נודה על האמת, לא כך פללנו לפתוח את שנת הלימודים השישית בבית החינוך של אוניברסיטת בר אילן אך המציאות טפחה על פנינו. ובכל זאת הצלחנו למצוא אמש, לא מעט רגעי נחמה מעודדים ומשמחים, כמו למשל 37 תלמידים חדשים שהצטרפו לשורותינו. הנה תקראו בעצמכם:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של יפעל ביסטרי ורוני קליין
פגשנו לראשונה את כיתה י' הגדולה, שאליה נרשמו לא פחות מ-43 תלמידות ותלמידים. לאחר סיעור מוחות ממושך וחששות לא מועטים, קפצנו ראש אל בריכת הזום (העכורה) כדי לגלות להפתעתנו 37 תלמידות ותלמידים, נבונות ונבונים, שהאירו את המפגש בנוכחותם הפעילה והנדיבה.
לאחר דברי פתיחה קצרים של אור ושלנו, פתחתי (יפעל) בהכרזה לפיה אנחנו מייד צוללים אל הספרות, ומדלגים על מעגל ההיכרות המסודר יותר, שאותו נערוך בחלק של הפילוסופיה בהובלת רוני.
הצגתי תמונה של הרייקסמוזיאום באמסטרדם ("עוד מקום שרבים מאיתנו היו מעדיפים להיות בו עכשיו"), ומייד אחריה את התמונה המפורסמת של יאן ורמיר, "יוצקת החלב", המוצגת בו. לאחר דיון בציור וניסיונות לתת לו פרשנות, דיברתי על "שירה אקפרסטית" ועל המושג "אקפרסיס" (ביטוי רטורי של יצירת אמנות). ויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולניה הגדולה, כתבה שיר כזה, בדיוק על הציור שהתבוננו בו. קראנו ביחד את השיר, ולשמחתנו התעורר דיון פורה ומלא סקרנות ודברי טעם. בעיקר סביב ה"חריקה" הכל-כך שימבורסקית שמופיעה בסיום השיר: "העולם אינו ראוי/ לקץ העולם".
כמשימת כתיבה (שהוגדרה בשלב זה כרשות, כל עוד אנחנו במתכונת מקוונת) ביקשתי לבחור תמונה, ציור, תצלום (כל דבר שמעורר סקרנות, מצית זיכרון, מעלה רעיון) – ולכתוב "מתוכו". כלומר, לנסות לכתוב "שיר אקפרסטי" או "סיפור אקפרסטי" או אפילו התחלה של טקסט כזה. [אני מצרף כאן את מערך השיעור ואת המצגת, למי שירצו לאמץ.]
יצאנו מהורהרים להפסקה קצרה, כדי לשוב לאחר 15 דקות לחלק של הפילוסופיה:
רוני פותח ואומר: אולי הפילוסופיה, דווקא בעת הזאת, מסוגלת להכניס אותנו לשפיות. למול הטירוף של האירועים האחרונים, אולי היא מציעה לנו שיח בעל משמעות.
רוני מציע שכל אחד ואחת יציגו את השם, בית הספר וישיבו על השאלה: מה המילה "פילוסופיה" אומרת לי?
לצד ההיכרות (המשונה אבל החשובה), התשובות של התלמידים והתלמידות היו מפתיעות מאוד. מסתבר שיש לתלמידים כבר מושג בפילוסופיה, עוד לפני השיעור הראשון! עלו מושגים רבים: מחשבה, מחשבה לוגית, רעיון, דיון, שיתוף הדעות, להבין את הקיום, הבנה של מושגים מופשטים, אתיקה... ריכזנו את כל התשובות בצ'אט, ונראה שיהיה מעניין להציץ בהן בסיום השנה...
אחת לכל הצגה עצמית כזו של התלמידים והתלמידות, רוני פותח דיון קצר: מה פירושה של מחשבה? איזו מחשבה? למעשה, החלק של השיעור התמזג עם זה של ההיכרות, ויצר מבנה דינמי וער למפגש. בסיום הוא אוסף את התשובות ומתחיל את ההקדמה: מהי פילוסופיה? האם פוגשים אותה ביומיום? מדוע לא? מהו חיפוש אחר החכמה? אחר האמת? אחת המשמעות? מהם מושגים מופשטים? מהו הקיום הפיזי ומהי מטפיזיקה? היה משמח להיכנס לשאלות הללו כבר בשיעור הראשון, אף שהוא היה קצר משיעור רגיל בכיתה.
נפרדנו עם השאלה: האם צריך פילוסופיה בעולם? לשם מה? מהי תועלתה? רוני משאיר להם את השאלה כתרגיל לשבוע הבא, בתקווה אולי להיפגש כבר פיזית...
בכיתה יא' של מורן בנית ושי אטר
פתחנו בזום והתחלנו בהגדרת הסטינג - שני שיעורים של 45 דקות והפסקה ביניהם. אחר כך הצגתי את עצמי בפני הכיתה וערכנו סבב היכרות, בו גם מתיא, תלמיד חדש, הציג את עצמו.
התחלנו בהצגה כללית מאוד של הנושא - מטאפיזיקה ותורת ההכרה. קישרנו בין הנושאים לשאלות "מה יש" ו"מה ניתן לדעת" בהתאמה. המשכנו בצפייה בקטע קצר מהמטריקס וניסיון להבין אילו שאלות עולות ממנו, והזכרנו את הקשר בין מורפיוס לתרסיאס, הנביא העיוור.
המשכנו לקריאת משותפת במשל המערה של אפלטון. התחלנו בפיענוח הסיטואציה המתוארת והצגנו איור שממחיש את הטופוגרפיה הדמיונית של המערה. המשכנו בקריאה, בשימת דגש על ההיבטים הטקסטואליים-ספרותיים של המשל - מי הם היושבים במערה? מי עשוי לשחרר אותם? מה לזה ולראייה? מה תפקיד השמש במשל?
נמשיך את הקריאה בו בשיעור הבא.
בכיתה יב' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
פגישה/ שיעור משמח, חברי, אינטימי ולימודי בבר אילן. התחלנו בהרכב מצומצם: חמישה ולאט לאט הפכנו ל11 תלמידים ושני מורים.
משהו בזום – כשכל אחד יושב בחדר שלו (ואפשר להציץ) הופך את הדברים לאישי יותר.
הנושא השנתי שלנו הוא "בין האסתטי לפוליטי". נקרא את אסכולת פרנקפורט (חרושת התרבות), את "יצירת האומנות בעידן..." של בנימין, את מרינטי, שילר ועוד.
התחלנו בשאלה גדולה: "מהי אומנות" ופרטנו אותה לשאלות משנה:
מהי
"מה עושים איתה?"
יש לה תפקיד?
איך היא קשורה למציאות
ועוד כמה שאני כבר לא זוכר היום 😊😊
פתחנו בדיון. היה מעניין, ואז שמנו לב – יעל ואני – שאנחנו תופסים חלק גדול מדי מהבמה...שחררנו את המשתתפים למשימה: הם היו צריכים למצוא יצירת אומנות (מוזיקלית , פלסטית מילולית) ולענות על השאלות ביחס ליצירה שמצאו.
חזרנו מההפסקה לדיון עשיר יותר בשאלות, כאשר התלמידים לוקחים את עיקר הניתוח והדיון. היה מעניין.
בנוסף, כמעט קלישאה (כבר לא) דרמטית...באמצע השיעור אזעקה, מקלט וחזרה ללמוד
Comments