שבוע 13. למה מגיע להם כל הטוב הזה? מגיע גם מגיע ! זה מה שהתרחש אצלנו אמש בבית החינוך באונ' בר אילן:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
השיעור אמש הוקדש לשיר ״זכרונות חמים״ של דליה רביקוביץ, שהופתעתי לגלות עד כמה נגע לליבם של התלמידים והתלמידות. התחלנו מקריאה עצמאית: כל אחת סימנה שורה ומילה שהיא חושבת עליהן כמפתחות אפשריים לשיר, וביטוי או צירוף שמעורר קושי - שהיא לא מבינה אותו או איך הוא קשור לשיר. בחירותיהן הובילו לשיחה יפהפייה שבה הקריאות האישיות הוסיפו זו לזו רבדים, חיזקו וגם סיבכו את הקריאות האחרות.
בהמשך לתרגיל הכתיבה שלנו מהשבוע שעבר (לכתוב ״זיכרון חם״), התלמידים העריכו את השימוש של רביקוביץ ב״חום״ הישראלי - חום מחניק, מעיק, צחיח ומאובק. דווקא כשהתייחסנו לאופן שבו השיר מחליף את החלום (הקלישאתי, אולי) על ״בית חם״ (משל היינו מוכרות גפרורים יחפות בדנמרק) בהזיה על ״בתים רטובים מאהבה״ - פרצה בחוץ סופת רעמים אירונית והפילה לחלקנו את האינטרנט.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
פתחנו את השיעור בקריאת החיבורים שכתבו התלמידים. התלמידים נתבקשו לכתוב חיבור על חלום שחלמו, וחשו הקלה בהתעוררות ממנו. החיבורים עסקו בחלומות מגוונים, חלקם פשוטים יותר לפרשנות וחלקם פחות. אולם, כולם עסקו בהתמרה של קונפליקט או שאלה מחיי היומיום של התלמידים: ריב עם אח קטן, מערכת יחסים זוגית, שאלת הדרך, ושאלת המימוש העצמי. דיברנו על כך שלחלום יש אומנם שפה והיגיון משלו, אך הוא תמיד קשור לחיינו בכאן ועכשיו.
בחלק השני של השיעור השלמנו את הקריאה ב"חלום ליל קיץ". קראנו את המערכה החמישית שבה מתרחשת חגיגת החתונה. נדמה כי התמונה הזו, גם אם בתרגומה העברי, העלתה קשיים של הבנה, עוררה את מירב הצחוק בקרב התלמידים.
הערותיהם של תזאוס, היפוליטה, ליסנדר ודמטריוס ביחס למחזה המוצג לפניהם שעשעו את התלמידים, ואפשרו להם לדמיין את ההתרחשות על הבמה.
לקראת סוף המערכה הבחנו כי לצד החתונה המתרחשת באור היום, מתרחשת גם חתונה בלילה, זו של מלך ומלכת הפיות. דיברנו על ההקבלות במערכות היחסים השונות המופיעות במחזה, ועל הסיום ההרמוני והמבורך שלו.
סיימנו עם האפילוג של פוק, והשוונו בין התרגום של כרמי לתרגום של פרנס. היה מפתיע לגלות כי התלמידים העדיפו את תרגומו של כרמי על פני תרגומו של פרנס, שקליל בהרבה. כאן הפנו את תשומת הלב לקריצות הרבות המופיעות באפילוג של פוק, ובעיקר השורה החותמת המבטיחה כי פוק יתקן את הדרוש תיקון בלי פקפוק, הרי כולנו זוכרים לאילו תסבוכות גרם פוק לאורך למחזה.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
״דרך להעברת רגשות״;״רגע קפוא במסגרת נייר״; ״נוזל המדמה פרחים״; ״חפץ העוזר לעבור ממקום למקום״, וגם ״חפץ שיש בתוכו קול״, ו-״היא רודפת אחרי השמש״*: את שיעורי אמש פתחנו בתרגיל קצר - התלמידים התבקשו לבחור חפץ שנמצא בסביבתם ולתאר אותו בדרך ״בלתי רגילה״. תוך כדי כך התחלנו ללמוד מהי הזרה, למה נועדה, ואיך היא משמשת בקריאה ובכתיבת ספרות.
