שבוע לימודים שני בבית החינוך בבר אילן. אי אפשר עדיין להכריז על שגרה אבל אנחנו בהחלט בכיוון. תלמידים נוספים הצטרפו אלינו השבוע והכיתות מתעבות.
הנה, תלמדו איתנו:
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של יעל איזנברג:
השיעור הוקדש לאודיסיאה, שבה נעסוק בשבועות הקרובים. פתחתי אותו בהקדמה דחוסה, שהוכנה בעזרת נגה וייס הנפלאה שלנו: על הרקע ההיסטורי, על השירה האפית ותפקידיה בתרבות ההלניסטית ועל הרפתקאותיו של אודיסאוס. הארכתי בדברים ועייפתי מעט את התלמידים, ובדיעבד אולי הייתי צריכה לפזר את הרקע המבואי על פני כמה שיעורים. אך סיכמנו את הדברים במחברות בצורה יעילה שתשמש אותנו בהמשך – וגם זה חשוב.
לאחר מכן קראנו את סצנת רחצת הרגליים המפורסמת מתוך שיר 19, וסיימנו את השיעור בתרגיל כתיבה שהתלמידים ביקשו להמשיכו בבית – אספר עליו יותר בשבוע הבא.
בכיתה י' של מורן בנית:
את השיעור השבוע פתחנו בשיר שבחרה שירה של גיורא פישר "תפילה". שירה קראה את השיר ושיתפה אותנו בחיבור שלה לשיר, ועל טקס יום הזיכרון שבמסגרתו קראה את השיר. קראנו בקצרה את השיר על רקע ההקשר החברתי של יום הזיכרון, ודיברנו על התמודדות עם אובדן, ועל תפקיד השכחה בתהליך האבל.
לאחר מכן ניגשנו לנושא השנתי שלנו - "חניכה", והתחלנו לקרוא את הסיפור הקצר של סלינג'ר "יום מושלם לדגי בננה". תחילה קראנו את השיחה בין מיוראל לבין אמה, והבחנו בקצרי התקשורת בין השתיים, בחוסר הרצון שלמיוראל לשוחח עם אימה, ובדאגה של אימה, וחשדנותה ביחס לסימור. שמנו לב למידע ששיחה זו מעניקה לנו ביחס לזמן של הסיפור, למקום, ולדמויות.
עם המעבר לחלק השני של הסיפור, שבו מתואר המפגש בין סימור לסיביל, ה"חשד" שלנו בסימור נעשה ברור. דיברנו על ה"שיגעון" של סימור, ועל האפשרות שמדובר ב"סטייה מינית". חשנו את אי הנוחות ברגעים שבהם חצה סימור איזה גבול מול סיביל (אחז בקרסולה למשל), אך גם הבחנו כי השניים מתקשרים אחרת לגמרי ממיוראל ואימה - ללא אי הבנות גדולות, ובעיקר הקשבה.
ניסינו להבין את המטאפורה של דגי הבננה על רקע האסוציאציה המינית, ועל רקע ההקשר של המלחמה, שבה השתתף מוריס, וככל הנראה היוותה משבר טראומתי בחייו. חתמנו את השיעור בקריאת הסוף של הסיפור (בלי ספוילרים), ובקצרה ניסינו לבדוק האם הסוף של הסיפור מבנה מחדש את הקריאה שלנו, ופותח כיוונים שלא נדרשנו אליהם קודם לכן. נמשיך עם הסיפור בשיעור הבא.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
התחלנו את הלימוד השנתי בצפייה בסרט יוצא דופן. אקזיסטנץ של דיויד קרוננברג ממחיש בצורה בוטה ומעניינת את אחד מתרגילי החשיבה של רנה דקארט; טיעון החלום.
הסרט עוסק בחברת משחקי מציאות מדונה ובחוויה של אובדן היכולת להבין מהי המציאות ה"אמיתית", מתי אנחנו בתוך משחק, מתי בתוך משחק שבתוך משחק.
בעצם, נוגעים פה שאונטולוגיה; מהי המציאות, הממשות, מה יש ואיזה יש הוא "אמיתי" ומהי אותה "אמיתיות".
והשאלה האפיסטמית; "איך יודעים?", ובמקרה הזה, איך יודעים לענות על השאלות האונטולוגיות האלה.
לאחר הסרט התחלנו שיחה עליו והשיחה צמחה למקומות שונים ומפתיעים.
מתוך הניסיון שלי להסביר, באמצעות הסרט, מהי אונטולוגיה כתחום פילוסופי ומהי אפיסטמולוגיה, כתחום פילוסופי, עלתה שיחה שהפתיע אותי.
שיחה עצובה על חיים ומוות (יש ואין), ועל משמעות או חוסר משמעות שעולה מהם.
אני רגיל כל כך לדבר על אונטולוגיה ברמה "טכנית" יותר, והנה, נוצרה שיחה כמעט פיוטית. יצאתי עצוב ושמח.
שמח על עומק השיחה ועל ההיקף שלה והמקוריות שלה. ועצוב מהתכנים שלה. ההתלבטויות של התלמידים נגעו במקומות כל כך אישיים שלי. בשבוע הבא, נחזור לקריאה המאומצת של הגיונות במקראה שלנו.
בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ:
את שיעור הפילוסופיה השני של כיתה י׳ ב״בר אילן״ פתחנו בשיחה על הבחירות ועל פוליטיקה בכלל: חישבו על נושא אחד שאתם מאמינים שראוי להיאבק על מנת לתקן, ביקשתי מהתלמידים, ועתה, נסו לחשוב מה אתם מעריכים שיתרחש בפועל בנושא זה. בעזרת מספר דוגמאות זיהינו כי הערכותינו נוטות להיות מושפעות משאיפותינו ומערכינו. אחד הדברים שחשיבה פילוסופית יכולה לספק, טענתי, זה ראיה ביקורתית של הטיות מסוג זה.
עברנו לדבר על הקשרים בין מושגים שונים באפיסטמולוגיה: ידיעה, אמונה, הצדקה, ודאות וספק. הדיון היה ער והתלמידים היטיבו לתאר את הקשרים וההבדלים בין המושגים השונים כמעט ללא עזרה.
בשיעור השני, הצגתי מבוא קצר לאתיקה, הפרק בו נעסוק השנה, תוך דגש על תפיסות תוצאתניות מול תפיסות דאונטולוגיות. הדיון עורר ויכוחים סוערים ומרתקים בכיתה והתלמידים חשו את המתח בין שתי האינטואיציות המנוגדות ואת כוחה של כל אחת מהן היטב. פנינו לקריאה של ״ההופכים את עורפם לאומלאס״ של אורסולה לה גווין. הקריאה העלתה חידות רבות לגבי ״חוקי המשחק״ אותם קובעת הסופרת בתיאור העיר הבדיונית.
את השיעור סיימנו בדיון מרתק על מקור הקשר ההכרחי אליו טוענת לה גווין בין האושר של תושבי העיר לבין גורלה האכזר של הילדה הכלואה במרתף מעופש וכל אושרה של העיר תלוי בסיבלה.
コメント