שבוע 17. זה מה שהתרחש אמש בבית החינוך באונ' בר אילן:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
בעקבות ההרצאה של שושקה בשבוע שעבר, פתחנו את השיעור בשאלה מה נזכור מההרצאה בעוד שנתיים. זו הייתה דרך חמודה לסכם את הדיון של שבוע שעבר, אבל זו לא הייתה שאלה תמימה... היא הובילה למשימה.
ביקשתי מהכיתה לקחת חמש דקות ולכתוב כל מה שזכור להן/ם מהרצאת האורח של ג׳רמי פוגל על ניטשה, אותה שמענו לפני שנתיים. לקח זמן להיזכר, אבל תוך כמה דקות הזיכרונות התחילו לזרום.
חלק מהתלמידים/ות זכרו חלקים מהותיים מההרצאה - כמו רעיון ״החזרה הנצחית״, שפגש את אחת התלמידות בנקודה מדויקת בחיים. חלק זכרו שאלה ששאלו, או נקודה שהבינו אחרת מחבריהם והתווכחו על זה אחר כך.
חלק זכרו פרטים עסיסיים מהביוגרפיה של ניטשה. חלק זכרו איפה ישבו בכיתה, או את הכפכפים של ג׳רמי. לאט לאט הצטברו נקודות משמעותיות מההרצאה (שגם התחברו לנו ללימוד ״המשתה״ שעסקנו בו באותו זמן), והכיתה הצליחה לשחזר בהצלחה מרשימה את מהלכה.
על רקע ידיעותינו המרועננות והמחוזקות על הפילוסופיה של ניטשה, שבנו ל״בין לילה ובין שחר״ וקראנו שוב את השיחה בין המספר לבין אריק. הרעיונות הניטשיאניים של אריק היו כעת הרבה יותר ברורים ואני חשה שהבנו יותר טוב את דמותו המעניינת והמעצבנת. המחשבה הניטשיאנית השתלטה על השיעור גם מעבר לקטע הספציפי הזה ועוררה דיון מחודש בדמויות של פסח ואלי.
בסיום השיעור, נתתי לתלמידים/ות משימת כתיבה: לכתוב טקסט שמתאר מישהו/י שהם מכירים, שמזכיר/ה להם את אחת הדמויות בסיפור. הספקנו לקרוא תרגיל אחד, ועם השאר נמשיך בשבוע הבא.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
המשכנו בקריאה של הסיפור "האף" מאת גוגול, והשלמנו את הקריאה בחלק השני של הסיפור.
תחילה שוחחנו על העיצוב של קובאליוב, ועל האופן שבו הנימה האירונית של המספר תורמת לעיצובה של הדמות. התלמידים טענו כי המספר מרמז לנו על יחסו המזלזל של קובאליוב כלפי הבריות, ועל חשיבותו העצמית.
אירוניה זו מגיעה לשיאה כאשר אפו של קובאליוב הופך ל"אדם" החשוב שקובאליוב עצמו ביקש להיות. התלמידים הציעו כי הסצנה הזו היא רגע של הגשמה, מעין ריאליזציה של המטאפורה, אך פארודית, שכן האף של קובאליוב "מרים עליו את האף".
הוא הופך חשוב ממנו, ולמעשה נוהג בו כפי שקובאליוב נהג בבריות אחרות.
בנוסף, התלמידים שמו לב כי לאורך הסיפור האנשים לא רואים את פניהן של בריות אלא רק את מאפייניהן החיצונים, ואת מעמדן. כך למשל קובאליוב רואה רק את חולצתו הנקייה של הרופא, והשוטר רואה רק את בגדי השרד של האף.
התלמידים ראו בכך ביקורת חברתית המצביעה על שטחיות, וחוסר הגינות.
