השבוע ה 19 של הלימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן, הריאליטי השתלט גם עלינו ומעולם הוא לא היה רלוונטי יותר...
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול היה יום מיוחד בכיתת הפילוסופיה. יום דינאמי. התכנית הייתה ללמד את המהלך המושגי של האתיקה של קאנט ובסוף לעשות תרגיל יוצא דופן.
אבל דברים השתבשו לטובה. השיעור נפתח כאשר אחת המשתתפות פנתה אלי וביקשה לקרוא בפני טקסט עיוני שריגש אותה.
ואכן, הטקסט היה טוב ורלבנטי. טקסט באתיקה. נתתי לליבי לפתוח את השיעור והיא בעצם בנתה את החלק הראשון של השיעור הראשון.
נוצר שיעור מעניין ורב השתתפות. אחר כך דיברנו על קאנט. התחלנו את המהלך והתקדמנו בו חלקית.
אחרי ההפסקה היה דיון משותף לשתי הכיתות לקראת אירוע משותף, ואז הגיע ההיילייט של היום. אתיקה בכל מקום.
מאחר שאני קיבלתי על עצמי אתגר חשיבה יפה ויוצא דופן; פרשנות פילוסופית כלכלית, פעמיים בשבוע, על תכנית הריאליטי החדש של שידורי קשת; 2025, נחשפתי לעולם הריאליטי.
ליאור, המנהל השותף של 'דרך רוח' שנתקל בטור ניתוח שפרסמתי על פרק בריאליטי הציע הצעה ששבתה את ליבי; להקרין לתלמידים כמה קטעים מהריאליטי הזה ולקבל מהם רעיונות ותובנות לאספקטים מוסריים שעלו בפרק. וכך היה. היה מרתק, ועלו תובנות יפיפיות.
בסופו של דבר היה לשיעור מסר מיוחד; אתיקה נמצאת בכל מקום.
שילבנו את הטקסט של ליבי שהעלה שאלות מוסריות אישיות כל כך, ביחד עם מהלך טכני – אנליטי של קאנט ומצאנו את האתיקה בסוף היום במקום לא צפוי.
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
בשיעור אתמול ערכנו היכרות מבואית עם אסכולת הפורמליזם הרוסי. דיברנו על חתירתם של הפורמליסטים להגדיר את מחקר הספרות כדיסציפלינה אקדמית-מדעית ולהבחין את הספרות מיתר האומנויות ומסוגים אחרים של מבע לשוני. שאלנו מדוע השאלות האלה צפות דווקא בתחילת המאה ה-20, ודיברנו עליהן כתגובה לתהליכים דרמטיים שחלו באמנות באותם ימים: תקופה של פריצת אמנות האוונגרד ושל הולדת תנועות כמו הדאדא, הסוריאליזם והפוטוריזם, שעסקו באופן אינטנסיבי בשבירת הכללים של המדיום האמנותי. אחרי שהשאלות התחדדו והתלמידים ניסו את כוחם בהתמודדות עימן, התמקדנו בנסיונו של ויקטור שקלובסקי ליישב אותן באמצעות מושג ה"הזרה". שוחחנו על המושג תוך דיון בקביעה הידועה של שקלובסקי, שהאמנות קיימת כדי "להשיב לתיקנה את קליטת החיים שלנו, להפוך דברים למורגשים, להחזיר לאבן את אבניותה". המשכנו לקריאת הקטע "הוראות לעלייה במדרגות" של חוליו קורטאסר, ושאלנו באיזה אופן הוא מפעיל את תחבולת ההזרה.
התבוננו גם בליתוגרפיה המפורסמת של אשר, "יחסות", שגם היא עורכת בדרכה הזרה של חוויית העלייה במדרגות (או בניסוחו של קורטאסר, האופן שבו "לעתים קרובות הרצפה מתקפלת"), וחשבנו על השונה ועל הדומה בין היצירות. התחושה המטרידה והלא נוחה שמעוררות המדרגות חסרות-ההגיון של אשר עזרה לחשוב על ההזרה כמעשה של חבלה בקליטה האוטומטית של המציאות, והדגישה כך את הדומה בין היצירות. השאלה מה שונה בהן (ובעצם, מה מייחד את ההזרה הספרותית לעומת צורות אחרות של הזרה אמנותית) נותרה פתוחה, וננסה להשיב עליה בשבוע הבא.
Comments