השבוע השישי בקמפוס באונ' בר אילן עמד בסימן המפגש עם יאיר קדר, במאי סרטים תיעודיים, יוצר מיזם "העברים" (בו השתתפו לאחרונה גם תלמידי 'דרך רוח').
הנה זה מה שהיה לצוות שלנו לספר על מה שהתרחש אמש:
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
בשעה השנייה, לאחר ההרצאה המרתקת של יאיר קדר, שלחנו את התלמידים/ות לעבוד בקבוצות על תרגיל: כל קבוצה בחרה אמן/ית וחשבה כיצד הייתה יוצרת סרט עליו. נגעו בכל ההיבטים: נרטיב, פסקול, מרואיינים, שפה עיצובית...
היו רעיונות מדליקים כמו דוקו-אנימציה על חייו של וולט דיסני שבו מתראיינות גם דמויות מצויירות, וסרט על חייה של איימי וויינהאוס שבו ״היא עצמה״ שואלת את השאלות (כלומר היוצרים ינסחו שאלות כאילו היא שואלת אותן) והמרואיינים יענו לה.
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
פתחנו את השבוע במפגש עם הבימאי יאיר קידר יחד עם כל בית החינוך. התלמידים בכיתה הכירו היטב את עבודתו של קידר, שכן בשנתיים האחרונות צפו במספר סרטים שיצר. השאלות הוכנו מראש, ויחד עם ההיכרות ועבודת ההכנה המוקדמת, התהוותה בינם לבין קידר שיחה מרתקת על הסרטים, ועל הסדרה של "העברים", ותפקידה בתרבות הישראלית.
התלמידים שאלו את קידר על תהליך ההתהוות של הסרטים, על בניית הנרטיב, על עבודה עם החומרים הארכיונים, ועל השפעתו על הסרט כמחבר. השיחה היתה ערה, ונדמה כי יכלה להימשך מעבר לזמן שהוקצב לה.
בחלק השני של השיעור קראנו את השיר של ארז ביטון "זוהרה אלפסיה". דיברנו על השיר בתוך הקונטקסט של ספרות "דור המדינה", והתערערותה של הזהות הישראלית בשנות השבעים והשמונים.
הדיון התחבר היטב לשיחה עם קידר, ולשאלה לאלו יוצרים יש מקום בתרבות? ואיזה סיפור הם מספרים?
מעבר לכך התייחסו התלמידים לפואטיקה של השיר, ולתחושה כי השיר הוא קונקרטי מידי. הריאליזם שלו יצר אכזבה מסוימת, ונשאלה השאלה היכן המעוף? היכן המוסיקליות והחריזה? היכן היופי של השירה? הדיון לא הושלם, ונמשיך בו בשבוע הבא.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
התכנסנו לשיחה עם יאיר קדר יוצר סדרת "העברים" בחלק הראשון של המפגש. יאיר העלה נקודות מרתקות הנוגעות לתהליך יצירת סרטי תעודה. התלמידים דייקו בשאלותיהם.
הקבוצה שלי צפתה בסרט על עמוס עוז שבוע לפני כן והכינו כ-15 שאלות שמתוכן שאלו שלוש.
לאחר מכן השלמנו את הקריאה בהגיונות ובזה גמרנו את המפגש שלנו עם דקארט. דיון גדול התעורר סביב שאלת הגדרת האני. זלגנו גם למחשבות טכנולוגיות של הפיכת התודעה לדאטה והדפסה מחדש של הגוף האנושי.
בשבוע הבא ביקשו התלמידים לצפות בפרק מאוד רלוונטי מתוך "מראה שחורה". הם אחראים להביאו לשיעור.
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
מפגש הזום עם הבימאי והיוצר יאיר קידר הסעיר את התלמידים ועורר דיונים סוערים. הוא גם היה תזכורת חשובה לכך שהזום אינו בהכרח רע והוא פותח אפשרויות נגישות פשוטה לאנשים מרתקים בארץ ובעולם.
בתום הפגישה נותרנו עם שאלה בעקבות הערה שהעיר קידר: האם, כפי שטען בהערת אגב, המהפכה הלהט"בית היא תופעה חסרת תקדים? האם היא כה שונה מהמהפכה הפמיניסטית, למשל? הדיון היה סוער.
גילינו שישנם מאפיינים משותפים לשינוי התודעתי הכרוך בכל אחת מהן אבל יש גם הבדלים מובהקים: קיומם של להט"בים הוכחש בחברות דכאניות (וגם היום, כל החברות דכאניות במידת מה) בעוד אין לכך מקבילה ביחס לנשים.
מצד שני, להט״ב ״בארון״ עשוי להתפס בחברה בה הוא חי כאדם חופשי ו״נחשב״ בעוד אישה תתפס כפחותת מעמד.
בהמשך, אני כבר לא זוכר איך, הגענו לדבר על אתיקה ובעלי חיים. התפתח דיון סוער מאוד, דעתני מאוד, קולני מאוד ומנומק מאוד אבל נעים בצורה יוצרת מגדר הרגיל. האם ניתן ברצינות לזהות את מעמדם המוסרי של בעלי חיים לזה של בני אדם? האם הזיהוי בין מעמדם המוסרי של בני אדם ושל בע״ח נדרש מטבעוני המאמין שתעשיית הבשר היא עוול מוסרי שחייב להפסק? השוונו מספר עמדות המופיעות בספרות וגילינו שהתלמידים/ות, שלכל אחד ואחת עמדות מגובשות ונחרצות בסוגיה, מתקשים לזהות את המוטיבציה המונחת מאחורי עמדות שונות משלהם.
יתכן שהעובדה שתעשיית הבשר הגלובלית והאכזרית היא חלק מהמציאות של עולמנו, ולא משהו שנראה שעשוי להשתנות בעתיד הנראה לעין, מקשה על העיסוק המופשט בסוגיה ועל היכולת לשקול עמדות אחרות, גם אם כאלה שמבחינת המסקנות שלהן, הן מאוד קרובות.
Comments