השבוע השמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן. הנה זה מה שהתרחש אמש:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
בשיעור הראשון קראנו טקסט על אפלטון, "צדק בנפש וצדק במדינה", מאת יוחנן גליקר (מתוך: "פרקי מבוא לאפלטון", האוניברסיטה המשודרת).
גליקר הסביר בשפה פשוטה וברורה את המהלך של אפלטון בדיאלוג "פוליטיאה". הוא הראה כיצד הוא בונה את המדינה הצודקת שלו על הידיעה, ידיעת האדם. עלינו להפריד ולהעריך כל אדם על-פי המעמד שלו בחברה, ורק מדינה שתנוהל על-ידי הפילוסוף, כלומר החכם, תהיה מדינה חכמה וצודקת, שכן מי שמנהל אותה יודע את החכמה ואת הצדק.
שאלנו שאלות: כיצד הפילוסוף יכול להיות בטוח שהוא יודע את מה שהוא יודע? מי מקנה לו את הזכות לשלוט? רק הוא עצמו? ואז יש סכנה אמיתית לדיקטטורה...
בכל מקרה, הטקסט של גליקר היה נהיר וכתוב היטב, בניגוד לתרגום המסורבל של ליבס... וכנראה שאין מנוס אלא להסתמך על ספרות משנית כשבאים ללמד את אפלטון.
בשיעור השני קראנו שיר מאת ברטולט ברכט: "אל הדורות הבאים".
שיר שברכט כתב בשיא האפלה של המאה ה-20, ב-1939.
הוא מתאר את הדור שלו כדור החי ב"זמנים אפלים", המבקש להילחם בשיפלות ובאי-צדק, אך נאלץ גם הוא להיות לעיתים לא-ידידותי ונוקשה במאבקים שלו.
עשינו השוואות עם אפלטון: גם ברכט מאמין בצדק, שכן הוא נלחם ב"אי-צדק", אך מהו הצדק עבור ברכט? מלחמת המעמדות. להילחם בעד החלשים ונגד החזקים, השליטים.
האם זה תמיד כך? האם הדברים תמיד כה חדים וברורים, כמו שהיה במלחמה מול הנאצים? ראינו במהלך המאה ה-20 שלא תמיד קל להבחין בין הטוב והרע...
לסיום, נתתי לתלמידים תרגיל כתיבה בפילוסופיה: "האם ניתן לחשוב על אידיאה של צדק?"
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
אתמול היתה חגיגה.
אנחנו מתחילים בדיוק שקשור לנושא של השבוע שעבר: הבנליות של הרוע". אני מנסה לעורר דיון שיתקוף את נושא הרוע מכמה זוויות, אבל הדיון מתפזר לכל מיני כיוונים ויעל רומזת לי להרפות.
אנחנו צריכים לעשות משהו אחר.
ויש לנו.
המשימה שהכנו לשבוע שעבר.
התלמידים מתבקשים לצאת החוצה (בזוגות או שלשות), למצוא דמות היסטורית שקשורה לרוע, ללמוד אותה ולייצר ראיון עיתונאי של עיתונאי של ימינו עם הדמות.
יש התלהבות בחדר והתלמידים יוצאים.
כשחוזרים עם התוצרים, אנחנו פחות מרוצים. התלמידים לקחו את המשימה לכיוון של חיקוי ואפילו פרודיה ופחות ניתוח עמוק של דמות.
אנחנו נותנים מקום לקבוצות, ואז מחליטים לשנות כיוון.
אני מתיישב ויעל מראיינת אותי. אני מרואיין בדמות האבא של הנזל וגרטל של האחים גרים: אבא שנטש את ילדיו למות ביער, כדי לחסוך מהם חיי עוני.
התלמידים שואלים אותי שאלות ואני עונה באופן מורכב.
אחר כך מבקשים ממני להיות יגאל עמיר. לא פשוט. לא פשוט בכלל, אבל נוצר דיון רציני בין עמיר (אושי) לבין התלמידים.
לאט לאט התלמידים מחליפים את יעל ואותי בתפקידי הדמויות והמרואיינים. ובלי ששמנו לב...נשארה חצי שעה.
יעל מכבה אורות ומקריאה בלחש סיפור אימה של א. א. פו
בשיא היא מרימה את הקול ואנחנו ממש בתוך הזירה.
בכיתה יב' של אדם לויד:
התחלנו ביישור קו כללי בנוגע לעבודות החקר. כל התלמידים נדרשו להציג ראשי פרקים וכותרת מסודרת לעבודה. הם התפזרו במרחב ועבדו, חלק יחד וחלק לבד. היה יפה לראות תלמידים בעלי ניסיון שהגישו עבודות גמר, עוזרים לתלמידים אחרים. המעבר של כל הקבוצות למרחב אחד גם יצר אווירה טובה מאוד.
בחלק השני המשכנו לסגור קצוות בעניין העבודות ואז המשכנו לקרוא את רוסו. עברנו שוב על הפרק השישי באמנה החברתית, הצגנו את פרדוקס החירות ואת פתרונו.
Comments