במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
המשכנו בקריאת הסיפור של מונרו "ילדות משחקות". פתחנו את השיעור בחזרה על הדברים העיקריים שנאמרו בשיעור הקודם, גם כדי לרענן את זיכרונם של כולם, וגם כדי לקשר את התלמידים שלא נכחו בשיעור הקודם, כמו גם את התלמידה החדשה שהצטרפה אלינו.
את המחצית השנייה של הסיפור קראנו כמעט בשטף עד לסופו. הסוף של הסיפור עורר אי נחת בתלמידים, ויחד ניסינו לברר את מקורו. חלק מהתלמידים חזרו ושאלו - זה אכן קרה ככה? הן באמת הטביעו אותה?
אי הנחת התבהרה במהרה: מונרו מניחה בפנינו את הילדות התמה ולצידה את האכזריות בשיאה. האם השתיים יכולות להיות בכפיפה זו לזו? ומה הדבר אומר על האנושות ועל האקלים החברתי של מלחמה וגזענות שבתוכו מתרחש הסיפור?
מעבר לשיחה שהתפתחה הובלנו את הדיון למתח שבין החוק לבין המוסר. הכיתה חולקה לשלוש קבוצות: תובע, קטגור וחבר המושבעים. על כל קבוצה היה להציג את הסיפור, ואת מעשה הטביעה, מנקודת מבטה.
מהר מאוד התחוור בדיון המתח בין החוק לבין המוסר, ועלו שאלות כגון: האם החוק מבטא עמדה מוסרית במקרה הזה? האם הוא נחוץ לה או שעמדה מוסרית עומדת בפני עצמה? אם כך, מה תפקידו של החוק?
לשאלות אלה נחזור בשיעור הבא עם קאמי והנפילה.
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שיעור של שמחה לימודית. אין לי דרך אחרת לתאר את מה שהתנהל בכיתה אתמול.
אנחנו מתחילים בבלגן בכיתה. קשה לתלמידים לשבת ולהתחיל.
יעל מחלקת לתלמידים את המתנה מדר רוח; המחזה "חלום ליל קיץ".
בלגן.
יעל כותבת על הלוח את שמות הגיבורים הראשיים ומחלקת תפקידים: כל מקבל תפקיד צריך לקרא את החלק המתאים במחזה.
בלגן.
יעל מתחילה, ולאט לאט – ולא ברור לי איך – אולי ההתלהבות שלה ואולי השותפות הזו בקריאה. שקט בכיתה, והתלמידים מתחילים לשחק (קולית בלבד) את התמונה הראשונה.
לאט לאט הם משתחררים, הקריאה נעשית משחקית יותר, דרמטית יותר, כבר לא טכנית. יש הנאה בכיתה. הנאה מהחוויה הזו.
בהפסקה יעל ואני מתייעצים.
ההחלטה: לא להמשיך אחרי ההפסקה ולחכות שיתעייפו, אלא לחתוך (נמשיך בשבוע הבא), ונשאיר תחושה של "רצינו עוד..למה הפסקנו".
וזו באמת ההרגשה של התלמידים. הם מאוכזבים ואני מרוצה: הם מחכים בכיליון עיניים להמשיך בשייקספיר.
עכשיו תורי.
אני מציע להם שתי אפשרויות: לוגיקה פורמלית או התחלה שדל התחלה של דיבור על ימין ושמאל, כלכלה של שוק חופשי, קפיטליזם ומרקסיזם.
הרוב בוחרים בכלכלה.
אני מצייר רצף עמדות מימון לשמאל הלוח ומסביר את המושגים: מאנרכו קפיטליזם מימינן, דרך ליברטריאניזם, מרכז קפיליסטי, סוציאל דמוקרטיה, קומוניזם רך וקלסי עד אנרכו קולקטיביזם ואנרכו קומוניזם.
יש שיחה ערה, והתלמידים, קשובים בעוצמה לא מוכרת לי.
אני מתחיל לתאר את ההבדל בתפיסות הרכוש: לוק "מימין" ואולי רוסו "משמאל", ושוב אנחנו נאלצים להפסיק בהתחלת ההתחלות.
הולכים הביתה!
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של אדם לויד:
בשבוע שעבר חלק מן התלמידים אתגרו אותי וביקשו שאלמד משהו שאני לא מזדהה איתו, זאת כחלק מהשיח המתמשך שלנו סביב התבטאויות פוליטיות בכיתה, כיצד יש לעשות זאת ומה הגבולות של התבטאויות אלה. כיוון שבדיוק סיימנו את ההצצה שלנו לתפיסה המדינית של אפלטון, ניצלתי זאת כדי לפתוח נושא חדש. הכרנו פילוסוף חדש, שהוא אולי יותר כלכלן ומדינאי: אדם סמית'. השתמשנו בבינה המלאכותית, בשידור חי על המקרן, כדי לקבל מידע בסיסי על אדם סמית' ועל כתביו החשובים. כך התלמידים גם משפרים את האנגלית שלהם, וגם לוקחים חלק באיתור המידע ובקריאה ביקורתית של המידע שניתן. זו שיטה שמרעננת מעט את המעמד הרגיל של נתינת מבוא פרונטלי על נושא מסוים לפני שמתחילים לעסוק בו.
לאחר מכן, התחלנו לקרוא בספר א, פרק א של "עושר העמים" והתעכבנו, כמובן, על משל מפעל הסיכות. דיברנו על חלוקת העבודה, על יתרונותיה וחסרונותיה. חיפשנו דוגמאות מימינו וראינו שכמעט כל מוצר שאנחנו צורכים מבוסס על עקרון זה.
בחלק השני נכנסה אור ושיח סביב הרפורמה המשפטית והמחאה נגדה. הנושא עורר לא מעט יצרים, אך בסופו של דבר הצלחנו לדבר ונתנו לכולם להתבטא. לצד קול הרוב שמתנגד לרפורמה, יש קולות נוספים שמרגישים שאין להם תמיד ייצוג בשיח הזה. היה לנו חשוב לשמוע גם את הקולות האלה. המסר שחשוב היה לי להעביר לתלמידים הוא שאני אוהב אותם, את כולם, ללא קשר לדעותיהם. בשארית השיעור צפינו בחלק מתוך סדרת הטלוויזיה בכאן11 "קפיטליזם" (מומלץ!). תכננו לראות את הפרק כולו, אך השיח סביב הרפורמה המשפטית גזל מעט יותר מן הזמן שתכננו.
Comments