במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של יפעל ביסטרי ורוני קליין:
זה שבועיים שהימים הפתוחים בתיכונים עושים שמות בנוכחות. 17 בלבד בשבוע שעבר, ואתמול – 21. שלחנו הודעות ובשיעור ביקשנו להזכיר שהדבר החשוב ביותר בתכנית שלנו הוא המפגש האנושי והלימוד המשותף. אנחנו מקווים שנחזור לשגרה הומה יותר בכיתה.
בשיעורים עצמם, אנחנו נזכרים שגם 21 תלמידות ותלמידים זה לא מעט, בעיקר כשעל הלוח נכתבות המילים "אלוהים מת" בשיעור הראשון, ו"מיעוט" בשיעור השני.
רוני – פילוסופיה:
התלמידים מתכנסים בהדרגה, ועד שכל המאחרים באים, אני חוזר על כללי השיטה לקריאה בטקסט פילוסופי, כללים שלמדנו אותם בשיעור הקודם: לשים לב למילים החשובות, לטענה המרכזית, למילות הקישור, לחלקים השונים של הטקסט, ועם מי הפילוסוף מתפלמס, את מי הוא תוקף, נגד איזה זרם הוא כותב... אלה הם כללי ברזל כדי להבין טקסט פילוסופי.
בינתיים, הכיתה התמלאה ואנו חוזרים לניטשה, לשאלת המוסר עבורו, ואני מפנה את תשומת-ליבם של התלמידים לביקורת הסמויה בקטע מתוך "מעבר לטוב ולרע" (260) על תפיסת העולם הדתית. אכן, אם האדם הוא זה ש"בורא ערכים", פירוש הדבר הוא שאלוהים אינו בורא אותם.
ואז אנו פונים לטקסט אחר של ניטשה, אולי המפורסם ביותר שלו: "אלוהים מת" (המדע העליז, 125). אני קורא את הטקסס היפה הזה, טקסט ספרותי המספר על איש משוגע בכיכר העיר, המחפש את אלוהים. לאחר מכן, אני מבקש מהתלמידים שייקחו שתי דקות לקרוא אותו שוב בלחש, כדי לעכל את מה שקורה בו.
יפעל משתתף בדיון באופן אקטיבי, שהרי מדובר בטקסט ספרותי לכל דבר, עם גיבורים, עלילה קטנה, התפתחות עלילתית, והוא כולו בנוי סביב מטפורה גדולה: אלוהים מת מכיוון שהאדם רצח אותו.
אנו שואלים שאלות על הטקסט: מי הוא האלוהים של ניטשה, ומדוע הוא "מת"? מדוע הוא לא כותב פשוט "אין אלוהים" ? מתי הוא היה חי ומתי הוא מת? ממה הוא מת? מי בדיוק הרג אותו? איזה אדם? האדם המודרני? כיצד? דרך המדע? הנאורות, המהפכות הגדולות של המודרנה? ומי הם אותם אנשים שהמשוגע פוגש ושאינם מאמינים באלוהים?
ישנן הרבה שאלות, והתלמידים מתלהבים מהדיון, וגם מביאים את דעתם על אמונה באלוהים ועל משמעותה. מה פירוש הדבר "להאמין באלוהים"? האם אנו מאמינים כבני-אדם, או כיהודים, ומה פירוש להאמין כיהודים?
אלה שאלות עצומות, וכל אחד ואחת רוצה להשתתף.
ללא ספק, הטקסט של ניטשה תפס אותם חזק, ואנחנו מתמוגגים מההשתתפות שלהם בשיעור!
בסיום השיעור, אני מחליט להמשיך בשבוע הבא עם טקסט דומה של ניטשה, גם על המאורע הגדול של "מות האלהים", במדע העליז 343.
מעבר לשאלה היותר אישית של האמונה של כל אחד ואחת, הטקסטים האלה של ניטשה מעלות שאלות אמיתיות על דת ומוסר, על מהי בכלל ובמה אנו מאמינים, גם כאשר אנו כבר "לא מאמינים באלוהים"...
יפעל – ספרות:
אחרי ההפסקה אני מבשר על הפוגה במהלך המוזיקלי של השבועות האחרונים, לטובת סיפור (שהשם שלו דווקא קשור במוזיקה) שכתבת אחת הסופרות הגדולות של המאה העשרים. עוד לפני שמגיעים למוריסון ולרצ'יטאטיב, השיעור נפתח בדיון על המילה "מיעוט". עד מהרה אנחנו מדייקים את ההגדרה ומבינות שמיעוט הוא לא רק עניין של כמות, אלא עניין שקשור ביחסי כוח. אנחנו נותנים דוגמאות למיעוטים, והשיחה גולשת למושגים שצריך לפרק ולחדד בפעם הראשונה: פטריארכיה למשל. אנחנו מבינים ומבינות את חשיבות השפה בעיצוב המציאות שלנו (אני מדבר על "שפת האב", על "הסדר הסימבולי", ובהמשך לשיעור הקודם, מדבר על "אלוהימה" כשימוש פוליטי שיש לו חשיבות בעיצוב המציאות).
אני עובר למוריסון ומספר על חייה ועל כתיבתה. אנחנו צופים בסרטון קצר, ואני מדגיש היבטים שונים בכתיבתה של מוריסון שהיא בחרה להדגיש שוב ושוב בראיונות עימה, בעיקר בהקשר של הבנה עמוקה של חוויית העבדות וחוויית השחורוּת.