עברנו לסיפור הקצרצר ידידתי הראשונה בנכר של גרשום שופמן, שהכרתי בזכות נגה. שופמן מספר בגוף ראשון על לילה ראשון בעיר זרה: נסיעה ברכת מנמל התעופה, שמעוררת תחושת קרבה ואינטימיות כלפי אשה זרה שעולה לקרון. כתבנו יחד נרטיב חלופי: סיפור ״אובייקטיבי״ מנקודת מבט של אדם שלישי היושב בקרון, ודרך כך ראינו כמה מהסיפור מתרחש ״בראשו״ של המספר.
התחלנו לדבר על הדמות השותקת בסיפור - אשה בוכיה, והתחלקנו לשתי קבוצות עם משימה לכתוב סיפורים ״שלה״. התלמידים עבדו בעניין וברצינות, וכשהתכנסנו בחזרה ראינו שקרה דבר מיוחד: נכתבו פתיחות לשני סיפורים שונים בתכלית, אבל עם קווי דמיון רבים. בדיעבד, יכולנו לאתר אותם בחזרה בסיפור המקורי, כחלקים מובלעים ולא מפורשים בתוכו.
את השיעור השני הקדשנו בעיקר להמשך עבודה עצמאית: תרגיל שהחל מסיפור ביוגרפי והולך ומתפתח לכדי שני נרטיבים בדיוניים, שונים זה מזה, שמחבר כל תלמיד. אני מתרגשת מאד בקריאת הסיפורים הללו, ועם התקדמות העבודה. ומקווה שאוכל לחלוק אותם אתכם בקרוב.
*בהתאמה: טלפון, פולרויד, בושם, רב-קו, תקליט, חמניה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
המשכנו לעבוד על אתגר לא פשוט לקראת הבגרות. כל תלמיד התבקש להביא או למצוא או ליצור או לחפש דילמה פילוסופית. זה לא פשוט. לא רציתי שייקחו דילמות שלמדנו, ולא שיחפשו נושאים בגוגל.
אלא יכנסו לחיים של עצמם ויחשבו. ואכן עלו רעיונות יפים. לאחר שהתלמידים עבדו כ40 דקות על חיפוש והגרה ראשונית של הנושא הם הציגו אותו ואז יצאו לעבודה הקשה באמת: לכתוב אותו לבדם. ולהגיש לי כמובן. עד כה, קיבלתי שני מסמכים מתוך 16, ואני מחכה לימים הקרובים.
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
ערכנו פרידה סוערת למדי מדקארט. שאלנו מה היא מורשתו, לטוב, ולפחות טוב. דקארט, באופן פרדוקסלי משהו, תרם לא מעט דווקא למסורת הספקנית שהייתה כה זרה לו.
המשלנו אותו לאיש מלאכה שנכנס לביתנו וטוען שגילה כי הקירות לחים והצבע נוטה להתקלף ומספר לנו שהבית שלנו בסכנה, שהרטיבות מאיימת לחלחל ולהרוס את תשתיות החשמל, להחליש את הקירות ובקיצור, להשאיר אותנו עם בית שאינו ראוי למגורים. איש המלאכה מציע לנו פיתרון: אני אתקן הכל מהיסוד. יש לי חומר עמיד בפני פגעי מזג האוויר, רק אקלף את הטיח, אגיע ליסודות ואחדש הכל בעזרת מרכיבים עמידים בלבד. כעבור דקות, מהבית נותרו לא יותר מיסודותיו.
