שבוע 15 בקמפוס ה'זום' של בר אילן. זהו משכננו החדש לעת עתה. לפחות עד יעבור זעם:
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
בחלק הראשון של השיעור דיברנו על מושגי הצדק של רולס. שלחנו את התלמידים למשימה מופשטת וקשה: להמציא צורה דמיונית של צדק ולהסביר אותה לכיתה תוך שימוש במושגיו של רולס.
בחלק השני של השיעור המשכנו את השיחה על תחבולת ההסתרה של מוריסון ב״רצ׳יטטיב״ ועל מסך הבערות של רולס מכיוון אחר. קראנו את הקטע ב״מבעד למראה ומה אליס מצאה שם״ שבו אליס נכנסת ליער שבו לדברים אין שמות.
היא שוכחת מה זה עץ ומה זה איילה ומה זה אליס. ביער הזה היא והאיילה הולכות מחובקות, עד שהן מגיעות לגבול היער, שם האיילה נזכרת שלפניה ילדה אנושית - ובורחת ממנה בבהלה.
בעקבות הקטע הזה שלחנו את התלמידים לרבע שעה של כתיבה: לכתוב טקסט מנקודת מבטה של דמות ששוכחת משהו משמעותי מאוד. וואו, אילו טקסטים הם כתבו!
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
קראנו יחד את הסיפור של אלונה קמחי "ליקוי ירח". זו היצירה הראשונה שקראנו השנה שהמחברת שלו היא אישה. דרך הפרספקטיבה הזו עמדו היצירות הקודמות, והדיונים שניהלנו על החברה הישראלית, והזהות הישראלית, באור אחר.
הדיון בסיפור עסק בקשר הטראגי שנוצר עבור המספר הילדה בין חבלי ההגירה לישראל, קשייה ואתגריה, לבין התביעות וההתעללות שחווה הילדה בביתה, בעיקר מצד אביה החורג.
אנו הקוראים, אפשר לומר, המבוגר האחראי היחיד, שמצופה ממנו לזהות, כי מי שזקוקה להגנה, ולהצלה בסיפור היא הילדה.
הילדה שמתבגרת אט אט הולכת ומתוודעת לאופן שבו המראה החיצוני שלה הופך לנכס שניתן להשתמש בו. היא אומנם, בתודעת הילדה שלה, לא מבינה את המשמעות של הדבר, אך אנו כקוראים זיהינו את הקשר בין הדעות הקדומות, והקריאות המטרידות שהיא חווה כ"רוסיה זונה" לבין המדרון החלקלק שבו היא הופכת לנפגעת של גילוי עריות בידי אביה החורג.
בסוף הסיפור דנו בדימוי של "ליקוי הירח", שנבחר ככותרת הסיפור, וכחוט העובר לאורך הסיפור כולו. הדימוי החמקמק לא היה ברור עבור התלמידים כולם, אך עם השיחה, והקריאה החוזרת של הסיפור, הבינו התלמידים כי בשעה של ליקוי ירח מכסה כדור הארץ את צילו של הירח, ואם המספרת, אנסטסיה, היא הירח, וכדור הארץ הוא אביה החורג (היא בוחרת להעניק לכל אחד מבני משפחתה כוכב), הופך הדימוי לרמז למה שעתיד להתרחש, בעוד היא ממתינה בחדרה בלילה לבואו של האב החורג.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו את המפגש בטפטוף של כניסות לזום. לבסוף התכנסנו כדי לעטוף את יום והאמפיריציזם שלו וקצת התוודנו שאולי דווקא אהבנו אותו. לאחר מכן, במהלך דיון על מוזיאונים בארץ, עלה הרעיון לבקר במוזיאון רמת גן ככיתה (אולי כבית חינוך) ולערוך שם דיון סביב שאלת חופש הביטוי על רקע הסערה שפקדה את המקום.
בחלק השני התחלנו לדגום מעט מקאנט, מתוך 'הקדמות לכל מטאפיסיקה בעתיד', אך התלמידים היו עייפים ולא מרוכזים. אי לכך המשכנו ללטש את רעיון הביקור במוזיאון ואף הזמנו את אור להצטרף לדיון. לבסוף סיימנו מעט מוקדם יותר
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
את השיעור פתחנו, כהרגלנו, בעדכונים וניתוחים על מצב הקורונה. הטענה שביקשתי לנתח הפעם היא טענה מעניינת בה מתקלתי ברשתות החברתיות השבוע, ואותה ביקשתי לשחזר במונחים מתחום הפילוסופיה: השלב בו מגיפה הופכת לאנדמית אינו תלוי אך ורק בנתונים אפידמיולוגיים אלא יש בו מרכיב פוליטי וערכי: מהו המצב אותו אנו מוכנים לקבל כ״שיגרה״ ומהו מצב אותו אנו תופסים כמשבר בריאותי וחברתי.
בהמשך, התלמידים/ות קיבלו משימת כתיבה עם שאלות מגוונות: הם נשאלו על היסודות התאורטיים של תפיסת יום ועל תגובת קאנט אליהם, על ביקורת לייבניץ את מושג האלוהים של דקארט ולבסוף, הצגתי להם קטעים מכתבה
שפורסמה אתמול ב״הארץ״ המספרת על הקמת פנימייה צבאית חדשה לבני נוער בה יוכשרו לפתח כלי נשק רובוטיים. התלמידים התבקשו לזהות שיקולים שונים בעד ונגד התכנית ולקשר אותם למסורות שונות אותם למדנו במסגרת לימודי האתיקה.
Comments