השבוע ה 23 של הלימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן. במקביל ללימודים בבית החינוך אנחנו נערכים במרץ לקראת שנה"ל הבאה ופתיחתו של מחזור ב' של בית החינוך.
בשבועות האחרונים משוטטת טליה ברמן, רכזת בית החינוך הנפלאה שלנו בין בתי הספר אורט אבין, בליך, זומר, אורה מודיעים ואוהל שם ועושה כשפים בתלמידי שכבת ט' – כ 200 מהם (!!!) בקשולהגיע ליום הפתוח שנקיים באונ' בר אילן במהלך חודש מאי – האם אנו צופים בתחילתו של עידן חדש ובפריחתם המחודשת של מדעי הרוח ? ימים יגידו. אנחנו אופטימיים. לגמרי.
ובינתיים בכיתות:
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול פתחנו באתגר לא פשוט. חזרנו לטקסטים מהמקראה והגיע הזמן לבחור טקסט. התלבטתי: איזה טקסט ללמד? יש כל כך הרבה טקסטים שאני מכיר ויכול להציג. אבל רגע, אל העיניים קופץ טקסט של ניטשה מתוך "מעבר לטוב ולרוע". ולטקסט הזה יש שני יתרונות בולטים שאין לאף טקסט במקרה:
לא קראתי מימי את הטקסט הזה (ובכלל, כמעט שאיני מכיר את ניטשה)
לא הכנתי אותו לקראת שיעור.
מול פיתויים כאלה לא יכולתי לעמוד 😊.
הודעתי לתלמידים שהיום אנחנו הולכים ללמוד ביחד, אבל, ממש ממש ביחד. סיפרתי להם שאני לא מכיר את הטקסט ושלא הכנתי אותו ויאללה; קפצנו למים.
מאחר שלחלק גדול מהמשתתפים לא היתה המקראה של הטקסטים, טליה – המנהלת שלנו – הקרינה את הטקסט ישר ללוח (באמצעות הברקו). והתחלנו.
היה מרתק.
התחלנו מכלום. אפילו לא מהתחלה, ובמהלך מורכב של קריאה קדימה ואחרוה התחלנו לנסות להבין ולשחזר מה רוצה מאיתנו ניטשה.
לא לכולם היה קל.
היו כמה תלמידים שביטאו תסכול: "למה לומדים ככה? זה לא יעיל"?
אבל הרוב (כולל המורה 😊) לא הצליחו להסתיר את ההנאה מהאתגר.
בשבוע הבא נמשיך ככה ואז אציג בצורה יותר פורמאלית ומלאה.
כשעמדנו להתחיל את החלק השני של השיעור, עזבו את הכיתה כמה תלמידים שהיו צריכים ללכת. ובכלל – אולי בעקבות הכנס – היו בכיתה מעט אנשים יחסית.
התלבטתי. מה אני מלמד?
הבעיה נפתרה בזכות סטודנט שלומד בכיתה הסמוכה. הוא נכנס ובטון זועם ביקש שנוריד ווליום; הם לומדים בכיתה שלהם ויטגנשטיין, זה קשה, ואנחנו מפריעים.
והנה, נפתרה הבעיה.
הצגתי לארבעת התלמידים שנשארו את כל מה שאני יודע על ויטגנשטיין המוקדם (נזכרתי שנים רבות כל כך לתזת התואר השני שלי על הטרקטט של ויטגנשטיין), התחלנו מהאונטולוגיה הלוגית "העולם הוא מה שקורה...הוא מצבי דברים", הצצנו אל תחשיב הפסוקים וסיימנו ביצירת טבלת אמת של האופרטור הלוגי המומצא "אלא אם כן.
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
המשכנו לקרוא את ״המשתה״ לאפלטון.
אני תכננתי לקרוא מהר את שלושת הנאומים הראשונים ולהגיע לנאום אריסטופנס, אך לתלמידים זה דווקא לא היה דחוף ויצא שערכנו דיון מפורט בשני הנאומים הראשונים - של פיידרוס ושל פאוסניאס. התלמידים מצאו עניין רב בהשוואה בין תפיסתנו את יחסי אהבה כיחסים שוויוניים והדדיים לבין הזהויות הנבדלות וההיררכייה המובנית ביחסי אוהב-נאהב ביוון העתיקה. היה מעניין לראות כיצד רעיונות שהולמים גם את שיח האהבה בימינו, כמו הטענה של פיידרוס שהאהבה דוחפת את האדם להיעשות טוב יותר וההבחנה של פאוסניאס בין אהבה ״שמימית״ המכוונת אל הטוב היציב שברוח ואהבה ״המונית״ המכוונת אל הגופני והחולף, צמחו מתוך הקשר תרבותי שונה כל כך מזה שלנו. סיכמנו בכתב את הטענות המרכזיות בשני הנאומים, והתייחסנו גם להבדל בין הסתמכותו של פיידרוס על יצירות ספרות וסיפורים מיתולוגיים לבין ההקשרים המדיניים-משפטיים שמאפיינים את נאום פאוסניאס. חתמנו את השיעור בשיהוק של אריסטופנס, שראינו בו תגובה הולמת לדברי השבח המייגעים מעט לארוס השמימי אצל פאוסניאס, ולעלבון שעלב בגופנו ה״המוני״, ושזימן גם כמה עצות שימושיות לעצירת התקף שיהוק.
Comments