אני כבר מוצא עצמי מבולבל אך הוא בשלו: מוציא את חומר הפלא ומתחיל לערבב ולצקת אותו בקירות. אבל מה? החומר נופל מיד על הריצפה. אני כבר מאבד את סבלנותי ואז הוא מציע פיתרון פלא: ״אה״, הוא אומר, ״כמעט ושכחתי את החלק החשוב ביותר. אתה צריך לשבת על כורסתך (כולה מחוסה שברי טיח ורסיסי קיר, כזכור) ולהתפלל!״ אלה ההריסות בהן השאיר אותנו דקארט. אולם בכל לא מסתכמת מורשתו. פנינו לדבר על ה״אני חושב״.
סליחה, אבל מהו ה״אני חושב״ בו אינני יכול להטיל ספק? כאן, גילינו, בידנו הרבה פחות ממה שהבטיח לנו דקארט. עצם האבחנה בין המציאות והחלום מניחה כי בידנו מושגים באמצעותם בידנו להבחין הבחנה זו. אך מניין יכולנו לרכוש אותם?
בניסיון להתחקות אחר רסיסי ה״אני חושב״ הבחנו שלמעשה, כל מה שיש לי הוא ״אני חושב עכשיו״, נקודה אינפיניטסימלית שאין די בה כדי לאפשר לנו לנסח אף את חוויותינו הסובייקטיביות עצמן, כלומר את סיפורו של החלום.
ועברנו למורשת השלישית: האבחנה בין הגוף לנפש. שם, טען אחד התלמידים, בניגוד ליומרתו, דקארט לא זיהה הבדל בין תכונות מהותיות של הרוח והגוף אלא רק את אופן הכרתנו השונה. כאן, באמצעות קריאה של מספר עמודים מסיפרו של הפילוסוף סול קריפקה ״שמות והכרח״, טענתי כי ניתן להגן על טיעונו של דקארט לטובת הדואליזם מפני ביקורת (מצוינת) זו. בהמשך, התלמידים נתבקשו לקרוא קריאה עצמאית את ביקורתו של יום על הזהות ולחלץ בכוחות עצמם ביקורת על הקוגיטו של דקארט. סיימנו את השיעור בצפייה במצגת שהכנתי לקראת הרצאה שהרצאתי על הקשר בין עבודתי הפילוסופית לפעילותי עם קהילת הפליטים.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
לאור רצף של שיעורים שהתאפיינו בקריאה אינטנסיבית וצמודה של טקסטים עתיקים וקשים (אפלטון, אריסטו), החלטתי לאפשר לתלמידים הפוגה קלה מן העתיק ולהעלות נושא עכשווי.
צפינו יחד בסרט The Social Dilemma ולאחר מכן ערכנו דיון נוקב. הסרט עוסק בהשפעת הרשתות החברתיות על חיינו , בעיקר מן הפן החברתי והרגשי. הסרט מעלה שאלות רבות העוסקות באתיקה של החברות המפעילות את הרשתות החברתיות וכן של המשתמשים בהן. יחד ניסחנו כמה שאלות לפני הצפייה (לאחר שהתלמידים קיבלו רקע על הנושא ועל הסרט עצמו) ולאחר מכן הבאנו אותן לדיון. בין השאר ניסינו להבין כיצד, אם בכלל, אפשר לנהל רשת חברתית גלובלית הכפופה למערכת של בקרה עצמית ששואלת באופן רציף את השאלה ׳האם מה שאנחנו עושים הוא מוסרי?׳. חלק מן התלמידים טענו שרשת חברתית בעולם קפיטליסטי לא יכולה להיות כפופה לאמות מידה מוסריות כיוון שהיא פשוט לא תשרוד.
תלמידים אחרים הציעו דרך אמצע: לנסח יחד עם ממשלות אמנה מוסרית להפעלת רשת חברתית. נראה שהנושא בדמם והם מלאים בביקורת וברצון לשנות. בשיעור הבא נקשור את הדברים לאריסטו ונצלול חזרה לעולם העתיק.
Comments