שבוע שביעי בקמפוס בר אילן. כל זה? כל זה ועוד! 😊:
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
שיעור גדוש אתמול ואני עוד מעכל את החומרים החדשים והשאלות החדשות שנחתו עלי. התכנון המקורי היה להמשיך עם המאמר של קאנט על הנאורות, אבל תלמידי אורט אבין (יותר מחצי כיתה) היו בטיול שנתי.
החלטנו, יעל ואני, ללכת על לימוד חופשי יותר. ולכן בחלק הראשון עברנו על עקרונות מסוימים של פילוסופיה של הדת.
דיברנו על גישות שונות בחקר פילוסופי של הדת: למשל על פונקציונליזם ועל טוטם וטאבו של פרויד (באופן חלקי בלבד ומותאם). המשכנו בהוכחה לקיומו של האל ודנו בפגמים של ההוכחה.
האם הם באמת פגמים? אולי היא דווקא תקינה ועושה את העבודה?
לאט לאט, יעל ואני התחלנו לחוש שנעשה גדוש מדי, אבסטרקטי מדי ודרושה הפוגה.
דיברנו על שאלות כמו "למה הכוליות הווה ולא "לא הווה"" או "למנה יש יש ולא אין אחד גדול".
אני מלמד ויעל מזכירה לי כל הזמן לאסוף את החומרים ולתת מעין סיכומי ביניים.
הכרזנו על תרגיל.
המטלה: כל קבוצה צריכה לברוא עולם ולייצר עבורו את הכללים.
איזה עולם? שאלו התלמידים. איזה כללים? שאלו התלמידים
תחליטו בעצמכם, הכל פתוח, ענינו.
והתוצרים היו מרהיבים.
החל ממיתולוגיות בסגנון סרט מצויר, דרך עולם שמתרחש על לוח שחמט, עולם אבסטרקטי לגמרי שמתחיל מנקודה שהיא המחשבה הראשונה, שהולכת ומתפרט לאין סוף מחשבות ולבסוף צונחת בחזרה למחשבה הראשונה.
סיימנו בעולם ללא חוקי לוגיקה. ניסינו ללכת עם הקבוצה המעזה הזו ולהבין איך יכול להראות עולם כזה והאם בשפה הלוגית שלנו ניתן לתאר אותו.....
סיימנו במסורת חדשה, יעל הקריאה לנו בחושך באווירה מרגיעה פרק ראשון מתוך "אליס" של לואיס קרול. נמשיך בזה כל שיעור.
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
הקדשנו את השיעור לצפייה בסרט "ואלס עם באשיר". הצפייה בסרט עוררה דיון סוער, שנסב בעיקר סביב שאלת היכולת של היחיד לפעול בהתאם לצו מצפונו, בעודו פועל ונתון לפקודות מגבוה.
התלמידים ראו זאת כמצב של אין ברירה, והציבו את טובת הקולקטיב, והסדר שלו, מעל היחיד.
בהמשך לשאלה הזו בחנו את אחת הביקורות על הסרט, שבה נטען כי הסרט מציג את החיילים כקורבנות, ומאשר את פריקת האחריות שלהם ביחס לטבח בסברה ושתילה.
העיסוק בשאלת הקורבנות הרחיב את השיחה לשאלות של פוסט טראומה לאומית, ותודעה לאומית קורבנית בחברה הישראלית.
לקראת סוף השיעור נגענו בקצרה בשאלה של הזהות הישראלית, ובאופן שבו הגבריות הישראלית נבנית, ובפועל מתפרקת בסרט. הסרט של פולמן יתחבר לנו בשבוע הבא לקריאה ולשיחה על הסיפור "השבוי" של ס. יזהר.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
השארנו את דקארט מאחור וצללנו היישר אל אפלטון. קראנו חלקים מתוך ׳מנון׳. בחלק הראשון של המפגש ניסינו בכוחות משותפים להמחיש על הלוח את הגיאומטריה שמאחורי הדוגמה שמציג סוקרטס על העבד של מנון כדי להמחיש לו שלמידה היא היזכרות. עצרנו בשלב הזה כדי לחשוב מה היא למידה עבורנו, כיצד היא משרתת אותנו, איזה מקום יש ללמידה ׳קלאסית׳ בעולם שבו יש אינטרנט. דיברנו על רמות שונות של מידע, גיאומטריה לעומת פרט מידע יבשים, מיומנות לעומת ידע סטטי.
בחלק השני התלמידים קראו קטע מתוך אותו דיאלוג העוסק בהבדל בין סברה לבין ידיעה ועשו תרגיל של כתיבה חופשית בעקבות הקטע. תלמידה אחת לא הצליחה לכתוב ולכן ציירה ציור ודווקא ממנו יצאנו לדיון על ההבדל סברה לידיעה.
ניכר שהתלמידים מצליחים להתחבר יותר לחומרים הללו מאשר לדקארט, לדוגמה. בשבוע הבא נמשך עם אפלטון.
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
ערכנו חזרה מרוכזת ורחבה על תפיסתו הפילוסופית של רולס. הדגשנו את השורשים הקאנטיאנים של תפיסתו, עימתנו אותה עם התפיסה הפילוסופית ששלטה באתיקה לפני שתורתו זכתה להשפעתה- התועלתנות וסערנו בדיונים על עבדות, על מעמדם המוסרי של בעלי חיים, של תינוקות ושל בעלי מוגבלויות, ולבסוף, אחרי דיונים עקשניים, הצלחנו לזהות את כוחה של תפיסה הממפה קשרים בין מושגים: צדק, הגינות, רציונליות ואינטרסים.
בהמשך, התמודדנו עם כמה מהביקורות המרכזיות על רולס, זו של הקהילתנים, שבמהלך מבריק מצליחים לחשוף כי בניגוד לכוונתו המוצהרת, רולס מחוייב לתפיסה סובסטנטיבית של הטוב, ולביקורות מתפיסות זהותניות (פמניזם, BLM, ביקורת מהשמאל המזרחי) הטוענות כי תפיסת הצדק של רולס מועדת לשמש ככיסוי המסתיר את שורשיו של אי הצדק המושרש במציאות.
במילים אחרות חברה יכולה לקיים את הדרישות של רולס להיחשב ״חברה צודקת״ ובכל זאת לאפשר הישרדותם של מערכי אי צדק הנטועים בה ומוסתרים מעיני כולם מלבד קורבנותיו של אי צדק זה.
Comments