המפנים את עורפם. שווה לחשוב אם הגירוש העצמי מגן עדן הוא המעשה המוסרי, האם מיל וקאנט היו יכולים להכיל בתורות שלהם את המעשה המרדני הזה? האם הפיכת העורף היא סרבנות, או ויתור ונטישה?
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
בעקבות השיחה עם סיגל המשכנו לדון בכיתה באפשרות של כתיבת עבודות גמר. התלמידים העלו שאלות והתלבטויות בנוגע למסלול הלימוד המיוחד והמאתגר הזה, וחלקם התחילו לגלגל נושאי מחקר אפשריים. אחר כך ערכנו סיכום ביניים של הנאומים שקראנו עד כה ב״משתה״ והשווינו ביניהם מכמה היבטים. הקדשנו תשומת לב מיוחדת לעמדות השונות שמתבטאות בהם בנוגע לארוס ושאלת ה״טוב״ וליחסים בין גוף ונפש.
אחרי החג והחופש נגיע סוף סוף לתורת הארוס של דיוטימה.
Comments