במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של יפעל ביסטרי ורוני קליין:
שיעור חמישי בכיתה י', בית חינוך בר אילן. אנחנו עדיין בזום, ולאורך השבוע האחרון רבץ עלינו דכדוך נוכח המציאות שמסרבת בתוקף להשתפר. באופן מפתיע, מי שהוציאו אותנו (ולו לערב אחד) מהדכדוך היו התלמידים והתלמידות. לאורך שלושת השבועות האחרונים אנחנו מנסים לתחזק קשר איתם – בודקים עם אלה שהחסירו, כותבים מילה טובה לאלה שמקפידים להגיע, משקיעים בכתיבת משובים למי שבוחרות להגיש מטלות (רשות). אתמול הם הגיעו – 34 תלמידים ותלמידות (2 פחות מהמפגש הראשון), בחלקם הגדול עדיין לא פותחים מצלמות, אך מנגד – לא מעטים נוטלים חלק פעיל בשיעור.
בשיעור ספרות החלטתי לחפש ראשית. השיעורים האחרונים חסרו (מבחינתי לפחות) חוט מקשר ברור מספיק, והפעם החלטתי להתחיל מהלך מבואי שקשור בסיפור ובפרט בסיפור הקצר. שאלתי שאלות אסוציאטיביות כמו "מה עולה לכם בראש כשאני אומר 'ספרות'?", כשאני מכוון לז'אנרים שונים ומגוונים, ואז ביקשתי מתלמידה לדקלם את השיר "יונתן הקטן". שאלתי מדוע יש ליונתן חור במכנסיו, ונוכח התשובה הברורה ("כי הוא טיפס על העץ") והמתחכמת-מקורית ("כי יום לפני כן הוא ישב בבית וגזר לעצמו את המכנסיים") – הצבעתי על המנגנון הטבעי שלנו של השלמת פערים. שאלתי מה משותף ליונתן הקטן, ל-1984 ולשיר של וולך שקראנו בשיעור שעבר, ועד מהרה התברר שבכולם יש סיפור.
דיברנו על המקום התשתיתי שתופס הסיפור בהתפתחות האנושית (סיפור כדי לבנות קהילה משותפת, כדי לזכור, כדי לערוך טקסים, כדי ללמוד, כדי לרכל); דיברנו על המנגנונים הטבעיים שיש לנו מילדות ("איך אחותכם הקטנה מספרת לכם איך היה בגן?"), ואז בחדרים (5 בחדר) ביקשתי לחשוב על המאפיינים של סיפור ולנסח אותם. ביקשתי לחשוב על המאפיינים סביב היבטים של אורך, כרונולוגיה, אמת (או שקר), "מסר", מיון וארגון. עלו מחשבות יפות מאוד ("אם אני כותב יומן לעצמי – יש בו מסר?") ובעיקר – הייתה שיחה. גם הם, כמונו, חשים בצורך להכיר זה את זה, וזקוקים למשאבים רבים כדי להתגבר על המבוכה.
בשבוע הבא נעבור מהמאפיינים של הסיפור – לכוחות שלו. "אילו כוחות יש לסיפורים?" נדרשו התלמידות להשיב כמשימת כתיבה לבית, כשהתכנית היא לדבר על כך מתוך סיפור המסגרת של לילות ערב (סיפורי אלף לילה ולילה).
לאחר ההפסקה רוני חוזר לרגע לנושא המרכזי שנדון בשיעור ספרות: הסיפור. הפילוסופיה, הוא אומר, התייחסה כבר בראשית דרכה לסיפורים, עם אפלטון, שלא אהב סיפורים כלל וכלל. הוא סבר וטען בתוקף שסיפורים הם "לא חינוכיים" וכי עלינו לחנך את הנוער על-פי דרך הפילוסופיה – התבונה הישרה והחשיבה הרציונלית. "יש לגרש מהעיר את המשוררים" הוסיף אפלטון וטען, ורוני מצביע על הפרדוקס ומציין שאפלטון, שכתב היטב, היה "משורר" לא קטן בעצמו...
אנחנו חוזרים לגורגיאס, ולשאלת הרטוריקה. רוני מסביר מדוע הרטוריקה הייתה כה חשובה לאפלטון: היא נכחה במרכז המרחב הציבורי של אתונה הדמוקרטית, שהרי באספות העם, ביקש כל אחד לשכנע את חברו דרך הדיבור.
מכאן גם חשיבותו הרבה של הדיבור החי באתונה, ומכאן חשיבותם של המורים לדיבור, הסופיסטים.
בגורגיאס, סוקרטס מבקש ראשית כול להגדיר את הרטוריקה, וזאת (כך נגלה) כדי לתקוף אותה.