את השיעור חתמנו בשאלת ההתפתחות של קובאליוב. התלמידים ראו בסיפור מעין סיפור מסע שבו קובאליוב מחפש אחר אפו, אך בדרך לא חל כל שינוי באישיותו. הוא נותר האדם שהיה. כאשר ניסינו לברר מדוע בחר המחבר להציג את דמותו של קובאליוב כדמות שאינה מתפתחת ומשתנה, למרות החוויה שעבר, הציעו התלמידים כי בחירה זו היא שמעצבת את הביקורת החברתית בסיפור.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
רגע קל שררה דממה גמורה. ״הם לא פותחים,״ אמר גרגור בלבו מתוך איזו תקות שווא. אבל אז ניגשה כמובן המשרתת כמו תמיד בצעדים איתנים אל הדלת ופתחה אותה. גרגור שמע רק את מילת הברכה הראשונה של הבא ומיד ידע מי הוא: סגן המנהל בכבודו ובעצמו.״
אחרי כמעט שנה, לרגע קל הפכו אתמול החלונות השחורים של ה״זום״ לבמה ראשונה במעלה, עת פתחנו בעמודים הראשונים של הגלגול: הסצינה, המתרחשת כולה מעבר לדלתות - דלת בית המשפחה שנכנס בה סגן המנהל, אך בעיקר, דלתות חדרו הנעול של גריגור, לצד המסדרון ולצד חדרה של אחותו - הוקראה בקבוצות קטנות, בתפקידים, כשהתלמידים חשוכי המסכים מפליאים להדגיש בה מיני דקויות. אני מודה שהתרגשתי נורא, ולרגע, בעודי מרגלת בין החדרים, שומעת ואיני נראית, הזדהרה מהטקסט הזה גם איזו חירות גמורה שקודם לא הבחנתי בה.
בשעה השנייה חזרנו ל״קפקאסק״ דרך המשפט שהתנהל על עזבונו של קפקא. למדנו מעט על קפקא האיש, עבודתו, השתייכותו המשולשת לפראג, לגרמנית וליהדות. החלטתו האומללה של ברוד להפוך את בקשת קפקא על פיה ולהציל את כתביו זכתה לקיטונות של ביקורת מצד התלמידים - כ״לא מוסרית״ ואף ״פוגענית״. אבל בהדרגה, מתחיל להיווצר מרווח שבו ניתן להאזין גם למה שמופיע בין הבקשות, ובין השורות.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול הורגשה עייפות רבה. אנחנו כבר יותר מחודש עובדים, בזומים, באופן קבוצתי על הכנה לבגרות באמצע מרץ. החששות של ההתחלה הפכו לאתגר והאתגר הפך כבד עם הזמן.
התלמידים מקבלים בכל שבוע סימולציות מבחן בגרות ועובדים עליה, וזה הופך קשה משבוע לשבוע. המבחן אתמול עסק בתועלתנות וטלאולוגיה, כאשר התלמידים צריכים לכתוב באופן שהוגדר על ידי ובתבניות כתיבה המקובלות באקדמיה. מחכים לבגרות, כדי לחזור וללמוד חומרים חדשים ולהתרענן.
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
פתחנו בתרגיל כתיבה באתיקה, שעסק בשאלת בשיקולים בעד ונגד חובת חיסונים לאזרחים. כשסיימנו, חזרנו לגיבור של הפרק הנוכחי- דויד יום. צפינו יחדיו בשני סירטונים תוך הפסקות בהן חזרנו אל הטקסט בחיפוש אחר אבני היסוד בשיטה היומיאנית והקשרים ביניהן. ניצלתי את הסרטונים כדי לדון בביקורת יום על האמונה בניסים. האם מושאי הביקורת של יום עדיין חיים סביבנו? האם שיקוליו של יום תקפים ביחס להלכי רוח העומדים ביסוד תאוריות קונספירציה הנפוצות בתקופה האחרונה (והלא כל כך אחרונה) סביבנו ומחזקות זרמים פוליטיים ופופוליסטיים? בשאלה זאת עסקנו עד סיום השיעור.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
פתחנו בזנב של דיון שנשאר פתוח מהשיעור הקודם בנושא פעילותו של זאב אנגלמאיר בתור שושקה. הנושא מאוד בוער בתלמידים, בעיקר מבחינה מגדרית (פוגעני כלפי נשים/לא פוגעני).
לאחר מכן חזרנו לקריאה באתיקה לאריסטו. דנו ארוכות בהבדל בין תכונה לבין מעשה ובקביעתו של אריסטו שהמעשה קודם לתכונה. התלמידים התקשו לקבל רעיון זה ויחד ראינו שהדבר יכול להוות סדק במשנתו של אריסטו.
מכאן התגלגלנו לשיחה על כך שהפילוסופים שאנו קוראים אינם מושלמים וכך גם משנתם אינה מושלמת. לאחר מכן התחלנו לקרוא על דרך האמצע של אריסטו. התלמידים התקשו תחילה להסכים, בעיקר בעניין ההפרזה של דברים מסוימים הנתפסים בעינינו כחיוביים. לבסוף התגלגלנו, איך לא, לשיחה על אירועי השעה, בארץ ובעולם. היה לנו ערב נעים ומגוון.
Comments