שבוע 20 בבית החינוך באונ' בר אילן. שמחת חיים ב'אוהל שם':
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
גמרנו לקרוא את הנובלה ״בין לילה ובין שחר״. היה חשוב לנו להספיק לקרוא עד הסוף לפני הפרידה הארוכה בפסח ולכן קראנו, קראנו וקראנו כל השיעור. הקריאה הופסקה מפעם לפעם באנחות הזדהות ובסיפורים על מקרים שבהם קרו לנו או שהרגשנו בדיוק אבל בדיוק כמו בנובלה. היא ראויה ללא ספק למקום של כבוד בפנתיאון היצירות האהובות על הכיתה.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
המשכנו בקריאה של "מותו של איוואן איליץ'". ככל שהעמקנו בקריאה הלך והתברר בפנינו הדבר: לפנינו יומן המחלה של איוואן איליץ', שבו מתואר תהליך התפקחותו ביחס לחייו.
אולם, כפי שהתלמידים אמרו יפה, לא מדובר רק באיוואן איליץ', אלא באיזו מראה חברתית של רוסיה של המאה ה-19.
כדי להתמקם בתקופה, סאשה הציג בפנינו בקצרה את המצב החברתי והמעמדי ברוסיה הצארית של אמצע המאה ה-19. סאשה הסביר על התפתחות מעמד הבירוקרטים, ועל היחסים בין המעמד הזה לבין האצולה, ועל הקשר בין המעמד הזה לבין תפיסת החיים המהוגנים. בהמשך להסבר של סאשה ראינו יפה כיצד חייו של איוואן איליץ' הם בבחינת חיקוי של חיים, ניסיון להידמות לאיזה אידיאל, שבסופו של יום הוא ריק מחיוניות, ומחוויית הקיום.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
אתמול, התלמידים היו מי שהופקדו על נקודות העצירה לאורך הקריאה שלנו ב״הגלגול״. עקב כמה טיולים שנתיים התכנסנו בפורום אינטימי, של חמישה תלמידים, וכל אחד מהם סימן עבורנו פתח אחר: קראנו בפרק השני של הנובלה, ותוך כדי כך השתהינו כדי לדבר על גיבורים ועידן הגיבורים, האודיסיאה והעידן ההיסטורי, האנטי-גיבור והופעתו יחד עם המנהיגים הפשיסטים, וכמה נושאים מרתקים נוספים. סיימנו בבחינה משותפת של ההיבטים העיקריים בתהליך המטמורפוזה של גריגור: גופני, שפתי ומרחבי - נושא שעליו יכתבו חיבור במהלך פסח.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול היתה לנו בחינת בגרות. האם זו גולת הכותרת של שלוש השנים האחרונות. התשובה היא: לא. אולי, יותר נכון לראות בזה אירוע שנע בין שני קצוות כאלה:
- הפרעה מתמדת ליכולת שלנו ללמוד פילוסופיה באופן חופשי ואמיתי וחי
- בונוס לתלמידים על ההשקעה הרבה בזמן ובחשיבה של חודשים ושנים. כן, שנים.
בכל מקרה, התחושה היתה טובה. ועכשיו, החומר אצלי לבדיקה.
פסח מתקרב והנה, יש לי מה לעשות 😊.
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
עסקנו אתמול ביום, ובאופן מדויק יותר, בשאלה מה יום מבקש להכחיש במסגרת תפיסתו הספקנית. האם הוא מבקש לטעון כי טענות בדבר קיומם של יחסים סיבתיים, של העצמים וקיומו של ה״אני״ הן שיקריות?
אולם כדי לטעון שהן שיקריות היה עלינו להיות בעלי האידאות הרלוונטיות, בעוד לב הטיעון כי אין רושם רלוונטי ביסודן. הפרשנות של כוונתו המדויקת של יום דורשת, אם כן, דורשת אבחון זהיר בין טענות באפיסטמולוגיה, במטאפיסיקה ובתורת משמעות. פרטנו מובנים שונים בהם ניתן לפרש כל אחת מהטענות ובחנו לאילו מהם ניתן למצא ביסוס בדבריו של יום ובנוסף, אילו מהם ניתן להצדיקה כטענות פילוסופיות בפני עצמן ואילו אינן. היה מעניין ומאתגר.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
אנו מתקדמים באיטיות רבה עם קאנט כי הוא הולך ונעשה מורכב, אך אנו משתדלים להיאחז בנושאים שביררנו לגביו במפגשים הקודמים. התחלנו עם פסקה קצרה מתוך ׳הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות׳ שאיתה סיימנו את המפגש הקודם ובה קאנט נוגע שאלת החובה לאהוב את הזולת המופיעה בכתבי הקודש. דנו בשאלה האם ניתן לצוות על אהבה וראינו שקאנט מבחין בין אהבה שבנטייה, כלומר כזו המערבת רגש או נטיית לב, לבין אהבה הטבועה ברצון ומקורה תבוני. התלמידים הופתעו מעט מטיפולו של קאנט בסוגיית האהבה אך היה בזה גם משהו מרענן שסיפק זווית ראייה נוספת.
לאחר מכן עברנו לקרוא את הטענה השנייה בנוגע לחובה וצללנו פנימה בניסיון להבינה לעומק על ידי פירוקה לגורמים והרכבתה מחדש על הלוח. בשלב הזה התלמידים היו מותשים ושוחררו לדרכם ולחופשת הפסח הקרבה ובאה. על אף השעה הקשה, המיקום שלא נוח לתלמידי כיתתי (כולם גרים בצד השני של רמת גן) והעובדה שהם אחרי יום לימודים מלא, הם מלאי מוטיבציה ורצון ללמוד ולחקור. אשרינו שזכינו.
Comments