אנו מתחילים לקרוא את הדיאלוג כדי להבין כיצד הוא מתנהל. סוקרטס חוקר את גורגיאס (באופן שמזכיר מעין חקירה משטרתית) כדי להבין מהי הרטוריקה. הרי אין די באמירה שמדובר באמנות הדיבור. באיזה דיבור מדובר? יש כל מיני סוגים של דיבור. אחרי כמה הבחנות שמתפרסות לאורך הדיאלוג (ושאת חלקן רוני מצטט מהטקסט), אנחנו מבינים שמדובר בדיבור הנוגע לשאלות של צדק ועוול, ושהוא נועד לשכנע את שומעיו.
או אז סוקרטס מתחיל לתקוף: האם מדובר בדיבור הנוטע ידע בלב שומעיו, או שמא רק אמון? ומהו אותו אמון? האם אין מדובר בידע, אלא רק במראית-עין של ידע? מכאן כבר הדרך סלולה עבור סוקרטס לביקורת החריפה שלו על הרטוריקה כטכניקה שאינה ממש טכניקה, אלא רק "דברי חנופה".
אבל את זאת נראה רק בשבוע הבא...
בסיום השיעור פגשנו 8 תלמידות ותלמידים לשיחות אישיות קצרות בזום. על אף העייפות, השיחות היו טובות מאוד ונתנו לנו כוח. כולם סיפרו (לפעמים להפתעתנו) על חוויה טובה מהשיעורים עד כה, למרות הזום והקשיים שהוא מעורר. כולם מצפים ומצפות בכיליון עיניים לחזרה לשיעורים פרונטליים. כבר מתחילת הדרך זו נראתה לנו כיתה חזקה, וכעת, כשאנחנו מתחילים להכיר ולפגוש אותם כאינדיבידואלים – התחושה הזו מתחזקת והציפייה למפגש הראשון גדולה.
בכיתה יא' של מורן בנית ושי אטר:
השבוע עם כיתה יב למדנו על אריסטו דרך הטקסט 'על הנפש'.
התחלנו בניסוי מחשבה בקבוצות. התלמידים נתבקשו לדמיין שהם מדעני נאס"א ששולחים חללית בלתי מאוישת לחלל בחיפוש אחר חיים. הם צריכים להסביר למחשב החללית כיצד יזהה חיים כשייתקל בהם.
המשכנו בדיון על ההצעות השונות שהתלמידים העלו להגדרת חיים: מהגדרות כימיות - חיים כמה שמכיל מולקולות מסוימות, להגדרות פונקציונאליות - חיים דרך התפתחות, חיים כהתרבות, חיים כהזנה, ולהגדרות הוליסטיות אקולוגיות - חיים כמה שמקיים חיים אחרים.
עברנו לחלק פרונטלי - ערכנו היכרות עם מושג היסוד המטאפיזי של אריסטו - הילומורפיזם, ואחריו דנו במדרג הנפשות לפי אריסטו.
התלמידים נתבקשו לענות על השאלה - האם מהבנתו של אריסטו את הנפש נובע שהנפש נשארת אחרי הגוף, לא נשארת אחרי הגוף, או אף אחד מהם.
לאחר מכן דנו בקצרה בתשובותיהם בכיתה.
מגבלות הזום, ושחלק כבר מחכים להתנסות בכתיבה משמעותית (עבודות גמר).
בכיתה יב' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
והפעם, דיון אקטואלי פילוסופי. אנחנו מדברים על תפקיד תקשורת בזמן מלחמה. מתחילים ממש בתיאוריה. מדברים על האפשרות של הניטרליות של תקשורת, מקבצים (מקשרים) תחבורה ותקשורת לכדי אובייקט תיאורטי אחד ולומדים שני מושגים או אמירות בסיסיים בתוכן שלו, וביניהם "המדיום הוא המסר".
מנסים להבין כיצד אמצעי מסוים יוצר את המציאות בדמותו.
מכאן אנחנו עוברים לרשתות החברתיות ומנסים להבין את האפיסטמולוגיה שהן יוצרות ואת האופן השונה שבו הן משפיעות על השיח.
אז אנחנו מוכנים לדיון שלנו שהופך, יותר ויותר אמוציונלי, פחות ופחות מושגי.
מדיון תיאורטי ואחר כך דיון תיאורטי במציאות, אנחנו גולשים לשאלות כמעט ברמה של עמדות פוליטיות.
ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, כאשר לא ניתן להסתתר תיאורטית, הרוחות מתלהטות. אחד התלמידים מתקשה להישאר בזום ויוצא לתפוס קצת רוגע בחוץ.
אנחנו ממשיכים ומסיימים אחרי שעה וחצי עמוסות.
על הפרק: המשך המלחמה.
עד עכשיו הסתפקנו ביצירת זומים עמוקים ומלאי משמעות. עכשיו הגיע הזמן לצלול "לחומר", לזכור שיש "בגרות" ועוד כל מיני מילים מסומנות במירכאות.
Comments