השבוע ה 11 בקמפוס בר אילן. לא יודע מה איתכם, אני מסתחרר מכל העושר הזה!
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
בכיתה י' המשולבת הקדשנו את המפגש לסיפור הקצר של רונית מטלון "אח קטן". הקריאה בסיפור המשיכה את השיחה שלנו על צדק ועוול, ולקחה אותנו הלאה לניסיון להבחין בין טוב לרע. את הסיפור קראנו קריאה קרובה. הקריאה הקרובה סייעה לתלמידים להחזיק את חוט הזמן של הסיפור, ולהיות בערנות למעבר התכוף מן ההווה ביחס לעבר, דבר שלא היה פשוט עבורם.
תוך כדי קריאה התגלה בפנינו ממדי האסון שאיתו מתמודד גיבור הסיפור: אח שנהרג תוך שהגן על הבית שלו מפני הרס ע"י פקחי העירייה בגין בניה לא חוקית. הסיפור עורר בתלמידים התקוממות - דיברנו על השרירותיות של החוק, והאופן שבו החוק אינו יכול להכיל מורכבות אנושית, ובמקרה שלפנינו לחוק אין עניין במצוקה של המשפחה, הדחוסה בבית הקטן, בצורך שלהם לחיות חיים חומריים מניחים את הדעת, או בזכותם הבסיסית לבית.
בחלק האחרון של השיעור חלקתי עם התלמידים את האירוע שבעקבותיו נכתב הסיפור בשנות השמונים - סיפורו של שמעון יהושע מכפר שלם שנהרג בנסיבות דומות. הסתכלנו על הכתבה ועל התמונות. הרגע הזה שבו המציאות והספרות הונחו זו על זו היה לא פשוט עבור התלמידים. במידה מסוימת המרחב המוגן שמעניקה הספרות נפרץ, והשאלה שעלתה היא - אבל באמת? ככה?
את השיעור סיימנו בתרגיל כתיבה שהיה לא פשוט עבור חלק מהתלמידים. לכתוב לניסו, האח הקטן, מכתב שבו הם חולקים את מה שהם חשים כלפי הסיפור שלו, כלפי חוסר הצדק והעוול שנעשו למשפחתו.
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שיעור אורח בכיתה, סיגל מגיעה עם המשורר אביחי קמחי. התלמידים מגלים עניין רב, אביחי מדבר והשאלות זורמות. בלי לשים לב עברה חצי שעה מתוכננת והפכה לכמעט שעה וחצי. שאלה מובילה לשאלה. מה הופך טקסט לשירי, שואלת גילי. ואם אין הגדרה מוחלטת לשירה, כיצד נדע מיהו משורר, שואל אוהד.
וככה נרקמים לתוך סיפור חייו של אביחי (גילוי השירה בגיל מאוחר, לאחר קריירה צבאית ומחלת סרטן לא פשוטה), קטעי שירים שכתב (והתלמידים קוראים מהספר שנתן), ביחד עם שאלות ותשובות.
התשובות שנותן המשורר לא מניחות את דעתם של חלק מהתלמידים. סיגל נכנסת לדיון ומציגה את עמדתה. ואנחנו מדברים על שירה כמשהו חמקמק שנבנה ביחס לפער או חור או ואקום או חלל – משהו שלא ניתן להגדירו ואולי הוא קשה אפילו.
ומדברים על מוזיקה פנימית של שירה ועל משקל פנימי ועל ההבדל הלא פשוט במציאת אותו משקל פנימי לבין זיהוי משקל חיצוני וחריזה מפורשת. אני מגייס את ההרצאה על האתיקה של ויטגנשטיין ומגדיר שירה כבניית מבנה לשוני שמשמעותו מנפצת אותו (את המבנה).כל אדם בחדר שעוסק בכתיבה חושב על מה שנאמר ונשאר עם משהו.
ובמיוחד אנחנו חווים שיחה אמיתית, לא מוכנה מראש ולא מתוכננת שזורמת בצורה מעניינת, אם כי (בעצם, למה "אם כי") מלאת מחלוקות ועמדות שונות.
ניצלנו את ההזדמנות היטב.
בחלק השני, יעל ואני מתלבטים, האם להמשיך לפי התכנון המקורי: כלומר להיענות לבקשתו החוזרת של שני (אחד התלמידים) ולדבר קצת על פסיכולוגיה? או ללכת עם נושא השירה.
יעל הביאה טקסטים מרתקים ואנחנו מתלבטים. ההחלטה בסוף, ללכת לתרגיל שינסה להתמודד עם השאלה: מהי שירה.
יעל מבקשת מהתלמידים לקחת טקסט כלשהו (אפילו ערך בוויקיפדיה) ולעצב אותו כשיר. כלומר, לחתוך שורות, לייצר פסיחות ועוד. אנחנו קוראים בקול ונהנים.
בשלב השני: השלב שבו התלמידים צריכים להפוך את הטקסט ל"שירי" באמצעות משחק לשוני, אנחנו כבר מאבדים חלק מהתלמידים.
זמן השיעור תם: פרויד בשבוע הבא.
בכיתה יב' של אדם לויד:
התחלנו בסיכום החלקים שלמדנו מהגותו של רוסו, לאחר מכן עברנו לסבב עדכון בנוגע לעבודת החקר. הדגשתי נקודות חשובות לגבי העבודה שתאריך הגשתה הולך ומתקרב (1/2). לאחר מכן פתחנו בקריאה של פרק יג מתוך לויתן של הובס. כיוון שבכיתתנו יושב עומר רגב שהקדיש את עבודת הגמר שלו להובס, היה זה טבעי לערבו יותר בשיעור והוא אכן לקח חלק פעיל מאוד. דנו בקביעתו של הובס שהשיוויון בין בני האדם גורם למצב טבעי של מריבה/מלחמה, ולאחר מכן עסקנו בשלוש הסיבות העיקריות הגורמות למצב זה (תחרות, אי בטחון וזחיחות) וכן במניעים (בצע, מניעים ועשיית שם). התלמידים נחלקו בתגובתם להובס. חלקם חשו כלפיו שנאה עזה ואף הביעו אי נחת מהקריאה בו וחלקם התחברו מאוד לגישתו חסרת הפשרות. בשבוע הבא נעמיק את הדיון.
Comentarios