מכאן אנחנו עוברים לקריאה צמודה בסיפור הקצר (היחיד שכתבה מוריסון). לא הספקנו להתקדם הרבה, אך כבר נפגשנו באחד המפתחות המעניינים של הסיפור, שאני מתכוון לפתוח אותו רק בסיום הקריאה: מי שחורה ומי לבנה? מדהים לראות כיצד התלמידים והתלמידות (ואני מניח שגם אני בקריאה הראשונה) עסוקים בניסיונות "להוכיח" מי שחורה ומי לבנה, כשכל ההוכחות הללו מושתתות על סטראוטיפים מובהקים. במידה רבה, דווקא משום שאנחנו יודעים שאלה סטראוטיפים, אנחנו נותנים לעצמנו "אישור" להשתמש בהם, וכך בלי לשים לב, אנחנו משמרים אותם, מתחזקים אותם, מנרמלים אותם. זה כמובן רק אחד המהלכים הפרשניים שנבצע בסיפור, ורק בסיומו. אל תחשפו.
בכיתה יא' של מורן בנית ושי אטר:
השבוע קראנו את 'האישה שילדה תאומים ועשתה בושות'/אורלי קסטל בלום. זהו סיפור קצרצר ודחוס הכתוב בשפה רזה ויום-יומית, מה שאפשר לנו לעשות איתו שני סיבובי קריאה. ראשית קראנו אותו בשימת לב לרבדיו הגלויים. עמדנו על היחסים העולים מתוכו בהיבט החברתי - יחסים מגדריים, המבנה החברתי ויחסי משפחה וחברות, היחס לשמות, וההיפוך בנוגע לבושות - מן הבושות שעושה האישה לבושות שעושה בן זוגה הסוור. ניסינו תוך כדי כך להסביר את ההתנהגות של האישה, וגם את התעקשותו של הגבר. לבסוף עמדנו על מאפייני הסיפור הצורניים - הכתיבה הרזה, הדמויות השטוחות/השקופות (שרואים דרכן), תרגילי ההזרה והמספר שמונע מאיתנו להתמסר לדמויות.
לאחר מכן, בחלקו השני של השיעור, קראנו בו קריאה נוספת, בשאלה איזה עולם מעמיד הסיפור מולנו. בין אם כי מדובר בשיעור השני, ובין אם משום המורכבות - הקפיצה הייתה קשה. כדי לסייע הצענו מסגרת התייחסות - שזהו סיפור פוסט-מודרני, העוסק בפירוק רעיונות על אודות הסדר המכונן של העולם שרווחו במודרנה. עדיין, כשהגענו לרגע בו מתבצע בסיפור שינוי מעולם מסודר תחת פשר לעולם נעדר מובנות - לא היה הרבה שיתוף פעולה.
באותו שלב נדרשנו לדיון בשאלה מהו פשר, למה אנחנו מעניקים פשר? העלנו את הרעיונות שפשר הוא סיבה, היגיון, הסבר או מטרה. הצענו סוגים שונים של פשרים. שמנו לב שמה שיכול לקבל פשר הוא התנהגות, החלטות, דיבור ומחשבות, אך גם תופעות מדעיות ורגשות. הבחנו שפשר קשור גם לשאלת האכפתיות, או כפי שהגר ניסחה זאת, באופן יום יומי, אם דבר חסר פשר מבחינתנו - אז 'לסל וחסל'. אנחנו לא מתעכבים עליו.
חזרה לסיפור - שמנו לב כיצד היעדר פשר קשור להיעדר הזדהות עם הדמויות, וכיצד אנחנו מנסים לקרוא לתוך הסיפור את פשרו, ובפרט להתנהגותה של האישה את מובנה, על אף שהסיפור מסרב למסור לנו אותו. שמנו לב שההתנהגות שלה, כאשר אינה מובנת לנו, לא נראית כלל כהתנהגות שהיא בוחרת, אלא כהתנהגות אוטומטית. לבסוף, תהינו מה זה אומר על הסיפור - האם הסיפור כולו נעדר פשר? מה משמעותה של פעולה ספרותית שמסרבת להתפרש עד הסוף? הצענו שההנכחה של שאלת המשמעות עומדת במרכז פעולה שכזו, לא בלי סימן שאלה בסוף...
בכיתה יב' של יעל איזנברג ואושי שהם קראוס
אחרי תקופה של שיעורי העשרה בנושאים מגוונים, אנחנו משנים פאזה ומתחילים להתכונן באופן ממוקד יותר לבגרות. פתחנו את השיעור בסקירה של מבחן בגרות לדוגמה, כדי שהתלמידים יוכלו להתרשם ממבנה המבחן, סוג השאלות וההיקף.
הייתה בהלה ראשונית קלה (וטוב שכך - קיווינו שלמפגש ראשון עם טופס מבחן יהיה אפקט ניעור מסוים), אבל כשפירקנו את המבחן פרק-פרק התלמידים ראו שזה דווקא לא כל כך מפחיד, וגם מי שלא יודעים לשלוף תשובה מלאה עכשיו מרגישים שאם יחזרו קצת על החומר זה בהחלט בהישג ידם. כצעד ראשון, התלמידים תרגלו כתיבת תשובה על דקארט עם החומר פתוח. בתרגולים הבאים ובבגרות עצמה החומר יהיה סגור, אך היה לנו חשוב שהתלמידים יבינו איך להשתמש במקראה כדי להתכונן.
אחרי שכל תלמיד.ה כתבה תשובה לבד, אושי הוביל כתיבת תשובה לדוגמה על הלוח. תוך כדי כתיבה ביטאנו מדי פעם, אני ואושי, התלבטויות וחילוקי דעות בינינו, מה שדווקא הרגיע את התלמידים - כמו שאמרה יאסמין, זה עוזר לראות שאין דרך אחת נכונה לכתוב תשובה. היה שיעור מועיל שעזר לנו ולתלמידים לסמן כיוון לתקופה הקרובה.
Comentarios