אוניברסיטת בר אילן 17.05.2026

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 

בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר

המשכנו מקאנט אל הקאפו.

המלחמה דחקה אלה על אלה את כל המבחנים, הטיולים והאירועים, אז הפעם בלי תלמידי אורט אבין שבטיול שנתי.

התחלנו בתזכורת קצרה לגבי המסות. היות שניסוי העבודה הפרטנית עליהן נחל הצלחה חלקית החלטנו להחזיר לכיתה בשבוע הבא ולסכם את התהליך עד כה בקריאה משותפת של הטקסטים של כולם - כל אחד לפי התקדמותו.

המשכנו עם קאנט, עד הניסוח השני של הצו הקטגורי - ״האדם כתכלית״. הנוסח כולו פשוט יותר מנוסח החוק הכללי - שנשען על הבחנות לוגיות-לשוניות. גם היחס לאדם כתכלית בפני עצמו הוא פשוט יותר - אנחנו חיים בעולם ש-על פניו - מונהג בו עקרון כבוד האדם, אז הרעיון לא זר. החלק הסבוך יותר הוא ה״רק״ ב״לא רק כאמצעי״. אנחנו מנסים להבין באיזו סיטואציות אנחנו כן מתייחסים לאנשים כאמצעים, ומסתבר שהן רבות ויומיומיות מהנדמה. השומר בשער האוניברסיטה - האם הוא גם תכלית או רק אמצעי? תרגיל נחמד בהקשר זה הוא לבדוק האם אנחנו זוכרים את הפנים שלו. אלה - בעלת זיכרון צילומי טוב - מקשה שהמבט לבדו לא מספיק, ואני נאלץ להסכים.

המשכנו לצפייה בפרק הראשון בסדרה ״ועוזריהם״ העוסקת במשפטי הקאפו בשנות ה-50 בישראל. מלבד העובדה ההיסטורית המרתקת - שאלה משפטים שכמעט ואינם זכורים - הם מלמדים שהיישום הראשון ואולי המרכזי בכוונת המחוקק של חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, הוא בעשיית הדין בעוזריהם. אנחנו נמשיך משם לשאול שלוש שאלות מרכזיות סביב הצפייה שנדון בהן בשבוע הבא: ההתנהגות של אותם קאפו, האם הם סובייקטים מוסריים ותחת אילו תנאים, ושאלת מוסריותו של עונש המוות.

בכיתה יא' יעל איזנברג ואושי קראוס

כמה מילים ומחשבות על תהליכי למידה.

אתמול סיימנו את מקבת'. וזו היתה חוויה רב ממדית לתלמידים. לחלקם, לפחות. לא לכולם.

בפועל הלימוד התרחש בכמה אופנים:

-       יעל מסבירה נותנת רקע ומבארת מושגים ומילים

-       התלמידים מקבלים תפקידי קריאה קבועים ומשחקים – קולית – את הדמויות

-       אנחנו משלבים בצפייה בסרטי ענק שהופקו על בסיס המחזה

יעל פותחת את השיעור בכתיבת רשימת הדמויות המשחקות במערכה – על הלוח ומחלקת תפקידי קריאה.

מתחילים לקרוא.

בהתחלה זה משמים מעט. המילים השונות והניקוד יותר התנגדות, אבל לאט לאט הבוטות והדרמה והאלימות והעומק של הדמויות ועומס הרגשות מושכים את כולנו פנימה.

חלק מאתנו (ואני בראשם) לא מוכנים לחכות ומחפשים ספוילרים בוויקיפדיה. אחרים סבלניים יותר.

קוראים במשך שעה וחצי.

ואז צופים במה שקראנו על המסך הגדול בכיתה.

התחושה היא של הפנמה. אנשים מבינים את העלילה (מי שהתקשה לעקוב), אחרים מזהים את הטקסטים שקראו או דילוג על טקסטים מסוימים.

הכיתה מהופנטת.

תחושה מאוד טובה של אופן לימוד מוצלח.

הקושי: זה לא מחזיק בכיתה המלאה שלנו. עשרים וחמישה תלמידים לא עומדים בחוויה הזו. ואנחנו מתקדמים בצורה העמוקה ביותר ביום מרובה הברזות.

אבל, סיימנו בסיפוק רב.

יעל שוב עשתה את זה ולימדה את כולנו את כוחה של התמדה בהוראה.

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

זה עתה סיימנו את בחינת הבגרות שלנו.

אנחנו גאים בתלמידות שהקדישו שלוש שעות (ארבע עם תוספת הזמן) כדי לענות על שאלות לא קלות, שהזמינו השוואות ושילובים בין רעיונות של הוגים רבים ומגוונים. תשובותיהן היו מרשימות בעומקן ובחוכמתן.

כמעט שהגענו לסיום הדרך. ממש מתחשק לנצל את הזמן כדי להמשיך ולקרוא יחד, דווקא לאחר הבגרות, כדי להראות לעצמנו שהמבחן הוא לא היעד הסופי אליו צעדנו יחד. נעשה זאת בשני השיעורים שנותרו לנו עד לאירוע הסיום הגדול.

הן ישבו וכתבו בקור רוח שכזה ובסבלנות אין קץ, בעודנו יושבים מנגד ומתרגשים כל כך, עד כדי תשישות...