שבוע הלימודים ה 19 בבית החינוך באונ' בר אילן הסתיים לו אתמול. זה מה שהתרחש אצלנו אמש:
במגמת הספרות:
אמש התכנסנו למליאת ספרות משותפת עם הסופרת שהם סמיט. השיעור הוקדש לדיון במעשה הביקורת, זו הספרותית, או האומנותית, ובכלל בשיח בישראל. את השיעור פתחנו בצפייה קצרה
בשיר "מה יש לך גברת לוין?" בביצוע של השלושרים. צפינו בקליפ של השיר ודנו בקצרה בדיוקן של גברת לוין, כפי שעולה מהקליפ וממילות השיר. מתוך השיר מסתבר כי גברת לוין היא מבקרת
תיאטרון המצטיירת כזחוחה, שיפוטית, ושמניעיה ואורחותיה לא מובנים (לחלקנו נחווה הקליפ באופן מטריד ביותר. שלושה גברברים שמכרכרים סביבה ללא מרחב נשימה).
בעקבות גברת לוין, שיתכן כי היא בת דמותה של המבקרת הדה בושס, התבוננו בדיוקן של המבקר ושל הביקורת בתרבות בישראל. נענו בין מעשה הביקורת כהבעת דעה, וביטוי של דמוקרטיזציה,
לבין מעשה הביקורת כפרופסיה, כלומר, מקצוע ממש. אולם, גם כאשר מדובר במקצוע, ראינו כי התפיסה של המבקר, ומעשה הביקורת, היא לא אחת, שכן היא יכולה, בעקבות ויילד, למשל,
להיות מעשה של יופי, של התרשמות מן היפה, ועל כן של יצירה בפני עצמה.
את השיעור חתמנו בתרגיל קצר. קראנו את חלקו הראשון של הטקסט של חנוך לוין "מילה בזכות הביקורת", ודיברנו על היחסים שמתאר לוין בין המבקר, כנציג החברה, לבין האמנים, שיצירתם
היא המושא לביקורת. אולם, כשקראנו את החלק השני של הטקסט, גילינו שב"מבקר" הכוונה בכלל לפקח שעולה לאוטובוס. המהלך הזה של לוין גרם לנו לחשוב על השחיקה של מעמד המבקר בתרבות.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – שיעור גדוש אתמול בכיתת הפילוסופיה. התחלתי בהצגה שיטתית, אל חופשית – ללא "העתקה מהלוח", של המהלך של דיויד יום. עבדנו ממש צעד אחרי צעד.
מושג ומושג, ובניתי את המהלך. מושגים פשוטים, רשמים פשוטים, מושגים מורכבים, תפקיד הדמיון ובעיית הסיבתיות. לא היה קל, אבל היה אפשרי.
בחלק השני של השיעור התחלתי להכתיב מחדש את כל המהלך לטובת המחברת, והזיכרון וההכנה לבגרות, אבל לא היה קל. התלמידים היו כר לא שקטים וחסרי ריכוז, מה שהקשה על הריכוז שלי בניסוח ובהכתבה.
ואז. התלמידים ביקשו שאתן להם שאלה למחשבה, אשלח אותם לעבוד בקבוצות ובינתיים, אכתוב אני על הלוח את כל החומר והם יעתיקו. הסכמתי בשמחה.
וזו השאלה: איך היה מבקר רנה דקארט את המהלך של דיויד יום. שוב, שאלה מאוד מכבדת שהיתה דורשת ממני מחשבה יפה כדי לענות עליה בעצמי.
התלמידים יצאו לעבודה ואני שלחתי להם לווטסאפ הכיתתי טקסטים שמסבירים את החומר ויוכלו לשמש להם בסיס.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – פתחנו בשיחה על משבר וירוס הקורונה. קראנו פוסטים מבלוג של ישראלי החי עם משפחתו המקומית בווהאן. הפוסט מתאר את שבריריות השיגרה שכולנו כה מורגלים בה ומקבלים
כמובנת מאליה ומזכיר באיזו קלות שיגרת חיינו יכולה להתערער. כדי להכיל את המגפה נוקטת סין בפעולות הפוגעות בחירות האזרחים והמחיר האנושי שלהן קשה.
האם עקרונות האתיקה תקפים גם במצבי חירום וקטסטרופה? דיברנו על משברים נוספים: משבר האקלים וההתקפות על התאומים. סיפרתי על סיפרו של הפילוסוף והפסיכואנליטיקן ג׳ונתן ליר: ״תיקווה ראדיקלית״
המעמיק בשאלות אלה.
בהמשך, שיתפתי את התלמידים בכמה פסקאות מתוך מאמר אותו אני קורא בימים אלה, לקראת פרסומו, ודנו בשאלה: האם אדם יכול להיות אשם בניסיון לרצח אם ניסה להשתמש בכישוף במטרה להביא למותו של אדם?
הקדשנו שעה ארוכה לדיון, במהלכה נדרשו התלמידים לנתח תרחישים שונים ולפנות לשיקולים מגוונים. הדיון היה מצוין ונגע בסוגיות אפיסטמולוגיות, אתיות, מטפיסיות ובשיקולים מהפילוסופיה של המדע.
בשיעור השני שקדו התלמידים על משימת קריאה וכתיבה בנושא התועלתנות. את השיעור סיימנו בשיחה, בעקבות סרט תיעודי חדש עליו סיפרתי, על השאלה האם יש מחיר במעבר בין ייצוג אנלוגי לדיגיטלי במוסיקה ובצילום.
Comments